שלום - אני חדשה כאן

מצב
הנושא נעול.
שלום - אני חדשה כאן

שלום - אני חדשה כאן
ביתי בת 6, ולפי כל הסימנים היא מחוננת (עם קשיי קשר וריכוז). בגיל שנתיים וחצי כבר ידעה לזהות את כל האותיות, ואת כל שמות הילדים בגן. בגיל זה גם ידעה בע"פ ספרים שלמים (כמו מיץ פטל, הבית של יעל...)בגיל שלוש וחצי כתבה את שמה לראשונה, בגיל חמש כבר ידעה לקרוא, וכיום כבר קוראת שוטף כתב יד ללא ניקוד. היא מחברת שירים מדהימים, מבינה כבר את עקרון הכפל, יודעת לספור מעבר למאה, מאוד סקרנית, רגישה. יש לציין שאת כל מה שהיא יודעת היא קלטה לבדה, תוך צפיה או תוך שאלת שאלות. מעולם לא ישבנו איתה ולימדנו אותה במטרה לקדם, אלא רק מה שבא ממנה. השנה התחילה כיתה א', וכצפוי היא מאוד מתקשה - משעמם לה בשיעורים (היא "קיבלה פטור" מהחוברת של לימוד הקריאה, וכבר סיימה את חוברת הבנת הנקרא), בשל רגישותה, והפער הגדול שבין ההתפתחות הרגשית לבין ההתפתחות הקוגניטיבית, היא, אפשר לומר, די סובלת בביה"ס. מבירורים שעשיתי, מצאתי שאבחונים למחוננים מתחילים בכיתה ב' בלבד. ומה בינתיים? משאירים במצב הנוכחי ומגדילים את התסכול? אנו שוקלים להעביר אותה למסגרת לימודים יותר מאימה (גם אם זה ידרוש מאיתנו לעבור בית - אנו גרים בצפון וכאן האפשרויות מאוד מוגבלות, אם בכלל) האם יש למישהו מידע לגבי איבחון למחוננים בגיל 6 ו/או לגבי מסגרות מתיאמות? מודה מראש על תשומת הלב שנה טובה וחתימה טובה שחר
 
דבר נוסף שראיתי שעלה כאן בפורום

שלום - אני חדשה כאן
ביתי בת 6, ולפי כל הסימנים היא מחוננת (עם קשיי קשר וריכוז). בגיל שנתיים וחצי כבר ידעה לזהות את כל האותיות, ואת כל שמות הילדים בגן. בגיל זה גם ידעה בע"פ ספרים שלמים (כמו מיץ פטל, הבית של יעל...)בגיל שלוש וחצי כתבה את שמה לראשונה, בגיל חמש כבר ידעה לקרוא, וכיום כבר קוראת שוטף כתב יד ללא ניקוד. היא מחברת שירים מדהימים, מבינה כבר את עקרון הכפל, יודעת לספור מעבר למאה, מאוד סקרנית, רגישה. יש לציין שאת כל מה שהיא יודעת היא קלטה לבדה, תוך צפיה או תוך שאלת שאלות. מעולם לא ישבנו איתה ולימדנו אותה במטרה לקדם, אלא רק מה שבא ממנה. השנה התחילה כיתה א', וכצפוי היא מאוד מתקשה - משעמם לה בשיעורים (היא "קיבלה פטור" מהחוברת של לימוד הקריאה, וכבר סיימה את חוברת הבנת הנקרא), בשל רגישותה, והפער הגדול שבין ההתפתחות הרגשית לבין ההתפתחות הקוגניטיבית, היא, אפשר לומר, די סובלת בביה"ס. מבירורים שעשיתי, מצאתי שאבחונים למחוננים מתחילים בכיתה ב' בלבד. ומה בינתיים? משאירים במצב הנוכחי ומגדילים את התסכול? אנו שוקלים להעביר אותה למסגרת לימודים יותר מאימה (גם אם זה ידרוש מאיתנו לעבור בית - אנו גרים בצפון וכאן האפשרויות מאוד מוגבלות, אם בכלל) האם יש למישהו מידע לגבי איבחון למחוננים בגיל 6 ו/או לגבי מסגרות מתיאמות? מודה מראש על תשומת הלב שנה טובה וחתימה טובה שחר
דבר נוסף שראיתי שעלה כאן בפורום
מבחינה חברתית קשה לה בכיתה. היא מאוד רגישה, נעלבת בקלות ולא יודעת לדחות סיפוקים. חבריה הטובים הם ילדים בכיתה ב' ויש לה גם חברה בכיתה ג'. כמובן שזה לא ממש עוזר לה במהלך היום בכיתה עצמה. המורה שלה אומרת, שלאחר התייעצות היא חושבת שעדיף לא לבדל אותה משאר הכיתה אלא כן לתת לה מטלות כשל כולם כדי שהיא לא תהיה שונה מול הילדים האחרים, וגם מול עצמה (למרות שחול עצמה אני יודעת שהיא מרגישה שונה). מה דעתכם? כמו שאתםרואים אני מאוד מבולבלת. יש לי עוד המון שאלות שאני לא רוצה להעמיס כאן. האם יש פסיכולוג ילדים טוב שמתמחה במחוננים איתו ניצן להתייעץ? שוב תודה מראש על תשומת הלב שחר
 
