שלום, אני חדשה כאן

[סהרית]

כמובן, זו אני "נעמי אשר"

שכחתי להחליף את שם המשתמש הקבוע שלי... שיהיה...

 

[isaacm]

ברור, לא?

אבל את הרי יודעת שבכלל לא משנה מה שאני למד מהשיחה הזו. חשוב שהיא מתקיימת. אני רוצה להזמין אותך להמשיך ולקיים את השיחה שלך עם הפחד מדי יום במשך לפחות שבוע. כך אולי תגלי מהם הדברים מהם את פוחדת ותוכלי כשיגיע הזמן גם לבחון את מה שיהיה אם הפחדים שלך אכן יתממשו. כמו שהריון ניתן לקצר עד שישה חדשים (וברור שזה לא מצב אופטימאלי), תני לעצמך את הזמן לשוחח עם הפחד. אחד הדברים שיקרו עם הזמן (ולא תוכלי לקצר את התהליך) הוא שכמו שכשאת משוחחת עם מישהו על בסיס קבוע נוצרת קירבה מסויימת, כך יקרה גם עם הפחד. אני מעוניין לא לספר לך למה לצפות כי הדברים יבואו מתוכך, אז תני לעצמך את הזמן וקני לך חבר חדש.

לאט זה טוב, גם כאן. תצליחי איציק

 

[מיצפטל4]

מה הפחד?

לא הצלחתי להבין ממה את מפחדת ? אבל הבנתי שאת מפחדת ממשהו... מהבעות פנים, מהקרבה, מהתנסחות, מהתפרקות... אז אענה... נכון זה באמת מפחיד מה שאת מספרת. ואם זה מפחיד אותך , אני יכולה רק לשבת איתך קצת ולחכות שהפחד הראשוני יעבור. אבל אז נתחיל לעבוד... ונבדוק מה זה הפחד. איפה הרגש הזה מופיע? האם סביב דבר אחד? האם סביב הרבה דברים? האם הפחד הזה משתק עד לאי תפקוד? האם את מתגברת על הפחד הזה בסוף ? איך הפחד מתקשר למטרות שהצבת לך ( ועוד לא סיפרת לנו עליהן? ) ... פחד הוא רגש מפחיד... אבל הוא אחד מהרגשות החיוביים, כשהוא מאותת על סכנה אמיתית ודורש מאיתנו לעצור שניה ולחשוב שוב... הוא הופך לשלילי ממש כשהוא מונע מאתינו להתקדם, כשהוא משתק אותנו, כשהוא מוחק את היכולת שלנו. תוכלי לרשום ? דברים שמפחידים אותי : 1. 2. 3. נסי לראות מה הכי מפחיד...

 

[נעמי אשר]

הפחד...

לכאורה אין קשר בין הפחד מטיפול למטרות שלי. הרגע כתבתי לרונן תגובה ובה פתאום עלתה לי לראש השאלה האם הפחד הוא תוצאה של פער בין איך אני מדמיינת מבחינה שכלית את השינוי שיקרה לי (משהו הגיוני וסביר) לבין הפנטזיה שלי (פרפקציוניזם). מה דעתך? יש פחדים שאני מתגברת עליהם. לדוגמה, אני מסוגלת לדבר מול כתה או להשתתף בסיטואציות חברתיות חדשות למרות תחושת החרדה והרעד שאופפות אותי, ואפילו מסוגלת להסתיר אותם כך שאף אחד לא יחוש בקושי שלי. באיזה שהוא מקום הפחד מטיפול נראה לי יותר פחד מאשר חרדה משתקת ללא כל סיבה. כאילו אני חווה את הטיפול עצמו כטראומטי, ולכן אני מנסה להגן על עצמי ולא לחזור לסיטואציה הזו. כאמור, תחושת הבטן שלי היא שאני זקוקה בשלב זה לסוג אחר של טיפול (אולי אפילו אימון) ורק לאחר שאתייצב עם עצמי לנסות לאט לאט לחזור לטיפול דינמי, תוך רגישות מקסימלית להצפה שעלולה להיות בטיפול.

 

[yaelmmmmm]

היי

נעמי שלום, אחרי שיחות כל כך מרגשות עם הפחד ועם כל המאמנים, אז מה את מעריכה בעצמך? מהם המשאבים שיכולים לסייע לך להתגבר על הפחד? מיהם האנשים שתומכים בך? יעל

 

[סהרית]

אממ... שאלה קשה...

