שלום לכולם. ../images/Emo9.gif
אני חדש בפורום. ומקווה להתקבל בברכה, ומקווה עוד יותר למצוא את אשר אני מבקש בפורום זה. אני בחור בן 28, סובל מסכיזופרניה פרנואידית וגם מתסמינים קלים של OCD. יש לי מודעות עצמית מאד גבוהה, הבנה של המחלה והתמודדות ראויה לשבח איתה. כמו כן, אני לומד לימודי גרפיקה ממוחשבת, מנהל משק בית וחי בזוגיות בריאה. הייתי רוצה מהפורום הנ"ל לקבל תמיכה, לקבל כתף מתי שאני לא מקבל אותה במיידי. לשתף את אשר עובר עליי, ולקבל פידבק מעודד. אתחיל בכך שאולי אתאר את מה שעבר עליי היום, וכך אולי תוכלו להכיר אותי יותר ולדעת עם מי "יש לכם עסק .." כל בוקר אני קם בתחושה של "וואו, היום יהיה לי יום טוב". אני מתעורר, מכין לי קפה, נהנה לבוא לשבת מול המחשב ולראות אילו מיילים קיבלתי, ואילו הודעות בפורומים נוספו למה שכתבתי. זוגתי יצאה מהבית ב- 06:40 בשביל העבודה. ואני המשכתי לישון, וקמתי מאוחר יותר. אני קם בתחושה טובה, למרות שגם זה לא תמיד. הבוקר, זה היה כך, ואז ניגשתי למחשב במטרה ללמוד ולהכין את המטלות ללימודים. התחלתי עם זה ומאד נהניתי, כי אני אוהב את התחום הזה, וסבור ביותר שאני רוצה לעשות ממנו את המקצוע שלי. לאחר ששלחתי למורה את הכרזה לפרוייקט הנוכחי, קיבלתי בפעם הלא ראשונה ולא שנייה שהכרזה לא טובה, ולא מציגה את הרעיון הבסיסי של המחזה. אני לא רוצה לציין שאני די טוב וכישרוני, והפרוייקטים הקודמים הצליחו מאד. בנוסף לתמיכה מאד מלאה מחברים ואנשים שראו עבודות שלי ואמרו לי תמיד שאני טוב בזה. ושבעצם "יש לי את זה". לכן זה מאכזב שאני לא מצליח לספק את המורה. מצד אחד, זה טוב, כי היא מלמדת והמטרה היא שאתמקצע. ועדיף שיהיו חילוקי דעות כאלה או אחרים במסגרת הזו ולא במסגרת עבודה בשטח. אך מצד שני, זה מה שגרם לי היום לאבד את כל המצב רוח. בנוסף לניסיון נוסף בתוכנה וקטורית חדשה לי, שגרם לי להתעצבן קלות. למרות שאני שוב, חוזר ואומר, אני מאד אוהב את המקצוע הזה. כל המצב הנפשי ירד לטמיון. נפגשתי עם החונך לכוס קפה. תיארתי לו את המצב והוא, כרגיל, עודד אותי ב"דברי העידוד הרגילים" ואמרתי לו שהוא לא מבין. למרות שהוא מבין טוב מאד. חזרתי להורים, אכלתי בחוסר חשק. אבי שוב אמר לי כמו תמיד - "תיקח כדור הרגעה אולי ..." שכבר לקחתי בבוקר, בלי להסס. חזרתי הביתה, הלכתי לנוח וקמתי לא מזמן כדי להוציא את דבריי בפורום. אני כותב כאן, כי הפורום האחר שכתבתי בו החל לקבל אור שלילי במקצת. אז כולי תקווה שבפורום הזה אענה על סיפוקי. המחלה שלי גורמת לי להרהר ולהטיל ספקות במשמעות החיים. אני רוצה מצד אחד שיהיה מאד טוב, כל הזמן. ומצד שני יודע שזה לא מציאותי. ותמיד יש up's and down's, וחייבים לקבל את העובדה הזו. ובכל זאת, מאד קשה לי. למרות שאני עצמאי, מנהל זוגיות, עובד במשרה מאד חלקית, עם שאיפה לעבוד כגרפיקאי. אבל המחלה, הסכיזופרניה, היא קשה. היא מתישה והיא גורמת לחולשה נפשית. נכון, זה עובר. אבל זה גם חוזר ... אין לי כל כך מה להגיד בנוסף לזה. אני סובל מסכיזופרניה, ואני מודע לזה שחרשתי את הנושא מכל הכיוונים. אולי כדאי שפשוט אלך ואראה טלוויזיה, או שאקרא ספר, או שאעשה טיול. אולי ההתעסקות שלי סביב זה כל הזמן זה מה שגורם לזה לחזור ..? אולי לא כדאי לחשוב על זה יותר מדי ולחפש פיתרונות ? כי אין פיתרונות. המחלה קיימת ואני חייב לחיות איתה. נקודה. סטייפ.
