שלום לכולם
- פותח הנושא ayala26
- פורסם בתאריך
../images/Emo39.gif../images/Emo51.gif../images/Emo39.gif
האמת היא לפני חודשיים היגרתי מישראל ונאלצתי להשאיר את הספרים אצל אבי
. בחרתי רק ספר אחד לקחת איתי והוא "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" קצת עצוב לי שאת כל הספרים השארתי מאחור כי היה לי כבר אוסף די מרשים והכי כיף חלק גדול עם הקדשות בתוכן כי כולם יודעים שאני אוהבת ספרים. אך לאחרונה אני קוראת ספרים קלילים שהם רומנים רומנטים שאותם אני "מנצלת" ללמידת שפה חדשה כמו שלפני כמה שנים בעזרתם למדתי אנגלית. וכמובן, כל ספר חדש שאמא שלי קוראת היא "מאיימת" לשלוח לי בדואר. ברגע שאני אשלוט טוב בשפה הייתי רוצה לקרוא ספרות מקומית כי זה חשוב לי להשתלב במדינה החדשה שלי וחלק מההשתלבות היא הכרת "אנשי התרבות" ובינהם סופרים כמובן. ועוד דבר, חלום חיי הוא להיות סופרת בעצמי
האמת היא לפני חודשיים היגרתי מישראל ונאלצתי להשאיר את הספרים אצל אבי
אין ספק שספרות מקומית היא דרך מעולה
כבר אמרתי שבהרבה מקרים ספרות מקומית ועכשווית מהווה מראה להרבה ממה שקורה בסביבה. אני מקווה שתהיה לך קליטה נעימה, גם במקום אליו עברת וגם אצלנו. אנחנו מדברים כאן הרבה על ספרים ישנים (לא רק על מה שיצא לאור זה עתה) אז אני בטוחה שתמצאי נושאים שאת מכירה. ולגבי החלום, אני יכולה להגיד שני דברים. טוב, בעצם שלושה. הראשון - אין דרך טובה יותר ללמוד לכתוב מלקרוא. השני - יש פה פורומים לכותבים למיניהם, אני אפילו מנהלת אחד מהם. אז אם יתחשק לך לקבל קצת ביקורות את מוזמנת בהחלט. והשלישי - וזאת שאלה שמטרידה אותי המון זמן... למה זה חלום כל כך נפוץ בארץ? לפעמים נדמה לי שזה נחשב בארץ כמו החלום להיות סלבריטי בארה"ב. תופעה סוציולוגית מעניינת.
כבר אמרתי שבהרבה מקרים ספרות מקומית ועכשווית מהווה מראה להרבה ממה שקורה בסביבה. אני מקווה שתהיה לך קליטה נעימה, גם במקום אליו עברת וגם אצלנו. אנחנו מדברים כאן הרבה על ספרים ישנים (לא רק על מה שיצא לאור זה עתה) אז אני בטוחה שתמצאי נושאים שאת מכירה. ולגבי החלום, אני יכולה להגיד שני דברים. טוב, בעצם שלושה. הראשון - אין דרך טובה יותר ללמוד לכתוב מלקרוא. השני - יש פה פורומים לכותבים למיניהם, אני אפילו מנהלת אחד מהם. אז אם יתחשק לך לקבל קצת ביקורות את מוזמנת בהחלט. והשלישי - וזאת שאלה שמטרידה אותי המון זמן... למה זה חלום כל כך נפוץ בארץ? לפעמים נדמה לי שזה נחשב בארץ כמו החלום להיות סלבריטי בארה"ב. תופעה סוציולוגית מעניינת.
עד כמה נפוץ?
אני לא יודעת מבין האנשים שאני מכירה אף אחד לא רוצה להיות סופר.. ואולי זה גם קשור לזה שלכל אחד יש מה להגיד בישראל (או כל אחד חושב שהוא ראש ממשלה...
