שלום לכולם

[יוקאס]

nope

וכי מדוע תשאליני זאת? אני במצב רוח מליצי היום, מקווה שעוד שעה זה ירגע לי...

 

[Baby anne]

לא...

 

[Musi© Gi®l]

לא את

 

[@יעל@]

אני גם קבלתי פטור והתנדבתי.

 

[IsraeliSecretToilets]

תתנדבי,

ובואי למחלקת תקשוב בחיל הים. אצלינו חוטפים מתנדבים.

 

[amitk80]

כן יש צדיק בסדוםן

או שלא (כי כבר הקדימו אותי). אני קיבלתי פטור מסיבה רפואית אבל למרות הפטור הלכתי להתנדב 3 שנים בחיל המודיעין (ולא שנתיים כפי שמחייבים) בגלל התפקיד שלי וגם הרצון לתרום. היו לי הרבה מאד קשיים בדרך (בגלל חוסר ההבנה לבעיה הרפואית שלי) אבל בסוף סיימתי 3 שנים ולקחתי תפקיד חדש יחסית ולקחתי אותו רחוק מאד ולא רק זה, סיימתי בהצטיינות את התפקיד באחת היחידות הכי תחרותיות בחיל המודיעין. אני מקווה שזה יגרום ליחידה להמשיך לקלוט עוד חיילים עיוורים וכבדי ראייה (היחידה מצד אחד חוותה ניסיון הצלחה איתי אבל גם ניסיון כושל עם חייל עיוור וחירש)... את צריכה לדעתי ללכת להתנדב ולא לוותר מכמה סיבות: 1. כדי לא להרגיש שונה משאר החבר'ה שעשו צבא. זה תמיד טוב ברקורד שעשית צבא בהתנדבות למרות מגבלה רפואית. 2. את תרגישי סיפוק ונתינה למדינה בהצלחה בשירות הצבאי... עמית

 

[amitk80]

משהו שרציתי לשתף אותך בו baby anne

אהלן baby anne, אני רוצה לשתף אותך ואת שאר חברי הפורום במשהו: זהו מכתב שכתבתי לשר הביטחון (דאז עמיר פרץ) לפני שנתים בנוגע לגיוס של עיוורים וכבדי ראייה ליחידת ההאזנות של חיל המודיעין. המכתב נשלח גם לראש השירות לעיוור. י"ג אדר תשס"ו 13 מרץ 2006 לכבוד: שר הביטחון הנדון: שירות צבאי של חיילים עיוורים וכבדי ראיה בחיל המודיעין שמי, עמית כץ, אני חייל משוחרר כבד ראייה אשר התנדב לשרת בצה"ל מאחר ומגבלת הראייה מנעה ממני לשרת בשירות חובה. התנדבתי ליחידת ההאזנות של חיל המודיעין ושם שירתי במשך שלוש שנים בתפקיד מודיעני (ליבה), בשל ההכשרה הארוכה שהייתי אמור לעבור ביחידה חויבתי לשרת שלוש שנים. זאת, למרות שיכולתי לשרת במשך שנתיים בכל יחידה אחרת (בשל היותי חייל מתנדב). בראשית דרכי נתקלתי בקשיים רבים בשירות בשל חוסר הבנת מפקדי היחידה למצבי הרפואי ומהות לקות הראיה ובשל קשיי ההסתגלות האישים שלי. זאת הייתה יציאה ראשונה למסגרת הרחוקה מהבית. חוסר הבנה זה גרם לי סבל רב ובסופו של דבר לאי הצלחת שיבוצי בתפקיד ההולם את כישורי. לאחר "מאבקים" של חצי שנה עם בכירים ביחידה (כולל פניה ישירה למפקד היחידה) נמצא לי תפקיד ההולם את כישורי ומגבלותיי הרפואיות (בתפקיד ליבה) שאותו מילאתי בהצלחה רבה עד לשחרורי מצה"ל. לולא מאבק ארוך ועיקש לא הייתי מגיע לאן שהגעתי היום. לאחר שיחות עם מפקדי היחידה על מהות הלקות נמצאה הבנה בקרב אנשי המערכת. הבנה זו תרמה רבות להצלחתו מחדש של הפרויקט בו שולבתי. לא אסתיר כי היו לי חששות בעקבות טראומה שעברתי, אך תמיכה והבנה רבה מצד מפקדי המדור החדש עזרה לי מאד בהמשך הדרך. אני רואה חשיבות רבה בהמשך קליטת התנדבות חיילים / חיילות עיוורים וכבדי ראייה לחיל המודיעין (למערך הליבה בנוסף על תפקידי המנהלה), מעצם העובדה שאני מאמין ובטוח כי אנשים עם מגבלות ראייה יכולים לתרום רבות למערכת הצבאית ולחיל המודיעין בפרט. אמנם לאוכלוסייה זו יש בעיית ראייה, אך המוגבלות הפיזית לא מונעת מאתנו להגיע להישגים מרשימים (ואפילו לזכות בתעודת הצטיינות כפי שזכיתי) באחת היחידות הכי תחרותיות באמ"ן. אני מאמין בלב שלם שגיוס עיוורים וכבדי ראייה עם שילוב נכון והכנה יסודית מוקדמת של היחידה, יכולים לתרום להצלחת פרויקטים עתידיים ולשילוב עיוורים וכבדי ראייה בחברה תוך נתינה למדינת ישראל מחד, ותחושת סיפוק מלאה לנכה עצמו מאידך. אודה לך מאד אם תוכל לפעול ולעשות הכל על מנת שפרויקט זה (בו אני הצלחתי) לא יעלם מאחר וגלום בו פוטנציאל רב. גם אם יש קשיים רבים, אפשר להתגבר עליהם על ידי הכנה ראויה ומוקדמת הן של היחידה והן מצד העיוורים ובכך לתרום להצלחתו של פרויקט כה חשוב ולהמשכו בעתיד. בברכה, עמית כץ העתק: יוסי קורסיה (ראש השירות לעיוור) מפקד היחידה ראש המטה ראש החטיבה היוצא ראש המדור שבוע טוב

