שלום לכולם!

[LoveBeing]

שלום לכולם! ../images/Emo9.gif

טוב נו שמתי סמיילי אבל זה לא אומר שמשהו מטריד אותי.. היום למדתי מחדש למה לא במקרה אני יושב בבית כל היום. ואפילו למדתי להעריך את זה ולשמוח בחלקי.. אבל באיזה חלק בדיוק אני שמח? בזה שטוב לי להיות לבד? ועם החברה שלי? ובזה שאני לפעמים מת מפחד להיות עם אחרים? רק בגלל המחשבות של מה שחושבים עלי? שמתי לב אחרי היום שזה החריף.. שלא שמתי לב שהלהיות לבד כל היום גם אם לא בכוונה לפעמים, וגם אם רק בגלל שהפעם הייתי צריך לנוח אחרי ניתוח- זה משהו שפשוט לאט לאט עושה אותי פחדן.. במקום לאהוב את כולם אני מפחד מהם? כי מבפנים אני זוכר במה אני מאמין- אבל פתאום ההתנהגות אחרת. והבעיה היא שזה פיסי ואני לא יכול לשנות את זה בקלות.. כי מספיק המחשבה שהם אולי רואים שמשהו לא בסדר- זה כבר גרוע. שיחשבו שאני לא בסדר זה ממש מחשבה טורדנית כאת.. בכלל מי יודע מה זה מה? חרדה או מחשבות טורדניות? וזה מתחיל להשפיע יותר ויותר בחיים שלי וזה לא טוב. אפילו גם לגבי חברים שמתקשרים כבר כאילו "נמאס לי".. כי נמאס לי מהמחשבות שלי שיגיעו אחרי זהם- אם הייתי בסדר או לא.. או אם אמרתי משהו לא טוב או משהו בקול שלי שהעליב אותם וכו'.. וזה מציק כי ברגע שאני אדבר על זה כבר זה מסכן את היחסים.. זה מציק לי כי אני תמיד אומר את האמת וכנה. ויש אנשים שמפחדים מזה מאוד.. ושלא נדבר על זה שבמה שאני מאמין אני גם סופר שונה.. פעם הייתי גאה במי שאני ואפילו הרגשתי צורך ללמד אחרים דברים.. היום אני מצליח לעשות את זה רק דרך המחשב ולאנשים מסויימים.. אני מאוד הייתי רוצה לשנות את זה השאלה היא איך.. כי לפעמים אני ממש מרגיש את זה בתור רעד פיסי בגוף.. המחשבות כבר אפילו לא עוברות בראש קודם אלא בגוף.. כנראה לחיות בעולם הזה לא ממש בשבילי.. אנשים היום כל כך קרים שזה השפיע עלי.. והיום אני מפחד רק להיות עצמי.. כי אני בן אדם נחמד ופתוח.. וזה מלחיץ אחרים.. זה מה שקורה שלא מתנהגים "כמו כולם".. גם אם זה לאהוב אותם ולחבק ולנשק אפילו.. בסוף מתחילים לחשוב: "אולי אני לא בסדר? אולי הם חושבים שאני מוזר?"" ולמרות שחברי אינטרנט יגידו אחרת.. הרי שגם איתם שאני אפגש מהם אני אפחד.. או שאחשוב שאני מוזר להם במציאות.. וגם אם זה בכלל ההפיך כמו תמיד, אצלי בראש זה יהיה ככה.. אז כאילו למה לטרוח? וגם אנשים שאני עוזר להם.. הם חושבים שלא אכפת לי מהם, אבל בשלב מסויים אני חושב מחשבות כאלו.. ולא בגלל שהפסקתי לאהוב אותם אני נעלם.. הם שוכחים שאולי גם לי יש בעיות.. ואני יכול לתת בצורה טבעית רק קצת.. ואז חייב ללכת מהר לפני שיגרם נזק.. או שהם יתאכזבו ממני או משהו.. כאילו יש סכנה כזאת.. מה אתם חושבים על כל זה? מקווה שיש לכם את הזמן לקרוא ולענות.. לילה טוב.. גיל

 

[eyola]

