שלום -חדשה פה
- פותח הנושא reuthal1
- פורסם בתאריך
לא מסכימה איתך.
אני חושבת שהגבולות, הכללים, התחומים של החיים שלנו קיימים שם בכל מקרה. גם לנו יש גבולות משלנו, יש גבולות שנובעים מעצם היותנו חיים בחברה, נמצאים במערכות יחסים בינאישיות, במערכות יחסי עבודה, וכו'. ואני לא חושבת שכל פעם שאנחנו מגיעים למקום חדש או נכנסים למערכת יחסים חדשה צריך "לחנך" אותנו מחדש להכיר את הגבולות האלה. אנחנו צופים קצת מהצד, מנסים לאט לאט, לומדים את הכללים ומצליחים (בדרך כלל) להגיע למיצוי של מערכות היחסים שלנו. כך גם הילדים שלנו - בהנחה שהם נולדים לתוך מערכת משתנה באופן תדיר, שבכל זאת מקבלת אותם באהבה, בהבנה ובכבוד, הכללים נמצאים שם, והם לומדים אותם בעצמם. אני לא רואה זאת כמשימה שלי "לחנך" את הילדים שלי ל"גבולות". אני חיה על פי הערכים שמנחים אותי, ביניהם כבוד לזולת בכלל ולילדים שלי בפרט, והילדים לומדים מהר מאד לתת את אותו יחס שהם מקבלים - יחס אוהב ומכבד. אני חושבת שאני יכולה לומר בלב שלם שיש לי ילדים מאד אמפתיים ומאד מכבדים, בכלל לא "חסרי גבולות", ובכל זאת אני לא מרגישה שאני עוסקת באיזה "חינוך לגבולות". להיפך - אני מרגישה בדיוק כפי שאת מזהירה, שההבנה מגיעה - לא בלי שאני עושה כלום, אלא עם שאני נותנת להם בדיוק את היחס שהייתי רוצה לקבל מהם.
אני חושבת שהגבולות, הכללים, התחומים של החיים שלנו קיימים שם בכל מקרה. גם לנו יש גבולות משלנו, יש גבולות שנובעים מעצם היותנו חיים בחברה, נמצאים במערכות יחסים בינאישיות, במערכות יחסי עבודה, וכו'. ואני לא חושבת שכל פעם שאנחנו מגיעים למקום חדש או נכנסים למערכת יחסים חדשה צריך "לחנך" אותנו מחדש להכיר את הגבולות האלה. אנחנו צופים קצת מהצד, מנסים לאט לאט, לומדים את הכללים ומצליחים (בדרך כלל) להגיע למיצוי של מערכות היחסים שלנו. כך גם הילדים שלנו - בהנחה שהם נולדים לתוך מערכת משתנה באופן תדיר, שבכל זאת מקבלת אותם באהבה, בהבנה ובכבוד, הכללים נמצאים שם, והם לומדים אותם בעצמם. אני לא רואה זאת כמשימה שלי "לחנך" את הילדים שלי ל"גבולות". אני חיה על פי הערכים שמנחים אותי, ביניהם כבוד לזולת בכלל ולילדים שלי בפרט, והילדים לומדים מהר מאד לתת את אותו יחס שהם מקבלים - יחס אוהב ומכבד. אני חושבת שאני יכולה לומר בלב שלם שיש לי ילדים מאד אמפתיים ומאד מכבדים, בכלל לא "חסרי גבולות", ובכל זאת אני לא מרגישה שאני עוסקת באיזה "חינוך לגבולות". להיפך - אני מרגישה בדיוק כפי שאת מזהירה, שההבנה מגיעה - לא בלי שאני עושה כלום, אלא עם שאני נותנת להם בדיוק את היחס שהייתי רוצה לקבל מהם.