 

[Baby anne]

עמית,

כל הכבוד לך!

הלוואי והיה לי את הכוח להכנס לתהליך הזה עם הצבא. אני פשוט יודעת שאני אנסה ואפסיק באמצע כשהם בקושי ישתפו פעולה, אז בשביל מה לנסות? נראה לי שאמשיך הלאה לפסיכומטרי, לימודים וכו... בתקווה שבעתיד לא יסתכלו עלי אחרת כ"משתמטת" אפילו שאני לא. ושוב, באמת כל הכבוד לך... תמשיך ככה לעמוד על שלך בדברים שחשובים לך, זה רק יעזור לך בחיים.

 

[amitk80]

שאלה

אהלן baby anne (אולי תחשפי בפני את השם), אני בטוח שיש לך את הכוח לעמוד על שלך. למה את הולכת בגישה שלילית ואת אפילו לא נכנסת לצבא. תראי הצבא הוא גוף טמבל עם הרבה בירוקרטיה אבל המצב לא שונה במקומות אחרים. אני שנה שניה באוניברסיטה ויש הרבה בירוקרטיה וטמטום אז מה לוותר? אני חושב שחשוב שיהיו אנשים במדינה הזאת שלמרות מגבלה רפואית הולכים להתנדב ולתרום ואני בטוח שיש לך הרבה מאד מה לתרום לחברה. תראי נק' נוספת שכדאי לך לחשוב עליה היא העתיד. לצערי מסתכלים היום בצורה לא טובה על מי שלא הלך לצבא גם אם יש לו מגבלה רפואית ואני מבין ומזדהה איתך מאה אחוז אבל תחשבי קדימה גם. אני חושב שכן חשוב לך ללכת לנסות להתנדב. זה יכול לבגר אותך ורק לעזור. לכי תדעי אולי תעבדי במשהו בצבא שאחרי זה תצטרכי אותו במקום העבודה. את סתם תתחילי מנק' התחלה לא טובה שאת יכולה מבחירה לא להכנס לשם. עצם זה שאת רק חושבת לא ללכת לצבא את רק תבדילי את עצמך משאר החברה וכבר היום יש לך מגבלה רפואית שמבדילה אותך. להיפך קחי את המגבלה הרפואית שלך ותשתמשי בזה כמנוף. אני מבין את התסכול שלך אבל את תעברי הרבה כאלו בחיים אבל בשביל זה יש חברים ומשפחה שיעזרו לך לעבור את זה. את לא לבד ולא היחידה. אז תחשבי על מה שאמרתי ואם תרצי לדבר על זה באופן אישי את יודעת איפה למצוא אותי.. שבוע טוב ובהצלחה, עמית

 

[Musi© Gi®l]

אני, בערך.