כדאי קודם כל לבדוק אם יש לה בעיית

דבר נוסף שראיתי שעלה כאן בפורום
מבחינה חברתית קשה לה בכיתה. היא מאוד רגישה, נעלבת בקלות ולא יודעת לדחות סיפוקים. חבריה הטובים הם ילדים בכיתה ב' ויש לה גם חברה בכיתה ג'. כמובן שזה לא ממש עוזר לה במהלך היום בכיתה עצמה. המורה שלה אומרת, שלאחר התייעצות היא חושבת שעדיף לא לבדל אותה משאר הכיתה אלא כן לתת לה מטלות כשל כולם כדי שהיא לא תהיה שונה מול הילדים האחרים, וגם מול עצמה (למרות שחול עצמה אני יודעת שהיא מרגישה שונה). מה דעתכם? כמו שאתםרואים אני מאוד מבולבלת. יש לי עוד המון שאלות שאני לא רוצה להעמיס כאן. האם יש פסיכולוג ילדים טוב שמתמחה במחוננים איתו ניצן להתייעץ? שוב תודה מראש על תשומת הלב שחר
כדאי קודם כל לבדוק אם יש לה בעיית
קשב וריכוז. בת כמה היא בדיוק?
 

ציפי ג

New member
לפי מאמר שקראתי

דווקא בימים האחרונים קראתי שאימון
קוגניטיבי הרבה יותר מוצלח מתרופות. בטח בפורום בעיות קשב וריכוז יש את המאמר.
לפי מאמר שקראתי
אימון קוגנטיבי מוצלח לאורך זמן יותר מתרופות, ואולם הוא דרוש מאמץ הרבה יותר גדול מההורים והילד. תרופות נותנות תוצאות כמעט מיידיות. באימון קוגנטיבי מדובר על טיפול ארוך טווח.
 
זה מה שזכור גם לי

לפי מאמר שקראתי
אימון קוגנטיבי מוצלח לאורך זמן יותר מתרופות, ואולם הוא דרוש מאמץ הרבה יותר גדול מההורים והילד. תרופות נותנות תוצאות כמעט מיידיות. באימון קוגנטיבי מדובר על טיפול ארוך טווח.
זה מה שזכור גם לי
 

ציפי ג

New member
עם מי המורה נועצה?