גם במקרה שלך אנחנו אומרות את אותו
הדבר. רק אני קוראת לזה "חינוך" ו"הצבת גבולות" ואת קוראת לזה "לימוד תוך כדי הדגמה" אני שוב אתן את אותה הדוגמה של בעל חיים (ניקח לא חתול שיכול להחזיר אלא ארנבת טוב?). ילדך בן השנה תופס את האוזן של הארנבת ומושך אותה בעוצמה. האם א. תשבי מהצד ולא תגידי כלום ותתני לילדך בעצם זה שאת לא פועלת את התחושה שהוא יכול לעשות ככל הרוחו ושאין בעצם שום דבר פסול במעשיו מתוך תקווה שהוא ילמד יום אחד מזה שהוא יראה שאת לא עושה דברים כאלה ומתחשבת בארנבות? או שמא ב. תקומי תגשי אליו תשחררי את היד ותסבירי לו לעשות את זה בעדינות כי לארנבת כואב ותתדגימי לו, גם אם בשלב הזה הוא לא מסוגל להבין את זה או לחוש אמפטיה לארנבת? אם בחרת באופציה השניה ברגע זה הצבת לו גבולות וחינכת אותו למערכת שלמה של ערכים גם אם את לא מודעת לזה ולא קוראת לזה ככה. האם כשילדך בן השנתיים מגיע איתך לחברים שלך את מאפשרת לו להרוס להם את הבית ולשבור את הצעצועים של הילד שלהם תוך כדי זה שאת יושבת בחוסר אונים עם חיוך מתנצתל ואומרת "זה הגיל" (ואני מכירה מקרים כאלה!) או שתדאגי להסיח את דעתו או לתת לו אופציות אחרות ולהסביר לו שיש כל מיני דברים שהוא לא יכול לעשות? אם בחרת באופציה השניה (ויש כמובן אופציה שלישית שלפעמים עדיפה והיא לא להביא בכלל את הילד למקומות שיכולים להיות בעייתיים ולא להעמיד אותו במבחן ואני בהחלט בעד) חינכת אותו והצבת לו גבולות. בודאי שאת עושה דברים באופן אקטיבי ולא רק פסיבי כדי לחנך את הילד שלך אולי את לא שמה לזה לב אבל אני די בטוחה שתסכימי איתי.
הדבר. רק אני קוראת לזה "חינוך" ו"הצבת גבולות" ואת קוראת לזה "לימוד תוך כדי הדגמה" אני שוב אתן את אותה הדוגמה של בעל חיים (ניקח לא חתול שיכול להחזיר אלא ארנבת טוב?). ילדך בן השנה תופס את האוזן של הארנבת ומושך אותה בעוצמה. האם א. תשבי מהצד ולא תגידי כלום ותתני לילדך בעצם זה שאת לא פועלת את התחושה שהוא יכול לעשות ככל הרוחו ושאין בעצם שום דבר פסול במעשיו מתוך תקווה שהוא ילמד יום אחד מזה שהוא יראה שאת לא עושה דברים כאלה ומתחשבת בארנבות? או שמא ב. תקומי תגשי אליו תשחררי את היד ותסבירי לו לעשות את זה בעדינות כי לארנבת כואב ותתדגימי לו, גם אם בשלב הזה הוא לא מסוגל להבין את זה או לחוש אמפטיה לארנבת? אם בחרת באופציה השניה ברגע זה הצבת לו גבולות וחינכת אותו למערכת שלמה של ערכים גם אם את לא מודעת לזה ולא קוראת לזה ככה. האם כשילדך בן השנתיים מגיע איתך לחברים שלך את מאפשרת לו להרוס להם את הבית ולשבור את הצעצועים של הילד שלהם תוך כדי זה שאת יושבת בחוסר אונים עם חיוך מתנצתל ואומרת "זה הגיל" (ואני מכירה מקרים כאלה!) או שתדאגי להסיח את דעתו או לתת לו אופציות אחרות ולהסביר לו שיש כל מיני דברים שהוא לא יכול לעשות? אם בחרת באופציה השניה (ויש כמובן אופציה שלישית שלפעמים עדיפה והיא לא להביא בכלל את הילד למקומות שיכולים להיות בעייתיים ולא להעמיד אותו במבחן ואני בהחלט בעד) חינכת אותו והצבת לו גבולות. בודאי שאת עושה דברים באופן אקטיבי ולא רק פסיבי כדי לחנך את הילד שלך אולי את לא שמה לזה לב אבל אני די בטוחה שתסכימי איתי.
אני חושבת שזה לא נכון
ויש הסבר מצוין על הנושא (למשל) בספר "השנים המופלאות" של סלמה פרייברג. נכון שלא צריך לשבת בחיבוק ידיים, וצריך לתת לילד דוגמא של אמפטיה וגבולות, אבל בין זה לבין יכולת הפנמה של הדברים שהיא תלוית גיל- יש הבדל עצום.
ויש הסבר מצוין על הנושא (למשל) בספר "השנים המופלאות" של סלמה פרייברג. נכון שלא צריך לשבת בחיבוק ידיים, וצריך לתת לילד דוגמא של אמפטיה וגבולות, אבל בין זה לבין יכולת הפנמה של הדברים שהיא תלוית גיל- יש הבדל עצום.