התגייסתי והכל רגיל ואז קיבלתי פטור רפואי אחרי חצי שנה בערך. מה עושים הלאה? נעלבים מהצבא ומחליטים לא להתנדב. עושים את השיקול של - שירות לאומי זה להיות מזכירה, אז כבר עדיף להיות מזכירה בשכר נורמלי. מחפשים עבודה. נרשמים לאונ', וממשיכים לחיות רגיל.

 

[Baby anne]

רגע,

אז לא עשית שירות צבאי מלא ולא שירות לאומי? באיזה גיל התחלת ללמוד?

 

[Musi© Gi®l]

בדיוק. בגיל 20.

 

[sofifi]

been there, done that

היי, אותי שיחררו מהצבא על רפואי חודש לפני הגיוס. ביררתי על התנדבות, הבנתי שזה תהליך ארוך ומתיש ומלא ועדות רפואיות אז החלטתי לוותר. גם אני התנדבתי במד"א בתיכון ולא קרץ לי לעשות שנת שירות. הלכתי והגשתי מועמדות ללימודים. עכשיו אני לומדת ואני די שמחה על ההחלטה. קצת חבל לי שאין לי את החוויה הצבאית, את הטיול שאחרי צבא וכל זה. אבל החלטתי שאין טעם לעכב את החיים. לכי תעשי פסיכומטרי, תעבדי ותתחילי את החיים. בהצלחה.

 

[Baby anne]

זו בדיוק הגישה שלי.

תודה רבה

 

[הייבי]

שירות לאומי דרך עמותת שלומית

תראי, אני לא באה להטיף לך מוסר ובאמת מאמינה שכל אדם עושה בסופו של יום, מה שטוב לו אבל אם את בת 18 וכל החיים לפניך, אני כן ממליצה לך להתנדב לצבא/לשירות לאומי. ברור לי שההתנדבות לצבא, כמו שאת ואחרים כאן כתבו היא מסובכת, דורשת כוחות למלחמה נגד הבירוקרטיה- שירות לאומי הוא לא כזה. נרשמים לעמותת שלומית (בהנחה שאת בחורה חילונית) או עמותת ש"ל (גם כן, שירות לאומי חילוני), עוברים ראיון אישי בעמותה ואח"כ הולכים לראיונות למקומות השירות הספציפיים כדי למצוא מקום שהוא טוב לך ושאת מתאימה להם. זה ממש לא מדוייק לומר שכל התפקידים הם פקידותיים- אומנם, אני הייתי פקידה במרפאה (אבל זה היה מבחירה) ואישית מאוד נהניתי וקשה לומר שלתת שירות לאנשים חולים, במערכת הסובלת מעומס וליקויי רבים זה לא עזרה. אבל, מעבר, יש בנות שהתנדבו אצלנו במד"א והיו מצטרפות לנסיעות, קיימת אפשרות להתנדב בפנימיות/בתי ספר בתור חונכים- הן בחינוך הרגיל (בתי ספר דמוקרטים לדוגמא) והן בחינוך המיוחד (אני, בזמנו, התקבלתי בתור מדריכה במוסד לבעלי פיגור שכלי בשנות ה-20 שלהם וסירבתי כי המיקום לא היה לי נוח). ממה שאני יודעת יש גם תקנים בגני ילדים. ברור שגם יש עבודה פקידותית אם זה מה שאת רוצה- מרפאות, בתי חולים, בתי המשפט וכו'.. כן כדאי לך לברר מה האופציות שלך ולא לפסול את זה ישר, רק כדי לרוץ ללימודים. פשוט, רוב האנשים בקושי יודעים בגיל 25 מה הם רוצים לעשות עם עצמם, אז בגיל 18 נראה לי קצת מוקדם לדעת - אלא אם את יודעת וסגורה על עצמך ומרגישה שאת מוכנה לזה, אז לכי על זה.