דבר נוסף שראיתי שעלה כאן בפורום
מבחינה חברתית קשה לה בכיתה. היא מאוד רגישה, נעלבת בקלות ולא יודעת לדחות סיפוקים. חבריה הטובים הם ילדים בכיתה ב' ויש לה גם חברה בכיתה ג'. כמובן שזה לא ממש עוזר לה במהלך היום בכיתה עצמה. המורה שלה אומרת, שלאחר התייעצות היא חושבת שעדיף לא לבדל אותה משאר הכיתה אלא כן לתת לה מטלות כשל כולם כדי שהיא לא תהיה שונה מול הילדים האחרים, וגם מול עצמה (למרות שחול עצמה אני יודעת שהיא מרגישה שונה). מה דעתכם? כמו שאתםרואים אני מאוד מבולבלת. יש לי עוד המון שאלות שאני לא רוצה להעמיס כאן. האם יש פסיכולוג ילדים טוב שמתמחה במחוננים איתו ניצן להתייעץ? שוב תודה מראש על תשומת הלב שחר
עם מי המורה נועצה?
האם היועץ נפגש עם הילדה? או שמדובר בהוועצות מקרית במסדרון או על כוס קפה בחדר המורים? אני הייתי דורשת פגישה עם היועצ/ת, כולל פגישה עם הילדה. יתכן שהילדה מתאימה להקפצה לאור העובדה שחברותיה בגילאים מבוגרים ממנה. לדעתי, במקרה של ילד מחונן, כמו במקרה של ילד בעל קשיי למידה, ההורים חייבים להיות מעורבים בנעשה בבית ספר, ברמת הקביעה ולא ברמת ההתענינות. הילד הוא שלהם, הוא יהיה שלהם לכל החיים. מורה בא ומורה הולך אבל הורים לעולם נשארים, ועך כל הכבוד לבית ספר, ולדעת המורה, גורלה של הילדה נגזר על ידי הוריה ולא על ידה. כפי שתראי כאן בפורום, האבחון של הילד כמחונן, לא פותר את הבעיות, אלא מעמיד אותן תחת זרקור אחר. המורים, גם לאחר אבחון, לא יודעים מה לעשות עם הילד. ויש ילדים החווים חוויות מאוד שליליות רק כי חוננו בכשרון מיוחד.
 
שלום וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

שלום - אני חדשה כאן
ביתי בת 6, ולפי כל הסימנים היא מחוננת (עם קשיי קשר וריכוז). בגיל שנתיים וחצי כבר ידעה לזהות את כל האותיות, ואת כל שמות הילדים בגן. בגיל זה גם ידעה בע"פ ספרים שלמים (כמו מיץ פטל, הבית של יעל...)בגיל שלוש וחצי כתבה את שמה לראשונה, בגיל חמש כבר ידעה לקרוא, וכיום כבר קוראת שוטף כתב יד ללא ניקוד. היא מחברת שירים מדהימים, מבינה כבר את עקרון הכפל, יודעת לספור מעבר למאה, מאוד סקרנית, רגישה. יש לציין שאת כל מה שהיא יודעת היא קלטה לבדה, תוך צפיה או תוך שאלת שאלות. מעולם לא ישבנו איתה ולימדנו אותה במטרה לקדם, אלא רק מה שבא ממנה. השנה התחילה כיתה א', וכצפוי היא מאוד מתקשה - משעמם לה בשיעורים (היא "קיבלה פטור" מהחוברת של לימוד הקריאה, וכבר סיימה את חוברת הבנת הנקרא), בשל רגישותה, והפער הגדול שבין ההתפתחות הרגשית לבין ההתפתחות הקוגניטיבית, היא, אפשר לומר, די סובלת בביה"ס. מבירורים שעשיתי, מצאתי שאבחונים למחוננים מתחילים בכיתה ב' בלבד. ומה בינתיים? משאירים במצב הנוכחי ומגדילים את התסכול? אנו שוקלים להעביר אותה למסגרת לימודים יותר מאימה (גם אם זה ידרוש מאיתנו לעבור בית - אנו גרים בצפון וכאן האפשרויות מאוד מוגבלות, אם בכלל) האם יש למישהו מידע לגבי איבחון למחוננים בגיל 6 ו/או לגבי מסגרות מתיאמות? מודה מראש על תשומת הלב שנה טובה וחתימה טובה שחר
שלום וברוכה הבאה

גם לפורום, וגם ל"אתגר" מול מערכת החינוך. הזכרת לא פעם את ה"פער" בין ההתפתחות הקוגניטיבית לרגשית. ובכן, אני חושבת שזו הסתכלות לא נכונה, לא כי אין פער כזה (בהחלט אפשרי מאוד שיש) אלא כי הסיטואציה בה היא נמצאת - המצאות בסביבה שאינה טבעית עבורה, על כל המשתמע מכך - היא סיטואציה קשה גם עבור מבוגרים הרבה יותר. ייתכן מאוד שהבעיות מהן היא סובלת אשר ציינת בהודעתך השניה נובעות בדיוק מכך ולא מחוסר בגרות, ואילו נמצאה בסביבה המתאימה לה יותר (שמתיאורייך בהחלט ייתכן שזו סביבה בוגרת יותר) הללו לא היו צצות כלל. כדאי להתייעץ עם מומחה באזורכם (ניתן לשאול את היועצת בבי"ס לשמו של אחד כזה) שיעזור לכם להבין האם זהו המצב, ואם כן לשקול ברצינות הקפצת כיתה. מאוד נחמד מצד המורה שהיא לא רוצה שהילדה תהיה שונה, אבל לטמון את הראש בחול לא ממש ישנה את המציאות - היא שונה מאוד מבני כיתתה, ולכן זקוקה ליחס שונה. בחינות האיתור, גם אם תעבור אותן (בהחלט אפשרי שלא, הללו מפספסות פעמים רבות), לא צפויות להושיע. בהנתן שבאזורכם אין כיתת מחוננים, הן יגאלו את הילדה מיום בודד בשבוע בבי"ס, אך בשבוע ימים נוספים בהם הכל יימשך כסדרו. אין מה לחכות עוד שנה, פתרונות יש לחפש כבר עכשיו.
 