יש משהו שכתבת
"בהתחלה הוא ייעשה את זה לא כי הוא יבין אלא כי ככה חינכת אותו"- אני אומרת שהוא לא יעשה את זה, ואין מה לצפות שהוא יעשה את זה. יש מחשבה שאומרת- נתעקש איתו, בסוף הוא יעשה מה שאנחנו רצינו. אז הבסוף הזה הוא בדיוק בזמן שהוא מסוגל לעשות את זה וגם אם היינו פועלים אחרת (ואני לא מדברת באחרת- על חינוך לאטימות)- זה היה מגיע באותו זמן. מאוד דומה לנושא של לתת תחליף- במקרה שהילד עושה משהו בעייתי. האם נתינת התחליף מלמדת אותו להתעלם מהבעיה? לא, עד גיל מסוים. מגיל מסוים זה נכון ואז מפסיקים עם זה כפתרון יחיד ומנסים גם לחנך להתנהגות מסוימת (כל אחד ודרכו החינוכית).
"בהתחלה הוא ייעשה את זה לא כי הוא יבין אלא כי ככה חינכת אותו"- אני אומרת שהוא לא יעשה את זה, ואין מה לצפות שהוא יעשה את זה. יש מחשבה שאומרת- נתעקש איתו, בסוף הוא יעשה מה שאנחנו רצינו. אז הבסוף הזה הוא בדיוק בזמן שהוא מסוגל לעשות את זה וגם אם היינו פועלים אחרת (ואני לא מדברת באחרת- על חינוך לאטימות)- זה היה מגיע באותו זמן. מאוד דומה לנושא של לתת תחליף- במקרה שהילד עושה משהו בעייתי. האם נתינת התחליף מלמדת אותו להתעלם מהבעיה? לא, עד גיל מסוים. מגיל מסוים זה נכון ואז מפסיקים עם זה כפתרון יחיד ומנסים גם לחנך להתנהגות מסוימת (כל אחד ודרכו החינוכית).
כי למילה "פינוק" יש מראש גוון
של הקשר שלילי בשפה (ולא רק בשפה העברית). במילה "פינוק" יש רכיב של משמעות שמבטא הגזמה, והגזמה, לפחות כך נראה לי, לא טובה בשום דבר. נראה לי שיש הרעפת אהבה, מתן תשומת לב, היענות לצרכים בהתאם לגיל ולאופי הילד וכו' - אלה הם דברים חיוביים וחיוניים לילד ולקשר תקין בינו לבין ההורים, ולעומת זאת יש פינוק, כשהכוונה היא לקיחת כל הדברים האלה רחוק מדי, הגזמה בהם בצורה שעלולה לגרום נזק לילד, יציאה מכל פרופורציות, וכן - אי הצבת גבולות, אפילו בגיל כזה. אני מסכימה שהתינוק במקרה הזה אינו מפונק אלא משתמש בדרך היחידה שהוא מכיר על מנת לבטא את רגשותיו, צרכיו ורצונותיו. אני גם חושבת שבגיל הזה אפשר כבר להתחיל לחפש איזהשהו שביל זהב שבו התינוק יקבל מענה לצרכיו ויחד עם זאת הוריו לא ירגישו שהם מבטלים לגמרי את הצרכים והנוחות שלהם לטובת התינוק. איך לעשות את זה זו כבר שאלה אחרת. כל משפחה צריכה לבחור בדרך שמתאימה לה. יש משפחות שבוחרות בדרך של לינה משותפת, וזה נהדר אם זה מתאים לכל הצדדים. משפחות אחרות מרגילות בהדרגה ובעדינות את התינוק לישון במיטתו ו/או בחדרו (ויש תינוקות רבים שנרדמים לבד בלי שילמדו אותם, כמו שליׂ, שזה גם לגיטימי לא פחות, וכו'. כל אחד בוחר את הקווים האדומים שלו ואין צורה אחת נכונה שבה צריך "לפנק" ילד או לנהוג עמו.
