"רואים עתיד משותף ביחד"../images/Emo24.gif
אפשר להגיד גם:"רואים את העבר המשותף ביחד" מאחר ועברו כבר 3 שנים ועוד פרט חשוב: "באמת אין לי הרבה תלונות"
אני מניחה שתוך שנתיים שלוש ניכנס להריון. למה עוד פסק זמן ? את חושבת שבגיל 40 יהיה לו סבלנות יותר לגדל ילד? או עד אז הוא ילמד ? איזה נושה משותף יהיה בין ילד בין 15 לא בן 55 ? בקשר לברית למה להקדים את העתיד? אולי עד אז יהיה מקובל לבחור את המין ? יוסי נ.ב בקשר לטענה שלך:"אני לא רוצה שהילד יהיה יוצא דופן" את צודקת
אפשר להגיד גם:"רואים את העבר המשותף ביחד" מאחר ועברו כבר 3 שנים ועוד פרט חשוב: "באמת אין לי הרבה תלונות"
למעשה, לדעתי, אף אחד לא יכול להגיד לכם "מה נכון" בנושא הזה מלבד אתם לעצמכם. וגם, האופן שבו תפתרו את הקונפליקט פה, לא בהכרח יעיד על תבנית קבועה, אבל השאלה האם אתם קשובים אחד לשני, סבלניים, מתנהלים באופן בוגר כלפי השני למרות דעתו המנוגדת, זה בהחלט יהיה סימן טוב למיקרים של חוסר הסכמה בעתיד. בינתיים, אתם שניכם יכולים להתבשל עם השאלה הזו. אם היא כל כך קיצונית עד שאין מה לדבר על פתרון שיוסכם על שניכם, אולי באמת זה סימן לקושי שעליו נפרדים. (כמו זוגות מעורבים של דתי וחילוני שכן או לא מצליחים למצוא דרך שנוחה לשניהם). מצד שני, אולי דיון סביב הנושא, זה שכל אחד יביא הסברים וישמע את השני, יגרום לאחד מכם לשנות את תחושתו כלפי הנושא, או להרגיש שלצד השני זה כל כך מהותי, שהוא מוכן פה לגלות פתיחות לאפשרות שהוא יוותר על עמדתו אם הדברים יגיעו לידי מצב כזה. אגב, כמו שהציעו לך פה, טכנית, לבעיה הספציפית הזו, ניתן למצוא איזשהו פתרון ביניים שבו לא תימולו את הילד, ואם הוא יבקש זאת בגיל מאוחר יותר, אז תעשו לפי רצונו. תכלס, לדעתי מה שחשוב פה באמת זה עצם הדיון בינכם. האם את מרגישה נוח להעלות את דעתך? האם את מרגישה שמקשיבים לך? האם את מספיק פתוחה להקשיב לעמדתו של בן זוגך? האם שניכם רוצים למצוא פתרון שישאיר את שניכם עם תחושה חיובית ככל האפשר, תחושה שהעמדה של כל אחד מכם באמת נשקלה ברצינות? אם את מרגישה שיש לך עם מי לעבוד, סביר שתמצאו לעצמכם את הפתרון שלכם, גם אם הוא לא יהיה אידיאלי, לפחות תדעו שעשיתם אותו מתוך אמונה שלמה בסיבות ובהסכמה עם דעתו של בן/בת הזוג שאתם אוהבים ומכבדים את רצונם גם. בהצלחה