גם אני חותם על הפטיציה
שעל פיה, העברת המשמעות קודמת להעברה מילונית. באופן אידאלי, התרגום הטוב הוא תהליך שבו המתרגם קורא בשפת המקור, מפנים את המחשבה לגמרי, ומבטא אותה בדרך הטובה ביותר בשפת היעד. רובד משני, חשוב מאוד אך משני, הוא להיות קרוב ככל האפשר לצורת הביטוי של הכותב, אבל את זאת לעשות כל הזמן אך ורק בתנאי שמרב המשמעות עוברת. וגם נכון שבטקסטים שונים יש משקלים יחסיים שונים לתוכן ולצורה, ולפעמים הצורה דומיננטית יותר או פחות במקור, ולכן נחוץ יותר או פחות ללשחזר אותה בתרגום. אבל אפילו כשהצורה דומיננטית מאוד נחוץ לפעמים להמציא צורה דומיננטית אחרת לגמרי בשפת היעד, ולא לייבא את הצורה המקורית. לאחרונה שוחחתי עם מתרגמת מעולה של ספרות עברית לגרמנית, וממנה שמעתי על פתרונות מרחיקי לכת מאוד לתרגום רבדים תרבותיים שאין שום דרך להעביר אותם בתהליך של הגירה, אלא מוכרחים לרדת לשטח הגרמני, למצוא שם תופעות תרבותיות שאיכשהו עומדות באותו יחס למפת התרבות הכללית כמו שהתופעה הייחודית בתרבותנו עומדת ביחס למפה המקומית שלנו. כששאלתי אותה -- כמה מותר לשנות את צורות הטקסט בשביל להעביר משמעויות היא אמרה לי בלי לחשוב פעמיים -- מותר לשנות לגמרי.