החלום להיות סופרים
היתה על זה כתבה במעריב סופ"ש לפני בערך שנה... בה היה כתוב שאחד מתוך 8 (!!!) ישראלים כותב ספר, גם אם רק למגירה. מה שכמובן הפחיד אותי מאוד, בגלל שזה נראה לי כמו משהו שמפחית מאוד את הסיכויים להצלחה
והוצאות האור בארץ מקבלות כמויות עצומות של כתבי יד. אבל אני חושב שהרבה מאוד זה ברמה שלא שווה הוצאה לאור. קראתי ראיון עם סופרת אוסטרלית מאוד מצליחה לפני כמה שבועות ושאלו אותה מה היא רוצה לאמר לסופרים מתחילים והיא אמרה: "לפני שאתם חושבים לפנות להוצאה לאור, תחשבו אם מה שכתבתם שווה קטיעה של עוד עץ". מה שבהתחלה גרם לי להרגיש לא נוח, אבל אני חושב שזה נכון... בארץ אולי רוצים יותר להיות סופרים כי הישראלים מאמינים בעצמם יותר וחושבים שמה שיש להם לומר מעניין את כולם. כמו שלדעתי אחוזי ההצבעה בבחירות בישראל בין הגבוהים ביותר בעולם לא כי לכולם איכפת כ"כ, אלא כי כולם ח-י-י-ב-י-ם לומר מה הם חושבים וחושבים שהם ה-צודקים... כל אחד מיני-ראש-ממשלה
וד"א... אחרי שבמשך כל חיי חייתי בארץ ומכניסים לי למח שאנחנו "עם הספר" התרבותי והקורא הגעתי לאוסטרליה שבה חשבתי שהקריאה לא נפוצה כמו בארץ... וגיליתי ה-מ-ו-ן חנויות ספרים בגודל של סופרמרקט, וכשנוסעים בחשמלית או ברכבת כ"כ הרבה אנשים יושבים עם הספר שלהם וקוראים... הרבה יותר מאוטובוס אגד ממוצע. הקיצר... אני חושב שהרבה מהרעיון שעם ישראל הוא עם של כותבים וקוראים הוא יותר משהו שאנחנו רוצים להאמין ולחשוב מאשר מציאות... ונראה שכמו בכל תחום אחר - אנחנו עם ככל העמים, לא מיוחד...
היתה על זה כתבה במעריב סופ"ש לפני בערך שנה... בה היה כתוב שאחד מתוך 8 (!!!) ישראלים כותב ספר, גם אם רק למגירה. מה שכמובן הפחיד אותי מאוד, בגלל שזה נראה לי כמו משהו שמפחית מאוד את הסיכויים להצלחה