גיל חומד

פשוט תהיה אתה עם כל הסיכונים שבזה בין כה וכה אתה מפחד שאם תביא את עצמך עם כל מי שאתה הם יעזבו כי יחשבו שאתה מוזר ובין אם לא להביא את עצמך בכלל ולא לצאת או לפתח קשרים או לבטא את עצמך ומה שיש לך להגיד ולהיות עדיף האופציה השנייה אני חושבת שאתה צריך קצת להתחיל להרגיש ולהוציא את האגרסיות שבך את ה"על הזין כולם עכשיו תורי לחשוב על עצמי ולהכנס בכל מי שלא מקבל אותי זה בהחלט בעיה שלו ורק שלו אני אהיה ואגיד מה שבא לי" זה הנקודות שבהם האגרסיה חיובית ודוחפת ולווא דווקא מעכבת אתה צריך להגיע לנקודת ה"fed up" שנמאס לך כבר שיהיה אכפת ולהתחיל לתת לאחרים להנות ממך ומאהבה שלך ומי שלא יודע לקחת אותה ובכמות כזו נפלאה זו בעיה שלו נסה לטפח ולהרחיב את תחומי העניין שאתה אוהב הלמידה העשייה ואתההכישורים שלך כדי שתעריך את עצמך ותרגיש שיש לך עוד ועוד מה לתת זה חשוב להרגיש התפתחות זה מחזק עוד ועוד את מערכת הערכות שלנו לעצמנו ותוכל גם לדעת אחרי הכל כשתצא מזה לימים יותר בטוחים ומשוחררים שלמרות כל הפחדים אתה לא קובר את עצמך יותר ואתה יותר ממקבל את עצמך כי משם הכל מתחיל זה בתפיסה שלנו רק אם נקבל את עצמנו ולא נחשוב שאנחנו כאלו לא ראויים להבנה ולקבלה אז אחרים יוכלו להרגיש את זה גם כן מאיתנו. (מכיר את זה שמישהי ממש מכוערת עוברת ברחוב אבל יש בה משהו?! פשוט יש בה נוכחות והיא מביעה את האישיות והעניין שיש בתוכה ולמרות שהיא לא יפה היא פשוט מושכת בטירוף!! אומה תורמן היא כזו לדעתי בכל מקרה זה מה שאנחנו משדרים ז"א שאפילו אם היית הבן אדם הכי מוזר בעולם והכי "לא בסדר" בעולם ברגע שהיית למרות שאתה לא עומד בנורמות מאמין שאתה בסדר היית משדר את זה ואנשים היו חושבים שאתה ייחודי לטובה ולא מוזר כי גרמת להם להרגיש שאתה הטוב ביותר.) כל יום אנחנו יכולים לצמוח תאמין ותדגול בלשפר את עצמך ותראה ימים בהם תיהיה זקוף ומחוייך יותר באור המציאות נראה לכל במלוא תפארתך. לילה טוב.

 

[LoveBeing]

היי תודה על התגובה! ../images/Emo9.gif

אני לא כל כך מאמין בגישה של האגרסיות.. כי בסוף זה גורם לפתח כעסים וחוסר שליטה בהם.. ובסוף כועסים גם על אלו שאנחנו אוהבים ומרגישים אשמה.. אבל גם עושים את זה אם לא הוצאנו את הכעס בזמן הנכון- על אלו שפגעו בנו ועצבנו אותנו.. או לפחות איכשהו! הצרה היא שאם לא מביעים את הכעס הוא הופך לאשמה עצמית.. למדנו על זה בקורס רפלקסולוגיה דווקא- שמה שלא מביעים הופך לכעס, שהכבד מיצג את הכעסים והטחול את האשמה.. ומי שלא מביע את זה, יכולות להיות לו בעיות בכבד... כליות למשל זה חרדות. אולי מסביר את הכאב שלי בצד לפעמים ובעיות שיש לי... צריך באמת לזכור שלמרות שלא מדברים על זה ברוחניות כדבר טוב.. הכעס הוא גם דבר טבעי אין מה לעשות.. זה לא אידיאלי, אבל לפעמים הדבר הכי טוב לעשות ברגע מסויים. כי היום אנחנו חיים בעולם מודרני וחושבים שזה ג'ונגל.. לא משנה מהי האמת המוח יפרש את זה כסכנה אמיתית. שאם מישהו העליב אותנו או עבד עלינו בכסף, אנחנו יכולים אפילו להרוס אותו באותו רגע.. או נגיד מישהו שהבריז או מישהי שברחה לנו.. האמת היא שהבנתי אחרי כל הסיפור שהיה בבוקר.. שטוב לי מאוד להיות עם עצמי בסביבה הבטוחה שלי ועם אלו שאני אוהב! גם אם אני לא נפגש או מדבר הרבה עם החברים הקרובים יחסית.. מה רע בזה? מי אמר שכל אדם צריך לצאת לבלות וכל זה? גם חתונה אני ומעין רוצים פשוטה ויפה ולא המונית.. ושנינו לא אוהבים את המסיבות והריקודים האלו בסוף.. כתבתי מעין (חברה שלי) כי חשבתי שאתם מכירים אותה.. אני מתבלבל שאני לא כותב בקומונה שלי..