לעומת המקום שבו אני גרה (הולנד) פה כל אחד חושב שהוא מאמן כדורגל... ובקשר ל- אין דרך טובה יותר ללמוד לכתוב מלקרוא הנרי מילר כתב שאם אתה רוצה לכתוב עדיף שתקרא כמה שפחות כי ככל שאתה קורא יותר ככה יש יותר סיכוי שתקרא יותר זבל... מה את אומרת?
אני לא יודעת מבין האנשים שאני מכירה אף אחד לא רוצה להיות סופר.. ואולי זה גם קשור לזה שלכל אחד יש מה להגיד בישראל (או כל אחד חושב שהוא ראש ממשלה...
לא מסכימה עם מילר.
אני ממליצה לך לקרוא את השרשור שהיה לנו בנושא "על הכתיבה" של קינג, נאמרו שם דברים מאוד חכמים. אני רק אוסיף בקצרה - ככל שאדם קורא יותר, הוא לומד מה נעים לו יותר בעין ובאוזן, מה נראה לו יותר נכון, ומה טוב יותר בעיניו. זה מאפשר לאדם לפתח סגנון אישי, שמושפע תמיד מאחרים. ככל שיש יותר השפעות, כך הסגנון יהיה עשיר יותר. אני חושבת שכתיבה היא אמנות, כמו כל סוג אחר של אמנות. וכמו שלרוב האמנים יש ידע נרחב בתחומם, אני לא רואה סיבה שהספרות תהיה אחרת. יש הבדל בין שימוש בשפה דלה מתוך נסיון להעביר מסר לשימוש בשפה דלה מתוך בורות. בכל אתר בסגנון "במה" את יכולה לראות אנשים שמגדירים את עצמם כ"סופרים" מסוג כלשהו, שלא יודעים ש"כותבים" שיר ולא "רושמים" שיר. קצת עצוב, לא? ולגבי הגראפומניה, אני חושבת שאת צודקת. לסופרים בארץ יש כנראה סטאטוס מפתה (עם הספר או לא עם הספר?). אני דווקא מכירה המון נרחב של כאלה, מפתיע אותי שאת לא
אמרתי כבר שהספרות היא מראה של הלך חברתי?
אולי גדלנו בסביבה שונה. אבל יש נקודה בדברייך, אין מה להגיד. אני מעדיפה להיות מוקפת גראפומנים מאשר מאמני כדורגל אני חושבת... אם כי לא משוכנעת. תלוי איך המאמנים האלה נראים
אני ממליצה לך לקרוא את השרשור שהיה לנו בנושא "על הכתיבה" של קינג, נאמרו שם דברים מאוד חכמים. אני רק אוסיף בקצרה - ככל שאדם קורא יותר, הוא לומד מה נעים לו יותר בעין ובאוזן, מה נראה לו יותר נכון, ומה טוב יותר בעיניו. זה מאפשר לאדם לפתח סגנון אישי, שמושפע תמיד מאחרים. ככל שיש יותר השפעות, כך הסגנון יהיה עשיר יותר. אני חושבת שכתיבה היא אמנות, כמו כל סוג אחר של אמנות. וכמו שלרוב האמנים יש ידע נרחב בתחומם, אני לא רואה סיבה שהספרות תהיה אחרת. יש הבדל בין שימוש בשפה דלה מתוך נסיון להעביר מסר לשימוש בשפה דלה מתוך בורות. בכל אתר בסגנון "במה" את יכולה לראות אנשים שמגדירים את עצמם כ"סופרים" מסוג כלשהו, שלא יודעים ש"כותבים" שיר ולא "רושמים" שיר. קצת עצוב, לא? ולגבי הגראפומניה, אני חושבת שאת צודקת. לסופרים בארץ יש כנראה סטאטוס מפתה (עם הספר או לא עם הספר?). אני דווקא מכירה המון נרחב של כאלה, מפתיע אותי שאת לא
אני אוהב את הגישה של קינג לכתיבה
