ועדכון קטן ממני...
היום היינו אצל רופאת נשים. היא לא תהיה הרופאה שלי כי היא עוזבת את הקופה אבל היא הייתה נחמדה ככל שרופאים יכולים להיות (! לצערי !) ואף הסכימה לעשות לי אולטראסאונד. אז עדכנו אותי שבוע 6+2 ואף נצפה לו גרגר קטנטן שאמור להיות הבוטן שלי והאמת, שהיא ראתה גם דופק! וגם שמיסט ראה! ורק שמיסטה העאאוורית שהייתה רחוקה מהמוניטור ושהראייה קצת נדפקה לה לאחרונה (מי יודע אולי קשור להריון) לא ראתה כלום, ונאלצה להאמין להן... האמת, ליד העובי הקטן היה עוד עיגול וחשבתי שזה הזנב שלו אבל הסתבר שזה השק חלמון והעובר עוד כזה פיצפון שממש עוד אי אפשר לראות כלום. תהרגו אותי איך היא ראתה דופק. אז אני מבסוטה, סיפרתי לבוסים שלי - אני יודעת שזה מוקדם אבל אני כל כך רוצה להקיא כל הזמן, ולא רק בבוקר, שלפחות יתחשבו קצת. חוצמזה שהם חשדו כבר גם ככה אחרי שראו אותי עם חצי לימון... חחחח גם סיפרתי לשלושה אנשים הכי וותיקים וקרובים אלי בעבודה (אחת בחופשת לידה בכלל). כי ממש קשה לי בדברים הכי קטנים. ואנחנו משרד ממש קטן. מאוד קשה להסתיר, אני לא יכולה נניח להקיא בלי שיידעו. אם מישהו יוצא החוצה לעשן, העשן של הסיגריה מגיע עד אלי וגומר אותי, כשאנחנו מחממים אוכל בצהרים זה עושה לי בחילה מהריחות, ועוד ועוד. אני משתדלת לא להתלונן כי זה אחד מה'תיקים' שבאים עם ההיריון, אבל לפחות עכשיו הם יתחשבו קצת... זהו, נשיקות וחיבוקים ומקווה שימשיך להתפתח תקין (יש לי פחדים מפה עד ראשון) שמיסטה.