של הקשר שלילי בשפה (ולא רק בשפה העברית). במילה "פינוק" יש רכיב של משמעות שמבטא הגזמה, והגזמה, לפחות כך נראה לי, לא טובה בשום דבר. נראה לי שיש הרעפת אהבה, מתן תשומת לב, היענות לצרכים בהתאם לגיל ולאופי הילד וכו' - אלה הם דברים חיוביים וחיוניים לילד ולקשר תקין בינו לבין ההורים, ולעומת זאת יש פינוק, כשהכוונה היא לקיחת כל הדברים האלה רחוק מדי, הגזמה בהם בצורה שעלולה לגרום נזק לילד, יציאה מכל פרופורציות, וכן - אי הצבת גבולות, אפילו בגיל כזה. אני מסכימה שהתינוק במקרה הזה אינו מפונק אלא משתמש בדרך היחידה שהוא מכיר על מנת לבטא את רגשותיו, צרכיו ורצונותיו. אני גם חושבת שבגיל הזה אפשר כבר להתחיל לחפש איזהשהו שביל זהב שבו התינוק יקבל מענה לצרכיו ויחד עם זאת הוריו לא ירגישו שהם מבטלים לגמרי את הצרכים והנוחות שלהם לטובת התינוק. איך לעשות את זה זו כבר שאלה אחרת. כל משפחה צריכה לבחור בדרך שמתאימה לה. יש משפחות שבוחרות בדרך של לינה משותפת, וזה נהדר אם זה מתאים לכל הצדדים. משפחות אחרות מרגילות בהדרגה ובעדינות את התינוק לישון במיטתו ו/או בחדרו (ויש תינוקות רבים שנרדמים לבד בלי שילמדו אותם, כמו שליׂ, שזה גם לגיטימי לא פחות, וכו'. כל אחד בוחר את הקווים האדומים שלו ואין צורה אחת נכונה שבה צריך "לפנק" ילד או לנהוג עמו.
אין גיל מוחלט.
לדעתי זה בריא גם עבורך וגם עבור התינוק להתרגל בהדרגה לעוד דמות מטפלת (אם יש אפשרות כלכלית), אפילו רק לכמה שעות בשבוע. אולי כדאי לקחת מטפלת ולו כדי שתוציא אותו לטיול לכמה שעות, שיפגוש ילדים אחרים בחוץ וילמד לשחק גם בלעדייך, ותתן לך זמן לעשות בינתיים את עבודות הבית או סתם לנוח, וכך גם הוא יתרגל להיות עם עוד אנשים ולא להיות כל הזמן כל כך תלוי רק בך (ובבעלך). וגם אם בכל שאר הזמן הוא ימשיך להתנהג באותה צורה, לפחות תקבלי הפסקה ואפשרות להתאושש ויהיה לך יותר כוח להתמודד עם הצורך שלו בך ולעמוד לרשותו כשהוא זקוק לך. לדעתי, בשנת החיים השנייה, כשילמד ללכת וישלוט יותר על גופו ועל מעשיו, הוא בכל מקרה יהפוך בהדרגה לעצמאי יותר.
לדעתי זה בריא גם עבורך וגם עבור התינוק להתרגל בהדרגה לעוד דמות מטפלת (אם יש אפשרות כלכלית), אפילו רק לכמה שעות בשבוע. אולי כדאי לקחת מטפלת ולו כדי שתוציא אותו לטיול לכמה שעות, שיפגוש ילדים אחרים בחוץ וילמד לשחק גם בלעדייך, ותתן לך זמן לעשות בינתיים את עבודות הבית או סתם לנוח, וכך גם הוא יתרגל להיות עם עוד אנשים ולא להיות כל הזמן כל כך תלוי רק בך (ובבעלך). וגם אם בכל שאר הזמן הוא ימשיך להתנהג באותה צורה, לפחות תקבלי הפסקה ואפשרות להתאושש ויהיה לך יותר כוח להתמודד עם הצורך שלו בך ולעמוד לרשותו כשהוא זקוק לך. לדעתי, בשנת החיים השנייה, כשילמד ללכת וישלוט יותר על גופו ועל מעשיו, הוא בכל מקרה יהפוך בהדרגה לעצמאי יותר.
אל תדאגי,
זה משתנה בהדרגה, וכל תינוק משחרר את אמא שלו בסופו של דבר. אולי תרצי לדעת - בגיל 8-9 חודשים, למשך כמה חודשים, יש שלב של "הדבקות" לאמא (בגלל פחד נטישה שבא עם ההתפתחות השכלית). הכי כדאי - לראות איך את עושה דברים יחד אתה (כולל עבודות הבית, ארוחות, שינה). זו לדעתי הדרך הכי פרקטית לאפשר לה להדבק אליך בלי שתעצרי את החיים.
זה משתנה בהדרגה, וכל תינוק משחרר את אמא שלו בסופו של דבר. אולי תרצי לדעת - בגיל 8-9 חודשים, למשך כמה חודשים, יש שלב של "הדבקות" לאמא (בגלל פחד נטישה שבא עם ההתפתחות השכלית). הכי כדאי - לראות איך את עושה דברים יחד אתה (כולל עבודות הבית, ארוחות, שינה). זו לדעתי הדרך הכי פרקטית לאפשר לה להדבק אליך בלי שתעצרי את החיים.
הוא לא מפונק. הוא לא מפונק. הוא לא.