הוא מתעסק המון בכתיבה על כתיבה ולא בכדי יש לו המון גיבורי ספרים שהם סופרים. אצל סופרים מסויימים - או יותר נכון בדפי יוצר רבים באתרי סיפורת כמו במה וכוליי, יש התעסקות אובססיבית בכתיבה. אפילו קראתי פעם סיפור שכל הנושא שלו היה בלוק יוצרים (WRITERS BLOCK, ככה קוראים לזה בעברית, נכון?), ובעיניי זה נראה אבסורדי כי הסיפור עצמו לא כלל שום דבר חוץ מכך שלסופר היה מחסום כתיבה (נזכרתי) ואין לו על מה לכתוב. בספר EVERYTHING'S EVENTUAL של קינג (אוסף של 14 סיפורים קצרים) קינג כתב הקדמה מאוד מעניינת (ואפילו הייתי אומר שההקדמה היא אחד הקטעים היותר מעניינים בספר), על שיווק של ספרים ודרכים שהוא מצא כדי לשמור על העניין שלו בכתיבה. הוא אומר שם בין היתר שהוא כותב גם בגלל שיש לו מה לאמר וגם בגלל שהוא רוצה להוכיח לעצמו שהוא יכול. אני חושב שזה הבסיס בסה"כ של כתיבה ומי שיש לו רק אחד מהשניים - זה לא מספיק. גם אני אגב פגשתי המוני אנשים שכותבים סיפורים קצרים או שירים. הופתעתי לגלות שרבים מהחברים שלי מבי"ס הפכו להיות סופרים לשעות הפנאי. אני מניח שלבמה חדשה היה חלק לא קטן במהפכה הזאת, למרות שמאז ומעולם עם ישראל אהב לכתוב. אבל אם נשווה בין כתיבה בארץ ובארה"ב, שמתי לב שבארה"ב רבים מאתרי הכתיבה יהיו אתרים של פן פיקים למיניהם, ובארץ כמעט ולא. כמו שריוונדל אמרה למעלה - בארה"ב כולם רוצים להיות סלבריטיז, בארץ - סופרים. אני מניח שזה בגלל שבארץ לכולם יש מה לאמר, בארה"ב, מרב הגודל העצום שלה הם מסתפקים בזה שהשם שלהם ישמע חצי מוכר.
הוא מתעסק המון בכתיבה על כתיבה ולא בכדי יש לו המון גיבורי ספרים שהם סופרים. אצל סופרים מסויימים - או יותר נכון בדפי יוצר רבים באתרי סיפורת כמו במה וכוליי, יש התעסקות אובססיבית בכתיבה. אפילו קראתי פעם סיפור שכל הנושא שלו היה בלוק יוצרים (WRITERS BLOCK, ככה קוראים לזה בעברית, נכון?), ובעיניי זה נראה אבסורדי כי הסיפור עצמו לא כלל שום דבר חוץ מכך שלסופר היה מחסום כתיבה (נזכרתי) ואין לו על מה לכתוב. בספר EVERYTHING'S EVENTUAL של קינג (אוסף של 14 סיפורים קצרים) קינג כתב הקדמה מאוד מעניינת (ואפילו הייתי אומר שההקדמה היא אחד הקטעים היותר מעניינים בספר), על שיווק של ספרים ודרכים שהוא מצא כדי לשמור על העניין שלו בכתיבה. הוא אומר שם בין היתר שהוא כותב גם בגלל שיש לו מה לאמר וגם בגלל שהוא רוצה להוכיח לעצמו שהוא יכול. אני חושב שזה הבסיס בסה"כ של כתיבה ומי שיש לו רק אחד מהשניים - זה לא מספיק. גם אני אגב פגשתי המוני אנשים שכותבים סיפורים קצרים או שירים. הופתעתי לגלות שרבים מהחברים שלי מבי"ס הפכו להיות סופרים לשעות הפנאי. אני מניח שלבמה חדשה היה חלק לא קטן במהפכה הזאת, למרות שמאז ומעולם עם ישראל אהב לכתוב. אבל אם נשווה בין כתיבה בארץ ובארה"ב, שמתי לב שבארה"ב רבים מאתרי הכתיבה יהיו אתרים של פן פיקים למיניהם, ובארץ כמעט ולא. כמו שריוונדל אמרה למעלה - בארה"ב כולם רוצים להיות סלבריטיז, בארץ - סופרים. אני מניח שזה בגלל שבארץ לכולם יש מה לאמר, בארה"ב, מרב הגודל העצום שלה הם מסתפקים בזה שהשם שלהם ישמע חצי מוכר.
