שלום יורם

זו וועדה ממשרד הבריאות

בקשר לשיקום שלך, בקשר למה שתעשה בעתיד.כגון באיזה עבודה תעבוד וכולי.
 
זו כניראה ועדת סל שיקום שבמסגרתה

ניתן לקבל אישור
(ומימון של משרד הבריאות)
לשירותים הבאים:
חונך או חונכת
סומך או סומכת
דיור מוגן
הוסטל
עבודה נתמכת
חוג חברתי
חוגים במתנ"ס
חונכות אקדמית
ובשלב מתקדם יותר גם - טיפול שיניים
(ייתכן ששכחתי שירות זה או אחר)
 
שלום יורם

אתמול הייתי אצל העו"ס, היה לי רגע של משבר, והתחלתי לבכות לו, הוא אמר לי שאני אתחיל בקטן, הוא לא אמר מפעל מוגן, אבל מפעל מוגן עומד על הפרק אולי, אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעבור מפעל מוגן שוב, פוחדת מאוד ממה שיקרה בוועדה שתקבע את עתידי, אמרתי לו שאני נחושה להשיג את מבוקשי, כלומר עבודה שאני אהנה ממנה, ושתהיה מכובדת כמה שרק אפשר, לא מפכל, ולא רמטכל, אולם נראה כי כאשר הוא קרא את התיק הרפואי שלי, הוא כבר גיבש דיעה לעצמו, שאני אשה תת רמה, אני לא יודעת מה עושים, איך יוצאים מהלופ של לקחת עבודה שלא אוהב אותה, או מפעל מוגן, אני מאוד חוששת שהכל יקרוס לי ושוב אמצע את עצמי בבית, משועממת רצח, ובדיכאון, מה עושים ?
 
יורם אני חוששת שאגיע שוב למפעל מוגן

אני על סף פיצוץ עם עצמי, אני לא יודעת למה אני עושה מבחנים, אם העוס אמר לי להתגמש, כלומר לא למלא את רצונותי, אני מרגישה כמו בנדנדה עם המצב רוח שלי, בסך הכל רציתי להגיד שאני לא מרגישה טוב עם מה שאומרים לי, ומה תעשה לי הוועדה, העוס לא תיאר מה יהיה, רק אמר לי שמתחילים בקטן ואז עולים, לפני שנים היה לי עוס שהלעיט אותי עם השקרים הללו, שאני אלמד באוניברסיטה, שטיות כמו אלה.

בזמן האחרון מאז שכתבת לי לצאת מן הבית, אז יצאתי ופוצצתי את עצמי עם בגדים יפים ויקרים, כל הקיצבה הלכה, אבל היה לי טוב עם זה, אפילו שאולי זה ריקני, אולם בגילי, אני יודעת לא יודעת את עצמי.

יורם אני מרגישה שחייבים לדבר איתי דוגרי, קניתי לעצמי דברים יפים, למשך החיים, כלומר שימצאו לי חונך שאפשר לצאת איתו לקפה, או סרט, והכי חשוב הינה עבודה נתמכת, מה קרה, העוס לא דיבר איתי על תעסוקה נתמכת אלא על משהו ארטילאי, שאני אחשוב עליו, ומה אני צריכה לחשוב על, אם לא מפעל מוגן, האמת אני נכחדת, די נמאס לי מהכל, ואני עושה כעת דברים שמישהו מדרבן אותי, אני לא יכולה לישון, אני לא יכולה להנות מכלום, לא מהבית, לא מהחיים, משום דבר, אני חוששת שאני לא רגועה מבפנים, חוששת שאשתגע לגמרי.
 
לקחתי את הכדורים של הלילה

אני רוצה להסביר דבר אחד, מדוע מתיחסים אלינו כאל חולי נפש, שנזרקים אל מחוץ לחברה, מדוע החברה מנדה אנשים שעברו או עוברים משבר, מה אני אמורה לחיות בקטע של חולת נפש בעולם הזה, אני לא מרגישה חולת נפש, העולם רואה בי כחולת נפש, מנדים אותי, משקרים אותי, מעבידים אותי, ומה קורה לבן אדם, כלומר לי - שזה הופך לדיכאון מתמשך, ולפעולה של אי ריפואה של הנפש.

טוב מקווה שתכתוב לי משהו על הדברים שהטחתי בפנייך הלילה.

לילה טוב.
 
לי יש מלווה שיקומית מטעם סל שיקום של הביטוח הלאומי

והיא ממש מפריחה את השממה שלי
אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע
היא נהדרת ומאד מתאימה לי
וזה מאד עוזר
הפכנו לחברות בנפש והיא מלווה אותי
לחדר כושר ובעבודות הבית
וגם לוקחת אותי לנסיעות לכל מיני סידורים
 
היי מאדאם יקרה

אני מקווה שיתנו לי חונך או חונכת, אני לפעמים בעצם הרבה בגלל השעימום שלי יוצאת המון לקניונים, ואני רואה מלא אנשים עם חברים, ואני לבד, אז אני חושבת שחונך או חונכת יעזרו לי לפחות בתחום החברתי, אני שמחה שאת מרגישה טוב.
 
לשמור על התקווה

לסיגלית שלום,
אני מבין מדבריך שיש פעילות, כמו פגישה עם עובד סוציאלי,
וזה אומר שמדובר בתהליך,
שייתכנו ממנו תוצאות טובות.
אני משער שבתהליך הכנה לקראת ועדת סל שיקום,
יועלו לדיון בינך לבין העובד הסוציאלי הרבה אפשרויות
כמו שמניתי
ואז זה תלוי גם בך, ובמה שתציעי
כמו חונך, אולי דיור מוגן (אם תוכלי לגור לא בבית, שכל כך מלא מתח)
ותעסוקה נתמכת (בנושא שמתאים לך), וחוג חברתי.
התהליך לוקח זמן
וחשוב לשמור על התקווה.
 
ואו מדאדם בטרל פליי תודה רבה גם לך יורם

חזרתי עכשיו ממבחנים, היה קשה, אולם באורח פלא זה גרם לי להרגיש כל כך טוב עם עצמי, סחוטה וטוב לה, נראה לי אפילו אם אצא לעבודה אולי אם אצליח במבחנים לא אזלזל בעצמי, וארגיש שווה לפחות, תודה רבה לך יורם הנפלא.
 
למעלה