תודה על תשובותיכן - תשובות

שלום - אני חדשה כאן
ביתי בת 6, ולפי כל הסימנים היא מחוננת (עם קשיי קשר וריכוז). בגיל שנתיים וחצי כבר ידעה לזהות את כל האותיות, ואת כל שמות הילדים בגן. בגיל זה גם ידעה בע"פ ספרים שלמים (כמו מיץ פטל, הבית של יעל...)בגיל שלוש וחצי כתבה את שמה לראשונה, בגיל חמש כבר ידעה לקרוא, וכיום כבר קוראת שוטף כתב יד ללא ניקוד. היא מחברת שירים מדהימים, מבינה כבר את עקרון הכפל, יודעת לספור מעבר למאה, מאוד סקרנית, רגישה. יש לציין שאת כל מה שהיא יודעת היא קלטה לבדה, תוך צפיה או תוך שאלת שאלות. מעולם לא ישבנו איתה ולימדנו אותה במטרה לקדם, אלא רק מה שבא ממנה. השנה התחילה כיתה א', וכצפוי היא מאוד מתקשה - משעמם לה בשיעורים (היא "קיבלה פטור" מהחוברת של לימוד הקריאה, וכבר סיימה את חוברת הבנת הנקרא), בשל רגישותה, והפער הגדול שבין ההתפתחות הרגשית לבין ההתפתחות הקוגניטיבית, היא, אפשר לומר, די סובלת בביה"ס. מבירורים שעשיתי, מצאתי שאבחונים למחוננים מתחילים בכיתה ב' בלבד. ומה בינתיים? משאירים במצב הנוכחי ומגדילים את התסכול? אנו שוקלים להעביר אותה למסגרת לימודים יותר מאימה (גם אם זה ידרוש מאיתנו לעבור בית - אנו גרים בצפון וכאן האפשרויות מאוד מוגבלות, אם בכלל) האם יש למישהו מידע לגבי איבחון למחוננים בגיל 6 ו/או לגבי מסגרות מתיאמות? מודה מראש על תשומת הלב שנה טובה וחתימה טובה שחר
תודה על תשובותיכן - תשובות
הילדה אובחנה בשנה שעברה במסגרת של ריפוי ועיסוק. הקשיים שלה הם לא של קשב וריכוז במובן המקובל של המילה, אלא נובעים מרגישויות יתר (היפרסנסיטביות טקטילית, לריח, לטעמים, לרעשים - בקיצור - רגישות יתר בכל החושים) מה שכמובן, "משגע" אותה. היא טופלה בריפוי בעיסוק, עזר קצת ועם תחילת שנת הלימודים חלה רגרסיה. ההרגשה שלי היא שהמסגרת הנוכחית לא מתאימה לה. לא הרוטינה, לא הלחץ, לא ההתמודדות עם חומר שלא לרמתה (וסליחה על היהירות - אתן דוגמא קטנה - יש לה בכיתה שיעור בע"ח. השבוע היא הזכירה שם של חרק - אני אפילו לא זוכרת איזה - וכששאלתי אותה אם היא למדה את זה בשיעור בע"ח היא ענתה שלא, מה פתאום, היא קראה את זה בספר על חיות שיש בכיתה). היא מאוד תיאטרלית, וכששואלים אותה מה היא רוצה ללמוד היא עונה דרמה. כמובן שאצלנו בפרובינציה אין חוג דרמה לגיל הזה. אנו לא פוסלים מעבר לאיזור מגורים אחר שיתן לה את המענה לצרכים המיוחדים שלה. כואב לי הלב לשלוח אותה כל בוקר לביה"ס כשהיא מתחננת שלא ללכת (חינוך ביתי לא מתאים לנו באופן אישי - הלואי). היועצת של ביה"ס היא אותה פסיכולוגית של גן חובה וממנה לא ממש קיבלתי תשובות. ניסינו יעוץ עם פסיכולוגית ילדים, וגם ממנה לא קיבלנו תשובות מספקות. אני מרגישה כאילו אנו יורים באפלה. אם יש למישהו שם של יועץ/ת טוב (גם אם זה רחוק לנו) אנו נעשה את המאמץ וניסע. אני, אישית, לא יודעת לומר מה טוב לה ומה נכון לה במסגרת הנוכחית, כי אני חושבת שכל המסגרת הנוכחית לא נכונה לה. שוב תודה על תשומת הלב שחר
 