yuval stav
New member
ספר מעולה
"גם שום מקום הוא מקום" - םפר חדש שכתב אורי סתו. רומן מצחיק ושנון שכתוב בצורה מבריקה - שינוי מרענן!!! מומלץ בחום!
"גם שום מקום הוא מקום" - םפר חדש שכתב אורי סתו. רומן מצחיק ושנון שכתוב בצורה מבריקה - שינוי מרענן!!! מומלץ בחום!
גמני לא מסכימה עם מילר.
אני חושבת שכדי לכתוב טוב, אדם צריך לקרוא הרבה, אבל לא רק לקרוא -גם להקשיב הרבה, ולראות הרבה. יש בעייה אחת שאני רואה בקריאה יתרה - שאדם מתחיל לכתוב "כמו בספרים" ולא כמו שבני אדם באמת. אני מוצאת את עצמי נתקלת בבעייה הזאת שוב ושוב בעצמי, כשמדי פעם אני צריכה לנער את עצמי מצורות ביטוי שאני רגילה אליהן פשוט כי הן כל כך שגרתיות בספרים, ולהגיד לעצמי, "אחלה מטפורה, אבל האם היא באמת מתארת חוויה שמוכרת לך, או שאת חוזרת על מילים של אחרים?" דוגמה משעשעת שאני יכולה לחשוב עליה הוזכרה לאחרונה ברשימה של קלישאות נדושות - המון המון סופרים, כשם רוצים לספר על ריח של מריחואנה שנישא באוויר, אומרים "עשן מתוק של סם". ובכן, אהמ, כל מי שהריח אי פעם עשן של מריחואנה (דרך החלונות של השכנים, בחיי!) יודע ש"מתוק" זו המילה האחרונה שמישהו ישתמש בה כדי לתאר את הריח הזה. "מר" דומה למקור הרבה יותר. אז למה כותבים כל הזמן "עשן מתוק של סם"? כנראה שמישהו הנהיג את הקלישאה הזאת, ואחרים המשיכו, כי זו הפכה להיות צורת ביטוי שגורה. ומי שקורא הרבה, מסתכן בכך שידבקו לו צורות ביטוי שגורות של אחרים, שלא בהכרח קשורות לחוויה האמיתית שלו - מה שבסופו של דבר מכניס לכתיבה שלו צליל שקרי. אז זה מצטרף למיליוני הדברים האחרים שסופר טוב צריך להיות מודע אליהם או לשלוט בהם כשהוא כותב - לזכור לכתוב לא כמו שאחרים כתבו, אלא כמו שהוא מכיר וחווה. נו, טוב, עוד פריט לרשימה.
