שלום חדשה כאן

[דסי אשר]

מוקירי ההלכות הקטנוניות והאידיטויות

,

,

,

,ואני חילונית, לא מכירה בקיומו של אל, מוגדרת כתינוקת שנשבתה = לא הכירה את היהדות. דסי

 

[MayaShuShu]

בגיל 2 קראה לי בשם- עבר אחרי שנה..

לי ממש לא היה אכפת - זה אפילונשמע חמוד. עבר אחרי שנה עכשיו בגיל 4 היא קוראת לי אימי

 

[ד פ נ א]

אצלנו

איה קוראת לאביה בשמו הפרטי, ולאבי (סבא שלה) היא קוראת אבא. נראה לי שהיא שומעת אותי, וחוזרת אחרי.

 

[ענתש]

גם אצךלינו ככה ולדעתי זה משחק כזה

כדי לגלות מה בדיוק העניין הזה שלכל אחד יש יותר משם אחד - לי היא קוראת "אמא/ אמאלה/ ענת/ ענתי/ ענתוש" ולניצן היא קוראת "אבא/ ניץ/ ניצנץ/ ניצן" תמיד תמיד בטון שמאד דומה לטון שבו אנחנו קוראים אחד לשני בשם הזה

עכשיו היא התחילה גם עם סבא וסבתא - אני חושבת שזה נובע מזה שלא ממש ברור לה איך אנחנו עונים לכל השמות האלו ובכל זאת "נשארים אותו בן אדם" (במיוחד כי כשהיא קוראת בשם אחד היא חוזרת עליו כמה פעמים, כאילו לוודא). אני תמיד עונה לה... חשוב לי שהיא תבין שאני לא רק אמא, יש לי עוד שמות. לדעתי זה גם קצת בילבול שהוא גדול יותר בילד ראשון כי בעצם אין אף אחד אחר שקורא לי "אמא" חוץ ממנה אז היא מתבלבלת. מידי פעם יוצא לי להגיד לה כשאני עונה לקריאה "ענת" - "כן חמודה, אמא פה" (מוסיפה את המילה אמא, שתשמע שנאי אמא שלה). לא הייתי רוצה שהיא צקרא לי בשמי הפרטי אבל אני גם לא רוצה לקלקל לה את הכיף שבלימוד.

 

[חגית של אורן ועידו]

אצלנו הייתה תקופה כזאת

כשאורן הייתה בת שנתיים היא קראה לי אמא חגית, או שבעלי לא ענה לה היא הייתה עוברת מאבא ל-ניב. זה נורא הצחיק אותנו בזמנו. אבל זה עבר. אני קוראת לאבא שלי אבא וכשהילדים בסביבה - סבא, כי זה מבלבל אותם. כנ"ל להורים של בעלי.

 

[רוני של יובל ומאיה]

אנחנו "אבא" ו"מאמי"

אבל הילדה יודעת את שמותינו הפרטיים. היא אינה קוראת לנו בהם, אך מכירה אותם. לא הייתי רוצה שתקרא לי בשמי הפרטי. מצד שני, אולי היא מנסה אותך ורוצה לראות את תגובתך לעניין. לא הייתי עושה מזה ביג דיל.