שלום לכוווולם

smercedes

New member
שלום לכוווולם

שלום לכם, יש לי שאלה שמטרידה אותי זמן מה, וכל אלו שניסו לענות לי- לא סיפקה אותי תשובתם. שאלתי היא: מה קורה לנשמה לאחר שמתים? ישנן שתי אמונות מרכזיות ביהדות שהן: העולם הבא (קרי גן עדן גהנום וכד´) שכר ועונש וכו´, וישנה אמונה נוספת של גלגול נשמות. האם שתי האמונות הנ"ל אינן סותרות זו את זו? איזו מהן היא הנכונה? אנשים רבים הפנו אותי לפרק חל"ק של הרמב"ם ועוד כל מיני, אך אני רוצה שאתם תענו לי- ולא תפנו אותו לספרים כלשהם. שפתם לא תמיד מובנת לי, ועדיף לי שתענו לי אתם - ולא תפנו אותי למיני מקומות. מודה לכם מראש, ויום טוב
 

אופירA

New member
מנהל
מה פתאום סותרות?

התשובה היא אחת: הנשמה מגיעה לעולם העליון, עולם האמת, שאינו חומרי כעולם המעשה, ומקביל לעולם המעשה החומרי, ברובד הרוחני. בעולם האמת כל מעשיה ידועים וגלויים, ודינה נחרץ. עפ"י פירוט מעשיה, דינה ייחרץ או לקבל עונשה בגיהנום, או לקבל שכרה בגן העדן (או תהליך שבתחילתו תקבל עונשה בגיהנום ובסופו תקבל שכרה בגן העדן), או שתצטרך לעשות קודם לכן תיקון בגלגול נשמות. ממה שלמדנו בתורת השכר והעונש בעולם האמת, אנו מבינים שחלק מהנשמה שכבר נקבע תיקונו ע"י המעשים, נשאר בעולם האמת לשכר או עונש עפ"י סוג המעשים, ורק חלק מהנשמה, שלא נקבע תיקונו עדיין, יירד לגלגול נוסף לעולם המעשה. לא כל סוג חטא תיקונו בגלגול נוסף. וכן, יש חטאים שאפשר לתקנם גם בעונש גהנום וגם בגלגול נוסף, ויש תהליך של קביעה באיזה אופן יתוקן חטא זה של הנשמה. לכן בדורות שלנו ידוע שרוב רובנו איננו נשמות שלמות, אלא ניצוצות של חלקי נשמות שטרם הגיעו לתיקונם המלא.
 

אופירA

New member
מנהל
בדין העליון מבררים את חלק הנשמה לעולם האמת

מה חלקה, עפ"י מעשיה. אילו מעשים יש לה אפשרות לתקן בגלגול נוסף. אילו מעשים אין לתקן, ועל פיהם ייקבע חלקה בעולם האמת.
 

enigma4u

New member
רבי סעדיה גאון

"אנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהשנות, וקוראים אותו ההעתקה, ועניינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחר כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב" (ספר האמונות והדעות מאמר ו' ). אין שום אזכור לגלגול נשמות בתלמוד או במדרשים, זוהי המצאה מאוחרת שהועתקה מדתות אחרות. כמו כן אין שום אזכור בתורה לשכר ועונש בעולם הבא, רק בעולם הזה.
 

אופירA

New member
מנהל
התורה מדברת על העולם הזה

משום שתפקידה להורות את הדרך ללכת בה בעולם הזה. אבל העולם הבא מובן מאליו בתורה, והיא מלמדת על כל צעד ושעל את עניין העולם הבא. בהרצאה על פרשת בראשית (המצורפת בקובץ) מוסבר נושא זה בצורה נפלאה ע"י הרב רוט. נושא הגלגולים מתואר בתורת הסוד. אני מניחה שהאר"י הקדוש ידע היטב תלמוד ומדרשים.
 

HGXEU

New member
תשובה על פי הרמב"ם: אין לנו מושג !

הרמב"ם אומר שלעולם לא נוכל להבין מה הוא העולם הבא, כי המושגים שלנו פה ושם הם מושגים שונים לגמרי. אבל, מה שאנחנו יכולים להבין הוא כזה: הנשמה היא כמין כלי קיבול, כלי קיבול לדבקות באלוהים. האלוהים הוא נצחי- וכך גם אנחנו רוצים להיות, עכשיו, מה מבדיל אותנו מהנצח- החומר, כי כל דבר פיסי בסופו של דבר אובד, אבל אם הוא דבק בנצח הוא יהיה נצחי וקיים כמוהו, ולכן אנחנו רוכשים את ה"אישיות" של האלוהים המתגלה לנו בעולם הזה, וכמה שנהיה יותר דומים לו (על ידי דבקות במוסר ובחכמת התורה) ככה נהיה יותר קיימים לנצח כמוהו, ויותר "קרובים" לה', זה הוא בעצם (במבט שטחי) מה שהתורה מכנה "גן העדן". ומימלא גיהנום הוא חיסרון באלוהים, אם לא הייתי מספיק דבוק בו- אני מאבד מהנצח, וזה הוא הגיהנום. ובעצם הגלגול הוא (לפי שיטת המאמינים בו) ההשלמה של הדבקות בה'- שמתגלגלים עוד ועוד עד שנהיה דבוקים בו דבקות הכי קרובה שאנחנו יכולים להשיג. אבל, זה לא מה שאמור לעניין אותנו, אותנו אמור לעניין החיים בעולם הזה, לדאוג לתקן את העולם ולהעלות אותו, ולכן גם לא תמצא שום דיבור של התורה על עולם הבא, כדי שלא תתעניין רק בעולם הבא ותזניח את העולם הזה (שהוא חשוב יותר, שבשבילו נבראנו). (מהר"ל מפראג) אמר רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן: "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך" !
 

I S A A K

New member
להלן דברי הרמב"ם על הסדר הנלמד וז"ל :

רמב"ם הלכות תשובה פרק ח הטובה הצפונה לצדיקים, היא חיי העולם הבא; והן החיים שאין עימהן מוות, והטובה שאין עימה רעה. הוא שכתוב בתורה, "למען ייטב לך, והארכת ימים" (דברים כב, ז). מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך - וזה הוא העולם הבא: (ב) שכר הצדיקים, הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו. ופרעון הרשעים, הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא ייכרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו, הוא המת שאינו חויה לעולם, אלא נכרת ברשעו, ואובד כבהמה. וזהו הכרת הכתוב בתורה, שנאמר "היכרת תיכרת הנפש ההיא" (במדבר טו, לא). מפי השמועה למדו היכרת בעולם הזה, תיכרת לעולם הבא, כלומר שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בעולם הזה - אינה זוכה לחיי העולם הבא, אלא גם מן העולם הבא נכרתה: (ג) העולם הבא - אין בו גוף וגווייה, אלא נפשות הצדיקים בלבד, בלא גוף כמלאכי השרת. הואיל ואין בו גווייות, אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה. ולא יארע דבר בו מן הדברים שמאורעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן. כך אמרו חכמים הראשונים, העולם הבא - אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא תשמיש, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה: (ד) הרי נתברר לך שאין שם גוף, לפי שאין שם אכילה ושתייה. וזה שאמרו צדיקים יושבין, דרך חידה אמרו, כלומר נפשות הצדיקים מצויין שם, בלא יגע ולא עמל. וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן - כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא, מצויה עימהן, והיא העטרה שלהן, כעניין שאמר שלמה "בעטרה שעיטרה לו אימו" (שיר השירים ג, יא). והרי הוא אומר "ושמחת עולם על ראשם" (ישעיהו נא, יא), ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש; כך עטרה שאמרו חכמים כאן, היא הדעה: (ה) ומהו זה שאמרו ונהנין מזיו השכינה, שיודעין ומשיגין מאמיתת הקדוש ברוך הוא מה שאינן יודעין והן בגוף האפל השפל: (ו) כל נפש האמורה בעניין זה, אינה הנשמה שהיא צריכה לגוף, אלא צורת הנפש, שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כוחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים. והיא הצורה שביארנו עניינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה; היא הנקראת נפש בעניין זה: (ז) חיים אלו - לפי שאין עימהם מוות, שאין המוות אלא ממאורעות הגוף ואין שם גוף, נקראו צרור החיים, שנאמר "והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" (שמואל א כה, כט). וזהו השכר הגדול שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה; והיא שהתאוו כל הנביאים. וכמה שמות נקראו לה דרך משל, הר ה´, ומקום קודשו, ודרך הקודש, וחצרות ה´, ואוהל ה´, ונועם ה´, והיכל ה´, ובית ה´, ושער ה´. וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים, סעודה; וקורין לה בכל מקום, העולם הבא: (ח) הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה - שתיכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר "היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה" (במדבר טו, לא). וזה האובדן הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל, באר שחת ואבדון ותופתה ועלוקה; וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו, לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה לעולם וההפסד שאינו חוזר לעולם: (ט) שמא תקל בעיניך טובה זו, ותדמה שאין שכר המצוות והוויית האדם שלם בדרכי האמת, אלא להיות אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באוהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו, כמו שמדמין אלו הערביים הטיפשים אבל החכמים ובעלי דעה יידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הן, ואין בהם תוחלת. ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה, אלא מפני שאנו בעלי גוף וגווייה; וכל הדברים האלו, צורכי הגוף הן, ואין הנפש מתאווה להן ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בורייו. ובזמן שאין שם גוף, נמצאו כל הדברים האלו בטילין: (יא) הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא, אין שום דרך בעולם הזה להשיגה בה ולידע אותה, שאין אנו יודעין בעולם הזה אלא טובת הגוף, ולה אנו מתאווין; אבל אותה הטובה גדולה עד מאוד, ואין לה ערך בטובות של עולם הזה אלא דרך משל. אבל בדרך האמת שנערוך טובות הנפש בעולם הבא כמו טובת הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה, אינו כן; אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר, ואין ערך ואין דמיון. הוא שאמר דויד, "מה רב טובך, אשר צפנת ליראיך, פעלת, לחוסים בך" (תהילים לא, כ). וכמה חמד דויד והתאווה לחיי העולם הבא, שנאמר "לולא האמנתי, לראות בטוב ה´ - בארץ חיים" (תהילים כז, יג): (יב) כבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובות העולם הבא אין כוח באדם להשיגה על בורייה, ואין יודע גודלה ויופייה ועוצמה אלא הקדוש ברוך הוא לבדו; ושכל הטובות שמתנבאים בהן הנביאים לישראל, אינן אלא לדברים של גוף, שנהנין בהן ישראל בימות המלך המשיח, בזמן שתחזור הממשלה לישראל: (יג) אבל טובות חיי העולם הבא, אין לה ערך ודמיון, ולא דימוה הנביאים, כדי שלא יפחתו אותה בדמיון. הוא שישעיהו אומר "עין לא ראתה אלוהים זולתך, יעשה למחכה לו" (ישעיהו סד, ג), כלומר הטובה שלא ראתה אותה עין נביא אלא עשה אותה האלוהים לאדם שמחכה לו. אמרו חכמים, כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא, עין לא ראתה אלוהים זולתך: (יד) זה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבוא אותו העולם. אין הדבר כן, אלא הרי הוא מצוי ועומד, שנאמר "מה רב טובך, אשר צפנת ליראיך" (תהילים לא, כ). ולא קראוהו עולם הבא, אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה, שאנו קיימין בו בגוף ונפש, וזה הוא הנמצא לכל אדם בראשונה: ואין בו מחלקת בין המקובלים שאומרים תורת השם תמימה משיבת נפש משמע גיגלולים וע"י מתקנים הנר"ן של האדם וידוע הוא שכולנו בעולם הזה עדי לתקן את המדות שלנו וגם עניין גהנום הוא חלק של עולם הבא גם צדיק גמור חייב לעבור שם נא עדיין בשערי קדושה של המרח"ו אז לחיים ושלום
 

HGXEU

New member
למה להביא את כל זה ולא לסכם בשפה מודרנית ?...

לגבי הגילגולים יש כאלו שטענו שמבחינה פילוסופית זה לא יתכן, כגון: רבינו סעדיה גאון, רבי אברהם בן הרמב"ם, הרא"ש. זו מחלקות בין תורת הקבלה לפילוסופיה (או הפשט). אבל מקובל לחשוב שיש גילגול נשמות, ומסופר על הבעל שם טוב שאמר:" אני הגילגול של רבינו סעדיה גאון, הוא בא לתקן את הכפירה שלו בגילגול"... ולגבי הגיהנום: שאלו את הרב דוד חי הכהן על זה, אם כולם יעברו בגיהנום, והוא ענה שאדם שקיים את התורה כמו שצריך לא צריך לפחד מהגיהנום. (לגבי הגילגול)- אני לא רוצה להתחיל ויכוח, אבל צריך לדעת גם את הדעות האלו.
 