יש מסגרת אלטנרטיבית באזורכם?

תודה על תשובותיכן - תשובות
הילדה אובחנה בשנה שעברה במסגרת של ריפוי ועיסוק. הקשיים שלה הם לא של קשב וריכוז במובן המקובל של המילה, אלא נובעים מרגישויות יתר (היפרסנסיטביות טקטילית, לריח, לטעמים, לרעשים - בקיצור - רגישות יתר בכל החושים) מה שכמובן, "משגע" אותה. היא טופלה בריפוי בעיסוק, עזר קצת ועם תחילת שנת הלימודים חלה רגרסיה. ההרגשה שלי היא שהמסגרת הנוכחית לא מתאימה לה. לא הרוטינה, לא הלחץ, לא ההתמודדות עם חומר שלא לרמתה (וסליחה על היהירות - אתן דוגמא קטנה - יש לה בכיתה שיעור בע"ח. השבוע היא הזכירה שם של חרק - אני אפילו לא זוכרת איזה - וכששאלתי אותה אם היא למדה את זה בשיעור בע"ח היא ענתה שלא, מה פתאום, היא קראה את זה בספר על חיות שיש בכיתה). היא מאוד תיאטרלית, וכששואלים אותה מה היא רוצה ללמוד היא עונה דרמה. כמובן שאצלנו בפרובינציה אין חוג דרמה לגיל הזה. אנו לא פוסלים מעבר לאיזור מגורים אחר שיתן לה את המענה לצרכים המיוחדים שלה. כואב לי הלב לשלוח אותה כל בוקר לביה"ס כשהיא מתחננת שלא ללכת (חינוך ביתי לא מתאים לנו באופן אישי - הלואי). היועצת של ביה"ס היא אותה פסיכולוגית של גן חובה וממנה לא ממש קיבלתי תשובות. ניסינו יעוץ עם פסיכולוגית ילדים, וגם ממנה לא קיבלנו תשובות מספקות. אני מרגישה כאילו אנו יורים באפלה. אם יש למישהו שם של יועץ/ת טוב (גם אם זה רחוק לנו) אנו נעשה את המאמץ וניסע. אני, אישית, לא יודעת לומר מה טוב לה ומה נכון לה במסגרת הנוכחית, כי אני חושבת שכל המסגרת הנוכחית לא נכונה לה. שוב תודה על תשומת הלב שחר
יש מסגרת אלטנרטיבית באזורכם?
 
כמה רחוק יכול להיות בישראל../images/Emo8.gif

כמה רחוק תהיו מוכנים ללכת?
באזור מישור החוף הצפוני יש מגוון של אפשרויות.
כמה רחוק יכול להיות בישראל

עד מישור החוף הצפוני אין לנו שום בעיה לעבור. אפילו חשבנו על ביה"ס בשדה בוקר, שהוא בי"ס מצוין, כך שמענו, אם נגיע למסקנה שהוא מתאים לה. אנו מאמינים שבמקום שיהיה טוב לילדות יהיה טוב לכולנו
 
