היי מיסט
תודה על השיתוף ועל הדיון
 
מכירה את ההרגשה של להתחיל לנסות לצייר חבילת קלפים. אומנם לא ציירתי חבילה שלמה, אבל יש לי כמה קלפים שציירתי. עם זאת בתקופה שעשיתי את זה לא ממש ידעתי לצייר (לאחרונה למדתי ציור ולמדתי טכניקות יעילות...) אבל הקלפים שציירתי הם מעין, הקלפים שלי... ולא קלפים שאני אפרוס איתם או אפיק אותם לאחרים.
 
ולשאלה למה, אני חושבת שהדרך היפה להסביר את זה היא תרפיה במוזיקה, בה מבקשים מאחד המשתתפים להכין הקלטה שבה יש כ5 דקות של קטעים משירים. הקטעים האלו שהבן אדם יבחר להכניס פנימה להקלטה שלו יגידו כל כך הרבה על התקופה שעוברת על אותו הבן אדם. כלומר שאתה יוצר משהו אתה מכניס בו משהו ממך ומשתמש באנרגיה מסויימת כדי ליצור אותו, אותה האנרגיה באה לידי ביטוי ביצירה.
 
עם זאת, לפני מספר שנים התחלתי לכתוב ספר (פנטזיה/מדע בדיוני/רוחניות איך שירצו לסווג אותו) היו לי הרבה עליות ומורדות בכתיבה, הרבה תקופות שבהן לא כתבתי כי כלום יצא, הרבה פרקים כתובים שלא קשורים האחד לשני (לפחות לא לקורא, מבחינתי יש קשר, אני רק צריכה להוכיח אותו) ובשבוע האחרון נכנסתי לכתיבה בחזרה, וזה אומר שעברתי עוד איזה שיעור בחיים, כי פעם הייתי כותבת ממקום של צער, ולא בהכרח אהבתי את הכתיבה הזאת, היום אני כותבת ממקום אחר, לא יודעת להגדיר איזה אבל אין בו את הצער. טוב אולי היום יהיה בו קצת צער, כי החלטתי לשנות את אחד הפרקים הראשונים והיותר יפים שכתבתי ולהרוג בו את הדמות הראשית. (בינתיים יש לי כבר 3 דמויות מתות בספר אחד שאין בו יותר מידי עמודים עדיין... ג'ורג' מרטין (שיר של אש וקרח/משחקי הכס) צריך להתחיל לפחד ממני...
)
 
אני כבר עונה לשאלות בדיון שלך, היה דיון דומה לזה ברדיט השבוע, והיו שם כמה סוגי קלפים שאנשים ציינו ואהבתי אותם.