אני חושבת שכדי לכתוב טוב, אדם צריך לקרוא הרבה, אבל לא רק לקרוא -גם להקשיב הרבה, ולראות הרבה. יש בעייה אחת שאני רואה בקריאה יתרה - שאדם מתחיל לכתוב "כמו בספרים" ולא כמו שבני אדם באמת. אני מוצאת את עצמי נתקלת בבעייה הזאת שוב ושוב בעצמי, כשמדי פעם אני צריכה לנער את עצמי מצורות ביטוי שאני רגילה אליהן פשוט כי הן כל כך שגרתיות בספרים, ולהגיד לעצמי, "אחלה מטפורה, אבל האם היא באמת מתארת חוויה שמוכרת לך, או שאת חוזרת על מילים של אחרים?" דוגמה משעשעת שאני יכולה לחשוב עליה הוזכרה לאחרונה ברשימה של קלישאות נדושות - המון המון סופרים, כשם רוצים לספר על ריח של מריחואנה שנישא באוויר, אומרים "עשן מתוק של סם". ובכן, אהמ, כל מי שהריח אי פעם עשן של מריחואנה (דרך החלונות של השכנים, בחיי!) יודע ש"מתוק" זו המילה האחרונה שמישהו ישתמש בה כדי לתאר את הריח הזה. "מר" דומה למקור הרבה יותר. אז למה כותבים כל הזמן "עשן מתוק של סם"? כנראה שמישהו הנהיג את הקלישאה הזאת, ואחרים המשיכו, כי זו הפכה להיות צורת ביטוי שגורה. ומי שקורא הרבה, מסתכן בכך שידבקו לו צורות ביטוי שגורות של אחרים, שלא בהכרח קשורות לחוויה האמיתית שלו - מה שבסופו של דבר מכניס לכתיבה שלו צליל שקרי. אז זה מצטרף למיליוני הדברים האחרים שסופר טוב צריך להיות מודע אליהם או לשלוט בהם כשהוא כותב - לזכור לכתוב לא כמו שאחרים כתבו, אלא כמו שהוא מכיר וחווה. נו, טוב, עוד פריט לרשימה.
קושיה.
אני לא רוצה להתחכם, כי הכותב באמונתו יחיה. אבל נניח ש"רייחו המתוק של הגראס" הינו קלישאה מספיק חזקה שהיא זורמת באופן חלק באוזניו של הקורא, למרות שהיא לא מציאותית. הקורא מזהה אותה ככזו, כי ככה היה רשום בעשרת הספרים האחרונים שהוא קרא. אני יושב פה מול המחשב, ושותפה שלי רואה סדרה בערוץ שלוש... לפני שתי דקות היא אמרה לי שזו סדרה על דברים שקורים בחיים והיא מאד אמינה... : ) אני מכיר מציאות קצת אחרת. אני חושב שיש מציאות שהיא ספרותית כמו שיש אחת שהיא קולנועית... באיזה סרט קולנוע רואים אותם נועלים את הרכב??? זה באמת משנה?? אם תרשמי "ריחו המר של הגראס" לא תתקבל משמעות אמיתית של הריח, אלה יתקבל ביטוי חדש שאולי מציג את הגראס באור שלילי כי הריי כידוע ריחו אמור להיות מתוק.
אני לא רוצה להתחכם, כי הכותב באמונתו יחיה. אבל נניח ש"רייחו המתוק של הגראס" הינו קלישאה מספיק חזקה שהיא זורמת באופן חלק באוזניו של הקורא, למרות שהיא לא מציאותית. הקורא מזהה אותה ככזו, כי ככה היה רשום בעשרת הספרים האחרונים שהוא קרא. אני יושב פה מול המחשב, ושותפה שלי רואה סדרה בערוץ שלוש... לפני שתי דקות היא אמרה לי שזו סדרה על דברים שקורים בחיים והיא מאד אמינה... : ) אני מכיר מציאות קצת אחרת. אני חושב שיש מציאות שהיא ספרותית כמו שיש אחת שהיא קולנועית... באיזה סרט קולנוע רואים אותם נועלים את הרכב??? זה באמת משנה?? אם תרשמי "ריחו המר של הגראס" לא תתקבל משמעות אמיתית של הריח, אלה יתקבל ביטוי חדש שאולי מציג את הגראס באור שלילי כי הריי כידוע ריחו אמור להיות מתוק.
זה שמשהו הוא קלישאה, עוד לא הופך
אותו לנכון... האם אני ככותבת מחויבת לאמת שלי, או למוסכמות כלליות כלשהן? אם כל העולם רואה את הזריחה כדבר אחד (נגיד, ורוד וכתום בשולי האופק), ואילו אני רואה אותה כדבר אחר (נגיד, האפרה של השמיים במרכזם) - האם לכתוב את התיאור המקובל, או את החוויה שלי? התחושה הפרטית שלי היא שבאיזשהו מקום, השפה הספרותית באה על חשבון החוויה האמיתית, לא רק בכתיבה, אלא אפילו בעצם תפיסת המציאות שלנו עצמנו. כשאנחנו רואים זריחה, אולי נראה אותה כהאפרה של השמיים, אבל כשננסה להיזכר באותה זריחה, ניזכר דווקא בוורוד ובכתום בשולי האופק. למה? כי זו המוסכמה, ואנחנו משכתבים את הזכרון שלנו בהתאם. אני מנסה, כשאני כותבת, לכתוב את האמת שלי ולא של אחרים. למה? כי זה לא מעניין אותי להגיד את מה שלאחרים יש להגיד. מעניין אותי להגיד את מה שלי יש להגיד. ולכן אני גם משתדלת להישאר מחוברת לאמת שלי יותר מאשר לאמת של אחרים. בעיניי, לכתוב "ריחו המתוק של הסם", כשבנסיון שלי ריחו של הסם הוא דווקא מר (ולעומת זאת, ריח של טבק מקטרת הוא מתוק, בהחלט), זה שקר. זה כמו לדבר על שמי הלילה הירוקים או על הכנרת הצהובה. זה משהו שהוא פשוט לא נכון. וזה מריח לי מניוספיק (שיחדש, בעברית), השפה שמשמשת ב-1984 של אורוול. עיוות של החוויה הקולקטיבית באמצעות השפה. ואני לא רוצה לשקר כשאני כותבת. אני לא רוצה לעוות את המציאות שלי לטובת מוסכמות תמוהות או מציאות של אנשים אחרים. למה לעשות את זה?
אותו לנכון... האם אני ככותבת מחויבת לאמת שלי, או למוסכמות כלליות כלשהן? אם כל העולם רואה את הזריחה כדבר אחד (נגיד, ורוד וכתום בשולי האופק), ואילו אני רואה אותה כדבר אחר (נגיד, האפרה של השמיים במרכזם) - האם לכתוב את התיאור המקובל, או את החוויה שלי? התחושה הפרטית שלי היא שבאיזשהו מקום, השפה הספרותית באה על חשבון החוויה האמיתית, לא רק בכתיבה, אלא אפילו בעצם תפיסת המציאות שלנו עצמנו. כשאנחנו רואים זריחה, אולי נראה אותה כהאפרה של השמיים, אבל כשננסה להיזכר באותה זריחה, ניזכר דווקא בוורוד ובכתום בשולי האופק. למה? כי זו המוסכמה, ואנחנו משכתבים את הזכרון שלנו בהתאם. אני מנסה, כשאני כותבת, לכתוב את האמת שלי ולא של אחרים. למה? כי זה לא מעניין אותי להגיד את מה שלאחרים יש להגיד. מעניין אותי להגיד את מה שלי יש להגיד. ולכן אני גם משתדלת להישאר מחוברת לאמת שלי יותר מאשר לאמת של אחרים. בעיניי, לכתוב "ריחו המתוק של הסם", כשבנסיון שלי ריחו של הסם הוא דווקא מר (ולעומת זאת, ריח של טבק מקטרת הוא מתוק, בהחלט), זה שקר. זה כמו לדבר על שמי הלילה הירוקים או על הכנרת הצהובה. זה משהו שהוא פשוט לא נכון. וזה מריח לי מניוספיק (שיחדש, בעברית), השפה שמשמשת ב-1984 של אורוול. עיוות של החוויה הקולקטיבית באמצעות השפה. ואני לא רוצה לשקר כשאני כותבת. אני לא רוצה לעוות את המציאות שלי לטובת מוסכמות תמוהות או מציאות של אנשים אחרים. למה לעשות את זה?
זה דיון אחר.