שדה בוקר

כמה רחוק יכול להיות בישראל

עד מישור החוף הצפוני אין לנו שום בעיה לעבור. אפילו חשבנו על ביה"ס בשדה בוקר, שהוא בי"ס מצוין, כך שמענו, אם נגיע למסקנה שהוא מתאים לה. אנו מאמינים שבמקום שיהיה טוב לילדות יהיה טוב לכולנו
שדה בוקר
לפי הבירורים שעשיתי, בשדה בוקר יש בית ספר תיכון מצויין ומיוחד, בשילוב עם פנימייה. לגבי בית ספר יסודי - מדובר כנראה בבית ספר טוב בהשוואה ל"ממוצע" אבל לא משהו שבשבילו הייתי ממש עוברת לשם. מעין לך המידע לגבי שדה בוקר ? האם את מתכוונת ליישוב שליד המדרשה, או לקיבוץ ? אני מתעניינת מאוד, כי אולי בקרוב נעבור לשם, ואני אוספת כל פיסת מידע. את יכולה לענות לי גם במסר. בנוגע לבתי ספר יסודיים, אז אני יודעת בערך מה יש בירושלים, ואם זו אופציה בשבילכם - אוכל לספר קצת יותר. יש כאן כמה דברים מעניינים, כמו בית ספר אנטרופוסופי, בית ספר "קשת" (חילוני-דתי) וכו'. נטשה
 
אם כן,

כמה רחוק יכול להיות בישראל

עד מישור החוף הצפוני אין לנו שום בעיה לעבור. אפילו חשבנו על ביה"ס בשדה בוקר, שהוא בי"ס מצוין, כך שמענו, אם נגיע למסקנה שהוא מתאים לה. אנו מאמינים שבמקום שיהיה טוב לילדות יהיה טוב לכולנו
אם כן,
בעיר חיפה יש כיתת מחוננים ועוד כמה וכמה תוכניות העשרה טובות מאוד. בחטיבה+תיכון, חוץ מכיתת מחוננים, יש גם פרוייקטים של אורט ומופ"ת המשלבים לימודים אקדמיים בטכניון ובאונ' חיפה. בחדרה יש בי"ס דמוקרטי אשר שמעתי דברים בשבחו.
 
אני הייתי מתרכזת בחיפוש דרך להתמודד

תודה על תשובותיכן - תשובות
הילדה אובחנה בשנה שעברה במסגרת של ריפוי ועיסוק. הקשיים שלה הם לא של קשב וריכוז במובן המקובל של המילה, אלא נובעים מרגישויות יתר (היפרסנסיטביות טקטילית, לריח, לטעמים, לרעשים - בקיצור - רגישות יתר בכל החושים) מה שכמובן, "משגע" אותה. היא טופלה בריפוי בעיסוק, עזר קצת ועם תחילת שנת הלימודים חלה רגרסיה. ההרגשה שלי היא שהמסגרת הנוכחית לא מתאימה לה. לא הרוטינה, לא הלחץ, לא ההתמודדות עם חומר שלא לרמתה (וסליחה על היהירות - אתן דוגמא קטנה - יש לה בכיתה שיעור בע"ח. השבוע היא הזכירה שם של חרק - אני אפילו לא זוכרת איזה - וכששאלתי אותה אם היא למדה את זה בשיעור בע"ח היא ענתה שלא, מה פתאום, היא קראה את זה בספר על חיות שיש בכיתה). היא מאוד תיאטרלית, וכששואלים אותה מה היא רוצה ללמוד היא עונה דרמה. כמובן שאצלנו בפרובינציה אין חוג דרמה לגיל הזה. אנו לא פוסלים מעבר לאיזור מגורים אחר שיתן לה את המענה לצרכים המיוחדים שלה. כואב לי הלב לשלוח אותה כל בוקר לביה"ס כשהיא מתחננת שלא ללכת (חינוך ביתי לא מתאים לנו באופן אישי - הלואי). היועצת של ביה"ס היא אותה פסיכולוגית של גן חובה וממנה לא ממש קיבלתי תשובות. ניסינו יעוץ עם פסיכולוגית ילדים, וגם ממנה לא קיבלנו תשובות מספקות. אני מרגישה כאילו אנו יורים באפלה. אם יש למישהו שם של יועץ/ת טוב (גם אם זה רחוק לנו) אנו נעשה את המאמץ וניסע. אני, אישית, לא יודעת לומר מה טוב לה ומה נכון לה במסגרת הנוכחית, כי אני חושבת שכל המסגרת הנוכחית לא נכונה לה. שוב תודה על תשומת הלב שחר
אני הייתי מתרכזת בחיפוש דרך להתמודד
עם רגישות היתר.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה