סיוט חלומי
New member
שלום לכולם, אני לא בטוחה שזה המקום
המתאים לבעיה שלי, ואני חדשה כאן. אממ...הבעיה היא שאני חוששת שיש לי או סי די .או סי די הפרעה טורדנית כפייתית. זו בעצם אובססיה המפריעה לתפקד במשך היום. בכל מקרה, מי שכן יודע מה זה , אצלי הבעיה היא עם חלק בפנים, -האף- הוא לא גדול, אין לו "גיבנת", בפרופיל הוא אפילו ממש קטן והמון מחמיאים לי עליו (כשרואים אותו מהפרופיל) אבל מקדימה הוא טיפה עולה..טוב מספיק עם הפירוט. כמובן שעם המחמאות יש כאלה שלפעמים מעירים לי " מיס פיגי" וכדומה..ודווקא ההערות המשפילות נשמרות בראשי, אני תמיד תקועה במחשבה של האף, הרגשה שאני דומה לחזירון , אני נימנעת בדר"כ לדבר עם אנשים פנים מול פנים אלא אם כן אלו אנשים שקרובים אליי, במיוחד בבית הספר אני לא מרגישה בנוח עם עצמי, אני סוחבת איתי מראות ותמיד בודקת איך אני..או יותר נכון איך האף שלי ניראה. במהלך השיעור, ואם אני יוצאת מהכיתה אני תמיד ניכנסת למראות ה" לא מוצלחות" שבשירותים ומתבאסת כל פעם מחדש. ולאחר שאני מסיימת את זמן האיכות שלי עם המראה והולכת לדרכי אני מרגישה שהנחיריים שלי מקדימות אותי, שהן בולטות שהן חשופות, כן זה באמת נשמע מצחיק אבל המחשבות האלו מטריפות אותי ולא יוצאות לי מהראש. אין לי שום ביטחון אך ורק בגלל זה, אני עסוקה בלהשוות את עצמי לאחרות. זה שובר אותי נפשית, לפעמים אני משתגעת מלהסתכל על עצמי במראה, לפעמים אני מסתכלת ובוכה..אין פה שום הגיון אני יודעת. בכל מקרה..אני כמעט משוכנעת שאני סובלת מ או סי די..אבל מה אני יכולה לעשות עם זה? מישהו יכול אולי לעזור לי.? בבקשה..
המתאים לבעיה שלי, ואני חדשה כאן. אממ...הבעיה היא שאני חוששת שיש לי או סי די .או סי די הפרעה טורדנית כפייתית. זו בעצם אובססיה המפריעה לתפקד במשך היום. בכל מקרה, מי שכן יודע מה זה , אצלי הבעיה היא עם חלק בפנים, -האף- הוא לא גדול, אין לו "גיבנת", בפרופיל הוא אפילו ממש קטן והמון מחמיאים לי עליו (כשרואים אותו מהפרופיל) אבל מקדימה הוא טיפה עולה..טוב מספיק עם הפירוט. כמובן שעם המחמאות יש כאלה שלפעמים מעירים לי " מיס פיגי" וכדומה..ודווקא ההערות המשפילות נשמרות בראשי, אני תמיד תקועה במחשבה של האף, הרגשה שאני דומה לחזירון , אני נימנעת בדר"כ לדבר עם אנשים פנים מול פנים אלא אם כן אלו אנשים שקרובים אליי, במיוחד בבית הספר אני לא מרגישה בנוח עם עצמי, אני סוחבת איתי מראות ותמיד בודקת איך אני..או יותר נכון איך האף שלי ניראה. במהלך השיעור, ואם אני יוצאת מהכיתה אני תמיד ניכנסת למראות ה" לא מוצלחות" שבשירותים ומתבאסת כל פעם מחדש. ולאחר שאני מסיימת את זמן האיכות שלי עם המראה והולכת לדרכי אני מרגישה שהנחיריים שלי מקדימות אותי, שהן בולטות שהן חשופות, כן זה באמת נשמע מצחיק אבל המחשבות האלו מטריפות אותי ולא יוצאות לי מהראש. אין לי שום ביטחון אך ורק בגלל זה, אני עסוקה בלהשוות את עצמי לאחרות. זה שובר אותי נפשית, לפעמים אני משתגעת מלהסתכל על עצמי במראה, לפעמים אני מסתכלת ובוכה..אין פה שום הגיון אני יודעת. בכל מקרה..אני כמעט משוכנעת שאני סובלת מ או סי די..אבל מה אני יכולה לעשות עם זה? מישהו יכול אולי לעזור לי.? בבקשה..