לגבי מה אמת ומה לא, אני אשאיר את זה לדיון אחר. אני מבין את החתירה שלך אחריי האוביקטיביות האישית שלך... אני רק חושב שכמו שכתבת בעצמך לעיתים המטפורות הופכות לחלק מהתפיסה שלנו. לפעמים כשאני רוצה לכתוב ולהעביר תחושה, לא אמת, אלא אווירה או הרגשה. אז לאותן מטפורות יש משקל מסוים גם אם הן חוטאות לאמת הן משרתות את המטרה. הן מעבירות משהו ספציפי למרות שהוא לא אמיתי. ולגביי זריחות, אולי חלק מזה באמת שיך לאיזו מוסכמה. אבל כן יצא לי לראות בחיי כאלו שהיו מרהיבות (שלוש). אפרופו צבעים, כנרת צהובה עוד לא יצא לי, אבל לפני מספר ימים היו שמיים צהובים וחולים מעלי. כבר יצא לי לראות לילות שניתן לקרוא להם ירוקים. (נו, אז צריך גם קצת דמיון : ).
לגבי מה אמת ומה לא, אני אשאיר את זה לדיון אחר. אני מבין את החתירה שלך אחריי האוביקטיביות האישית שלך... אני רק חושב שכמו שכתבת בעצמך לעיתים המטפורות הופכות לחלק מהתפיסה שלנו. לפעמים כשאני רוצה לכתוב ולהעביר תחושה, לא אמת, אלא אווירה או הרגשה. אז לאותן מטפורות יש משקל מסוים גם אם הן חוטאות לאמת הן משרתות את המטרה. הן מעבירות משהו ספציפי למרות שהוא לא אמיתי. ולגביי זריחות, אולי חלק מזה באמת שיך לאיזו מוסכמה. אבל כן יצא לי לראות בחיי כאלו שהיו מרהיבות (שלוש). אפרופו צבעים, כנרת צהובה עוד לא יצא לי, אבל לפני מספר ימים היו שמיים צהובים וחולים מעלי. כבר יצא לי לראות לילות שניתן לקרוא להם ירוקים. (נו, אז צריך גם קצת דמיון : ).
אני לא חושבת שזה דיון אחר.
אני חושבת שכתיבה טובה, לא ממוחזרת ולא לעוסה, צומחת מהאמת הפרטית של הכותב. כותב שנצמד ל"אמת הקולקטיבית", כלומר למטפורות משומשות שלא בהכרח קשורות לתפיסה הפרטית שלו, בעיניי חוטא לאמת שבכתיבה שלו ולפיכך הוא סופר פחות טוב. כשאני קוראת ספר של סופר כלשהו, אני רוצה לשמוע את הקול שלו, לא את קולו של ההמון. אז נכון, חלק מהקול של כל אחד מאיתנו מורכב מקולו של ההמון, ולכן סביר בעיניי שיהיו חזרות על ניסוחים ורעיונות מקובלים. אבל אני מצפה לשמוע גם את השפה הפרטית של הכותב, הדימויים הפרטיים שלו, הצורה שבה העולם נתפס בעיניו הפרטיות. אחרת, לטעמי, זה זיוף.
אני חושבת שכתיבה טובה, לא ממוחזרת ולא לעוסה, צומחת מהאמת הפרטית של הכותב. כותב שנצמד ל"אמת הקולקטיבית", כלומר למטפורות משומשות שלא בהכרח קשורות לתפיסה הפרטית שלו, בעיניי חוטא לאמת שבכתיבה שלו ולפיכך הוא סופר פחות טוב. כשאני קוראת ספר של סופר כלשהו, אני רוצה לשמוע את הקול שלו, לא את קולו של ההמון. אז נכון, חלק מהקול של כל אחד מאיתנו מורכב מקולו של ההמון, ולכן סביר בעיניי שיהיו חזרות על ניסוחים ורעיונות מקובלים. אבל אני מצפה לשמוע גם את השפה הפרטית של הכותב, הדימויים הפרטיים שלו, הצורה שבה העולם נתפס בעיניו הפרטיות. אחרת, לטעמי, זה זיוף.
