חבל
שזה מה שביטלת. לא מספיק שמינית עצמך לשפחה חרופה אז גם הענשת את עצמך במניעת הנאה כמעט יחידה מהקשר הזה. כן כן, אני יודעת שרצית בטח להכאיב לו, או 'לא לתת לו פרס כי לא מגיע לו' וכל זה. אבל דה פאקטו -
את הכי סובלת מזה, תודי. לא הרגשתי איזה צער על מערכת יחסים גוססת או עליו, ונראה שזה כבר לגמרי מת ולא נשאר הרבה מה להציל. בייחוד כי אצלך הכל נורא פונקציונלי, את 'מתקתקת' את החיים ומזמן וויתרת עליו ועל הרגש. איך יהיה, מה יהיה, מה יהיה עם הילדים - כל זה תוכלי לחשוב ולתכנן כשתקבלי החלטה סופית. לא מתוך אוףףףףףףףףף, אלא מתוך מקום שסופית לא רוצה בקיום וגיטטיבי כזה יותר.