- כשהוא רוצה ולא מבינים, הוא צועק. מה את עושה כשאת רוצה ולא מבינים? אומרת שוב? במילים אחרות? חוזרת? מגבירה את הקול? בסוף מאבדת סבלנות? הוא לא יכול טוב כמוך, אז הוא ישר צועק, וברור שמה שהוא רוצה לומר זה "שימו לב". כך שלא רק שהוא לא מפונק, הוא גם חכם.
לילד המתפתח כשורה. - כשעושים משהו שהוא לא אוהב, הוא נושך וצובט. טוב, נו, גם אני הייתי נורא מתעצבנת אם היו בכוח מנסים להשכיב אותי כשאני לא רוצה. מה עושים עם חיתול? מחתלים על הבטן, מחתלים כשהוא בעמידת שש (כמו זחילה), מורידים את החיתול (שוטפים בכיור) ושמים חדש כעבור רבע שעה. יש עוד המון טריקים אחרים. לא חיבים לריב. שוב - הילד מנסה להביע את עצמו! התפתחות תקינה. - לא מוכן להרדם לבד. טוב, גם אני לא. אני מעדיפה חיבוק עם בעלי לפני השינה, גם אם זה אומר לחכות חצי שעה עד שהוא ילך לישון. למה? ככה אני. ככה נעים לי. אם בעלי לא בבית, אני קוראת - אני בהחלט זקוקה לעזרה בהרדמות. התינוק שלכם זקוק לכם בשביל זה. גם זה נורמלי לגמרי (ומעיד על כך שהוא אוהב אתכם, סומך עליכם, ורואה בכם דמות חיובית ומשמעותית בחייו). לגבי שינה אתכם - גם זה לדעתי צורך, יש שלא מסכימים אתי. אבל כך או כך - הייתי מחפשת פתרונות שנוחים לכולם (אמא-אבא-תינוק), ולא רק פתרון שינה שמישהו אמר ש"ככה צריך", מתאים להורים, ולא מתאים לתינוק. לגבי הבנה - בטח שהוא מבין! (הוא מבין "לא", הוא עושה דברים שהוא לא רוצה, הוא חש נעלב, הוא מראה לך את זה). הענין הוא שבנוסף להבנה שלו, ישנם הרצונות שלו, והם ראויים לכבוד לפחות כמו הרצונות שלך. אני לא מתכונת שעושים הכל כמו שהוא רוצה, אלא מוצאים דרכים שמוצאות חן בעיני שניכם. בסך הכל - את מתארת תינוק ממש ממש נורמלי, שלומד איך להעביר מסרים להורים שלו. לא סתם - הוא מצליח להעביר לכם מסרים שלא חשבתם עליהם בעצמכם! (לישון יחד, לקחת הרבה על הידיים) לא כל הכבוד לו?
- כשהוא רוצה ולא מבינים, הוא צועק. מה את עושה כשאת רוצה ולא מבינים? אומרת שוב? במילים אחרות? חוזרת? מגבירה את הקול? בסוף מאבדת סבלנות? הוא לא יכול טוב כמוך, אז הוא ישר צועק, וברור שמה שהוא רוצה לומר זה "שימו לב". כך שלא רק שהוא לא מפונק, הוא גם חכם.
לגבי המסרים
זה די ברור שכל אחד קולט את המסרים שנראים לו מבחינת הפרשנות האישית שלו. וזו הבעיה היחידה שלי עם התגובה שלך- שאת מייחסת מימד של "ברור וחד משמעי, זה מה שתינוק חושב"- למה שהאם אמורה לקלוט מהתינוק שלה. מבחינת מה שאני חושבת למשל, את מפספסת בגדול. כך שהדבר האני הכי מקבלת בתשובה שלך הוא- "אבל כך או כך - הייתי מחפשת פתרונות שנוחים לכולם (אמא-אבא-תינוק), ולא רק פתרון שינה שמישהו אמר ש"ככה צריך", מתאים להורים, ולא מתאים לתינוק."
זה די ברור שכל אחד קולט את המסרים שנראים לו מבחינת הפרשנות האישית שלו. וזו הבעיה היחידה שלי עם התגובה שלך- שאת מייחסת מימד של "ברור וחד משמעי, זה מה שתינוק חושב"- למה שהאם אמורה לקלוט מהתינוק שלה. מבחינת מה שאני חושבת למשל, את מפספסת בגדול. כך שהדבר האני הכי מקבלת בתשובה שלך הוא- "אבל כך או כך - הייתי מחפשת פתרונות שנוחים לכולם (אמא-אבא-תינוק), ולא רק פתרון שינה שמישהו אמר ש"ככה צריך", מתאים להורים, ולא מתאים לתינוק."
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.