זאת לא בדיוק "קריאה יתרה"
זה פשוט חוסר סינון. אדם שלא מפתח סגנון משלו אלא רק "מעתיק" מאחרים - זאת לחלוטין בעיה. לי קורה הרבה שאחרי קריאת ספר אני חושבת בסגנון של המחבר. אחרי "בריג'ט ג'ונס" למשל, התרוצצתי לי שבועות כשאני חושבת בלי "I".. אחרי טרי גודקיינד אני וחברה שקראנו יחדיו דיברנו בלי "be" על כל הטיותיו כמה חודשים טובים. או יותר נכון - אמרנו "BE" בכל מקום שבו היתה צריכה לבוא הטיה שלו. ככה גודקיינד החליט
אבל בסופו של דבר, אני זוכרת פרט אחד או שניים שמצאו חן בעיני - והם יישארו איתי. מכל הפרטים האלה ייבנה בסופו של דבר סגנון ייחודי משלו, שיתבסס גם על האופי שלי ועל המטען שלי. מטאפורות הן טובות רק כשהן במינון הנכון. זה נושא רגיש - אי אפשר להכניס יותר מדי או פחות מדי. גם התזמון קריטי. אמנות, נו
ולגבי הגראפומניה, אני גם חוששת שאני אעדיף מאמני כדורגל
איכשהו זה נראה לי נחמד יותר. פחות יומרני. לי בכלל יש בעיה עם כל הנושא הזה, כל ילד בן 13 (או ילדות בנות 26) שמכריז שהוא "כותב ספר" מצמרר אותי. יש בזה משהו יומרני. אני לא מסוגלת להוציא מילים כאלה מהפה. עד שזה לא ספר, זה משחק. זה אמנם כייף לשחק במילים, אבל לא כל אחד שעושה את זה הוא "סופר".
זה פשוט חוסר סינון. אדם שלא מפתח סגנון משלו אלא רק "מעתיק" מאחרים - זאת לחלוטין בעיה. לי קורה הרבה שאחרי קריאת ספר אני חושבת בסגנון של המחבר. אחרי "בריג'ט ג'ונס" למשל, התרוצצתי לי שבועות כשאני חושבת בלי "I".. אחרי טרי גודקיינד אני וחברה שקראנו יחדיו דיברנו בלי "be" על כל הטיותיו כמה חודשים טובים. או יותר נכון - אמרנו "BE" בכל מקום שבו היתה צריכה לבוא הטיה שלו. ככה גודקיינד החליט
springsmille
New member
../images/Emo8.gifבנימה של חיוך...
כנראה שהשכנים שלך לא מעשנים חומר משובח במיוחד, שכן ריחם של הגראס הטוב, ושל החשיש הוא בהחלט מתקתק
כנראה שהשכנים שלך לא מעשנים חומר משובח במיוחד, שכן ריחם של הגראס הטוב, ושל החשיש הוא בהחלט מתקתק
ועוד דבר, לגבי השורות האחרונות
בהודעתך - אחרי מפגש חוזר ונשנה עם גרפומנים (שהחל כשהתחלתי לנהל פורום לכותבי מד"ב באתר האגודה למד"ב ולפנטזיה, המשיך כשעברתי לנהל פורום דומה כאן בתפוז, וממשיך כיום בעבודה שלי כעורכת כתב עת שממונה על סינון ערימות של סיפורים לכתב העת) אני יכולה להגיד לך בהחלטיות רבה שאני מעדיפה בלי שמץ של ספק מאמני כדורגל. עייפות החומר או משהו.
בהודעתך - אחרי מפגש חוזר ונשנה עם גרפומנים (שהחל כשהתחלתי לנהל פורום לכותבי מד"ב באתר האגודה למד"ב ולפנטזיה, המשיך כשעברתי לנהל פורום דומה כאן בתפוז, וממשיך כיום בעבודה שלי כעורכת כתב עת שממונה על סינון ערימות של סיפורים לכתב העת) אני יכולה להגיד לך בהחלטיות רבה שאני מעדיפה בלי שמץ של ספק מאמני כדורגל. עייפות החומר או משהו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.