HGXEU

New member
צודק, לא ניסחתי את עצמי טוב.

התכוונתי שלדעת כמה פילוסופיים זה לא יתכן, ברור שיש פילוסופים שמאמינים בגלגול, כמו למשל: הרמב"ם (לפי חלק מהמפרשים), וכן פיתגורס סוקרטס ואפלטון (מגדולי הפילוסופיה היוונית) האמינו בגילגול. לפי הרא"ש ועוד זה סותר את השכל (הרא"ש אומר שמה שמחייב אותנו לקבל את הגילגול היא המסורת ולא השכל).
 
מובן

באופן עקרוני היות והקבלה מבוססת על פילוסופיה ניאו-אפלטונית ברור שיהיו פילוסופים שיתמכו בה וכאלו שיתנגדו לה.
 

לילית36

New member
לפי הרמב"ם

אני מבינה שאין גיהנום, ונשמת הרשעים תמות עם גופם "...אלא גם מן העולם הבא נכרת". הוא גם לא מדבר על גן-עדן "אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה:"
 

I S A A K

New member
הרמב''ם כידוע לא זכה לעיין בספר הזהר בצעירותו

רק לאחר שחיבר את היד החזקה ולעת זיקנותו זכה ללמוד את ספר הזהר והרמב''ם אומר שלו היה זוכה לראות את הזהר בצעירותו,היה משנה רבה מפסקיו
 

HGXEU

New member
מה פתאום !? הרמב"ם חלק על הקבלה.

מה שאמרת בשמו מובא באיגרת מזויפת שבה כביכול טען את מה שאמרת, וכמו שיש איגרת מזויפת על אריסטו שכותב לאלכסנדר מוקדון (תלמידו) שהוא חוזר בו מכל דברי הכפירה שלו, ושהוא רוצה להתגייר ... הרמב"ם הכיר את תורת הקבלה וחלק עליה, וכמו כן על צירופי שמות ה'- חלק על זה בצורה חריפה. והוא הכיר את מחבר הזוהר רבי משה די לאון.
 

enigma4u

New member
טעות בידך

הרמב"ם הכיר את תורת הקבלה וחלק עליה, וכמו כן על צירופי שמות ה'- חלק על זה בצורה חריפה. והוא הכיר את מחבר הזוהר רבי משה די לאון. הרמב"ם מת בשנת 1204 ור' משה דה ליאון נולד בשנת 1240 וכבר בארו עומק מעשה מרכבה וזרותם מהבנת ההמון, ונתבאר כי אפילו הדבר אשר יתבאר ממנו למי שחננו ה' להבנתו, הרי הוא מנוע מצד הדין ללמדו ולהסבירו כי אם בעל פה ליחיד המתואר וגם לא יאמר לו אלא ראשי פרקים וזוהי הסיבה שנפסק מדע זה מן האומה כליל, עד שאין למצוא ממנו מעט ולא הרבה. וראוי הוא לנהוג בו כך, לפי שלא חדל להיות מסור מן הלב אל הלב ולא נכתב כלל בספר. (מורה נבוכים, הקדמה לחלק שלישי). מכאן ראיה שהרמב"ם לא ראה שום ספרי קבלה ולא את ספר הזוהר.
 
לא הגיוני לומר שספרות כל כך ידוע

עד שלרבי יהודה הלוי ורש"י היא היתה ידוע- הרמב"ם לא ידע... עוד יותר מזה- יש חוקרים שסוברים שכל מה שהרמב"ם אומר זה כתשובה לשיטתו של רבי יהודה הלוי ורס"ג, והרי ריה"ל ידע על הקבלה (מובא בספרו הכוזרי). ויש מכתב של הרמב"ם שבו הוא מתייחס לרבי משה די ליאון (לגבי תאריכים- אני לא בטוח עד כמה הם מדוייקים...) מכנה אותו בתיאורי כבוד של פילוסוף גדול.
 
למעלה