יש הרי גם נזירים והרבה אנשים שבחרו חיים שקטים ויחסית בודדים.. ויש גם הרבה סופרים שעשו את זה ומה רע בזה בעצם? מי אמר שכולם חייבים להיות כאלו סוציאלים? למה לחשוב שזה פחות טוב? אולי לי זה יותר טוב? גם הכבשה דולי ששיבטו אותה.. היא היתה יוצאת דופן מהאחרות. כאילו חכמה יותר ולא רצתה להיות עם העדר אלא לבדה.. אז ככה גם אני- אני מיוחד יותר ויותר אמיתי וכנה.. וגם יש לי הרבה מאוד מה לתת לעולם וגם אני רוצה. הצרה היא שבשבילי אנשים אחרים יכולים להיות מאוד "מסוכנים".. כי אני מאוד מושפע מהשליליות שלהם- ברגש במודעות ובמחשבה.. אז בעצם אין לי סיבה חוץ מהקרבה עצמית שכבר עברה את הגבול- כל החיים שלי לנסות להיות טוב לאלו שפוגעים ולא נעים לי איתם.. וגם אם לא עשו לי רע אישית אבל לא טוב לי איתם- אין שום סיבה למה הם יותר חשובים ממני? לי זה מאוד חשוב לעזור לאנשים.. אבל למה לא לעזור בדרך שלי? שגם לי יהיה טוב מזה? ושכולם ירוויחו? בלי מפסידים? ברור שאני לא חושב שכולם כאלו.. אבל למדתי לצערי הרבה שחלק גדול מהעולם הם כאלו. ואם אני רוצה לשרוד מבלי שיגרמו לי יותר נזקים משכבר נגרמו- אני צריך לדעת מי אני ולהודות במגרעות שלי גם אם הן לא בטוחות.. שהימים ההם שיכלתי להיות עם כולם ולא להיות מושפע ורק להשפיע- נגמרו. גם אם זאת רק תקופה ולא יהיה ככה לכל החיים- עכשיו זה ככה לפעמים. היום אני יודע שאני לא סופרמן כמו פעם וזה לא רק התפקיד שלי.. אבל כן התפקיד שלי לעשות כמיטב יכולתי במה שאני יכול. ולעזור לכל אלו שאני מרגיש שאני יכול לעזור ורוצה. ועדיין יש הרבה כאלו ולא משנה איפה אני מוצא אותם.. הפעם העזרה שלי היא מתוך עצמי כי יש לי מה לתת.. פעם הייתי יכול ממש לחסל לעצמי את המשאבים. טובלי מאוד.. כי יש לי את המשפחה שלי. יש לי את חברה שלי והחתול שלי וכמה חברים קרובים.. ותמיד יש לי אנשים טובים שאני פוגש מידי פעם.. וגם לקוחות קבועים בחנות שלי..

בגלל שאני אוהב אנשים טובים אני נחמד אליהם.. וגם לאלו שלא נחמדים אני מנסה להראות להם שאכפת לי מהם.. אבל ההבדל הוא שאני יודע כבר שאנשים היום מאוד מרוחקים.. ולא כדאי לצפות מכולם שירצו גם להיות חברים שלי.. לדעת שהיום אנשים מפחדים מקשר פחד מוות.. אז לא צריך ללחוץ עליהם ושלא יהיה נעים לשנינו.. זה חבל מאוד לי ככה להתבונן מהצד.. אבל מנסה להעיז בכל מקרה.. לפחות להגיד מה שאני חושב שיעזור.. ולהראות להם שיש טוב לב בעולם. גם אם יחשבו אני מוזר! שיחשבו! מה אכפת לי? חי חי..

טוב זהו זה.. תודה על התגובה! כתבתי הרבה הא? חיבוק ולילה טוב.. גיל

 

[Dana351]

היי גיל

קראתי את כל דברייך וזה נשמע שאתה אובר רגיש כלפי עצמך וכלפי הסביבה. אתה צריך להבין "שהפחד"הזה נובע ממך ולסביבה אין שןם דבר נגדך. אני לא מסכימה איתך שלחיות חיים"בטוחים" בסביבה הצרה שלך ,היא הדרך הנכונה. אתה צריך לפתוח את עצמך כלפי העולם שביוץ אחרת תפסיד כל כך הרבה,אין לך מושג כמה. האם חשבת על טיפול פסיכולוגי? זה יכול לשחרר אותך מכל המחשבות השליליות והפחדיפ. לילה טוב דנה