אני חדש בפורום. ומקווה להתקבל בברכה, ומקווה עוד יותר למצוא את אשר אני מבקש בפורום זה. אני בחור בן 28, סובל מסכיזופרניה פרנואידית וגם מתסמינים קלים של OCD. יש לי מודעות עצמית מאד גבוהה, הבנה של המחלה והתמודדות ראויה לשבח איתה. כמו כן, אני לומד לימודי גרפיקה ממוחשבת, מנהל משק בית וחי בזוגיות בריאה. הייתי רוצה מהפורום הנ"ל לקבל תמיכה, לקבל כתף מתי שאני לא מקבל אותה במיידי. לשתף את אשר עובר עליי, ולקבל פידבק מעודד. אתחיל בכך שאולי אתאר את מה שעבר עליי היום, וכך אולי תוכלו להכיר אותי יותר ולדעת עם מי "יש לכם עסק .." כל בוקר אני קם בתחושה של "וואו, היום יהיה לי יום טוב". אני מתעורר, מכין לי קפה, נהנה לבוא לשבת מול המחשב ולראות אילו מיילים קיבלתי, ואילו הודעות בפורומים נוספו למה שכתבתי. זוגתי יצאה מהבית ב- 06:40 בשביל העבודה. ואני המשכתי לישון, וקמתי מאוחר יותר. אני קם בתחושה טובה, למרות שגם זה לא תמיד. הבוקר, זה היה כך, ואז ניגשתי למחשב במטרה ללמוד ולהכין את המטלות ללימודים. התחלתי עם זה ומאד נהניתי, כי אני אוהב את התחום הזה, וסבור ביותר שאני רוצה לעשות ממנו את המקצוע שלי. לאחר ששלחתי למורה את הכרזה לפרוייקט הנוכחי, קיבלתי בפעם הלא ראשונה ולא שנייה שהכרזה לא טובה, ולא מציגה את הרעיון הבסיסי של המחזה. אני לא רוצה לציין שאני די טוב וכישרוני, והפרוייקטים הקודמים הצליחו מאד. בנוסף לתמיכה מאד מלאה מחברים ואנשים שראו עבודות שלי ואמרו לי תמיד שאני טוב בזה. ושבעצם "יש לי את זה". לכן זה מאכזב שאני לא מצליח לספק את המורה. מצד אחד, זה טוב, כי היא מלמדת והמטרה היא שאתמקצע. ועדיף שיהיו חילוקי דעות כאלה או אחרים במסגרת הזו ולא במסגרת עבודה בשטח. אך מצד שני, זה מה שגרם לי היום לאבד את כל המצב רוח. בנוסף לניסיון נוסף בתוכנה וקטורית חדשה לי, שגרם לי להתעצבן קלות. למרות שאני שוב, חוזר ואומר, אני מאד אוהב את המקצוע הזה. כל המצב הנפשי ירד לטמיון. נפגשתי עם החונך לכוס קפה. תיארתי לו את המצב והוא, כרגיל, עודד אותי ב"דברי העידוד הרגילים" ואמרתי לו שהוא לא מבין. למרות שהוא מבין טוב מאד. חזרתי להורים, אכלתי בחוסר חשק. אבי שוב אמר לי כמו תמיד - "תיקח כדור הרגעה אולי ..." שכבר לקחתי בבוקר, בלי להסס. חזרתי הביתה, הלכתי לנוח וקמתי לא מזמן כדי להוציא את דבריי בפורום. אני כותב כאן, כי הפורום האחר שכתבתי בו החל לקבל אור שלילי במקצת. אז כולי תקווה שבפורום הזה אענה על סיפוקי. המחלה שלי גורמת לי להרהר ולהטיל ספקות במשמעות החיים. אני רוצה מצד אחד שיהיה מאד טוב, כל הזמן. ומצד שני יודע שזה לא מציאותי. ותמיד יש up's and down's, וחייבים לקבל את העובדה הזו. ובכל זאת, מאד קשה לי. למרות שאני עצמאי, מנהל זוגיות, עובד במשרה מאד חלקית, עם שאיפה לעבוד כגרפיקאי. אבל המחלה, הסכיזופרניה, היא קשה. היא מתישה והיא גורמת לחולשה נפשית. נכון, זה עובר. אבל זה גם חוזר ... אין לי כל כך מה להגיד בנוסף לזה. אני סובל מסכיזופרניה, ואני מודע לזה שחרשתי את הנושא מכל הכיוונים. אולי כדאי שפשוט אלך ואראה טלוויזיה, או שאקרא ספר, או שאעשה טיול. אולי ההתעסקות שלי סביב זה כל הזמן זה מה שגורם לזה לחזור ..? אולי לא כדאי לחשוב על זה יותר מדי ולחפש פיתרונות ? כי אין פיתרונות. המחלה קיימת ואני חייב לחיות איתה. נקודה. סטייפ.
