וואו
בתור אחת שאוהבת ציניות ומתמוגגת למראה גידופים הדדיים והלעזות למיניהם, אני חייבת להודות שאפילו בשבילי זה היה מתחת לחגורה. כן, אין מה לעשות - חלק מתפקידכם הוא להיות נחמדים, לתיירים חביבים ואמידים שמבקרים בארץ אבל גם לחלאות שמרגישים שלו שילמו כמה מאות דולרים לשירות מסויים מגיע להם הכל. אני רואה איך לפעמים אתם עם חיוך לאורך כל השירות אבל עם פרצוף של "ברוך שפטרנו" אחרי שהם עולים למטוס. וכן - הביטחון לפעמים עולה על העצבים של כולם כי הוא מפריע במתן שירות מושלם לאנשים חביבים אבל אנחנו לא מקבלים מהם את הטיפ שלנו. וכשנקל ראש בנוסע זה או אחר, לא אתה ולא הנוסע החביב ישלמו לנו את חובות הפיטורים. וכל אחד מתמקצע במה שהוא מיועד לו. אני בטוחה שבקורס לימדו אתכם להוציא החוצה את הנחמדות האלמנטרית שיש בכל אחד בשביל לשרת בצורה יפה את הלקוח, ובזה אתם די טובים - אבל בביטחון מלמדים איך לדעת לשים את טובת כל הנוסעים מול עיניהם, גם אם זה בא במחיר נוסע אחד לא מרוצה. ובחייאת.. הייבוש לא מגיע רק מהצד של הביטחון. מה, רק פעם אחת קרה שקראו לנו להעביר את הנוסעים ביטחון או לפתוח להם את הדלת בשעה מסויימת (כן, גם אנחנו עובדים על לוחות זמנים, הנוסעים שלכם הם לא העבודה היחידה שלנו) והם הגיעו מתי שהתחשק להם? כשנקבעה המראה לשעה מסויימת ולפי הנוהל אנחנו אמורים להיות שם 45 דק' מראש אבל בגלל שהנוסע ב-VIP רוצה דיוטי פרי (מה הקטע לשלם מאות דולרים לשירות אח"מים אבל אחרי זה לקנות בהנחה בדיוטי פרי?) אנחנו מגיעים שעה ומשהו לפני, עוזבים הכל כי "אין מה לעשות, הנוסע ב-VIP".. או להוסיף לנו שתי נחיתות בלו"ז בלי לתאם מראש ולהניח שנבוא ברגע שירקעו ברגליהם שם בטרקלין. אני יכולה לתת אינספור דוגמאות כאלה למשמרת אחת שלי ובערך מיליון לשבוע, אז חלאס עם המרמור. לבוא ולזלזל (לכל כיוון) זה לא לעניין. וכן, אני בטוחה שלו היו מציעים לנו משכורת כפולה בשביל לעבור לVIP כולנו היינו מכינים את הלשון לשיעבוד ארוך בלי להתלבט יותר מדי. מה זה משנה.. גם ככה נשארו לי שם עוד שתי משמרות (הא הא!) - תעשו חיים..