אני מעריכה בעצמי את היכולת לנתח דברים (לפעמים יותר מידי...) ולעשות הקשרים טובים ממידע מתחומים שונים לתחומים אחרים. אני חושבת שאני מסוגלת לבנות תוכניות טובות (אך מתקשה בביצוע שלהם). המשאב העיקרי שלי להתמודדות עם הפחד הוא לעמוד מולו. בדרך כלל זה מצליח - ואז רק נשארת חרדה שאותה אני יודעת להרגיע. לפעמים החששות שלי מתממשות ואז זה מחזק את הפחד לפעם הבאה שאצטרך להתנסות עם אותו הדבר. האנשים: בעלי - שנותן לי המון תמיכה ועידוד ואפשר לדון איתו על כל דבר. חברות - אינטרנטיות (בעיקר) ואופלייניות (בעיקר מהכתה שלי). תמיכה לא אנשים - "התכתבות" עם חלקים בתוכי בשני צבעים (כמו שעשיתי פה עם הפחד), הלימודים - מחייבים אותי לעמוד בכל מיני סיטואציות "מפחידות" בהצלחה. תרופות - נראה שרק עכשיו התחלנו להגיע למינון שמתאים לי.

 

[מיצפטל4]

ואני אשאל...

אם יש משהו שמפחיד אותך ? למה את צריכה להכנס אליו ? מה מחכה לך מאחורי ה"דבר הזה " שמפחיד אותך ? נסי לצייר את זה ... את בפתחו של יער מפלצות... יש משהו שבגללו את חייבת לעבור ביער ? אין דרך אחרת ? אני אהיה יותר "קלת דעת" ...יקרה משהו אם לא תכנסי ליער ?

 

[סהרית]

תשובות

מבחינתי לא יקרה כלום אם אחליט לא לעבור את היער עם המפלצות. לכן אני לא מוכנה בשלב זה לחזור לטיפול דינמי, אלא רק למשהו אחר, לדרך אחרת. (השאלה מה) מבחינת הרופאה שלי חשוב שאכנס לטיפול כי זה יעזור למגר את הפחד והחרדה, אך היא לא יכולה להכריח אותי. אבל --- הדימוי של יער מפלצות הוא לא דימוי כל כך טוב עבורי. יכול להיות שהייתי מנסה להכנס ליער הזה רק בשביל האתגר - כי כמה שהמפלצות מפחידות הן לא מסוכנות. הדימוי היותר נכון מבחינתי הוא דימוי של ים סוער עם מים עמוקים, כשהחוף אינו נראה, והוא רחוק מידי. כל גל מאיים להטביע ומערבולות יש בכל עבר וןאין גם שום קרש להיאחז בו. במצב כזה אפילו השחיין הכי מומחה עם השרירים הכי חזקים יכול לאבד את הכוחות ולטבוע - אני מרגישה בטיפול כמו אותו שחיין מומחה...

 

[מיצפטל4]

שאלה קטנה ?

האם את נמצאת בטיפול רפואי הקוש רלתופעות הפחד והחרדה ? האם קיימת אבחנה לגבי זה ? את צודקת כשאת שוחה באמצע הים.. את בבעיה ! למה הגעת לאמצע הים בכלל ? מי נופל ככה סתם לאמצע הים ? אני אחייך אלייך ואשאל.. אכפת לך לפנטז מצוקת טביעה ליד השובר גלים? כשנקודת המוצא שלך היא החוף ?

 

[סהרית]

עוד תשובות

כן, אני בטיפול תרופתי בעקבות החרדה, ונראה שרק עכשיו הגענו למינון שעוזר לי. האבחנה לא רלוונטית לכאן כרגע. איך מגיעים לאמצע הים? שחיין מנוסה אמור לשחות הרבה. נכון? אז כשהוא שוחה הוא גם מגיע לאמצע הים ולפעמים הוא גם נסחף עם הגלים אי שם לעומק. פנטזיה של מצוקת טביעה ליד שובר גלים כשנקודת המוצא היא החוף? אם מדובר בשחיין מנוסה, זה אתגר מאוד גדול להצליח לטבוע במיקום שציינת. או - צריך להיות משהו או מישהו (מצוקה?) כל כך גדולה כדי שיגרום לו לטבוע. קשה לי לדמיין מצוקה שכזו.

 

[מיצפטל4]

עונה לך ממקום קצת נזהר

העובדה שאת מאובחנת ונמצאת בטיפול, היא רלוונטית... חרדה היא "מצב" שעשוי להיות קשור הדוקות, לעוצמות שבהן את חווה "גירויים" , איומים. באימון אנחנו מתמודדים הרבה , עם הפחד... ומנסים ע"י תבניות חשיבה אחרות, לגשת לאתגרים שלנו. אני מניחה שברגע שימצא האישון התרופתי, והתמונה הקלינית תפחת... תוכלי להתייחס נכון יותר אל האתגרים שלך. לגבי המטאפורה של הים.. אני שמחה שאת "זורמת " איתי. שחיין מנוסה ששוחה רחוק, חש את הסחיפה, ולכן מוציא את הראש לבדוק איפה הוא נמצא... ובוחר את האפשרויות המסוכנות פחות, לעצמו... ואכן בים סוער, עם סחיפה גבוהה, מידע שאסף מראש בערוץ המטאורולוגי... תגרום לו אולי לבחור לשחות ליד השובר גלים. ... יש כאן את ה"צפיה" מראש.. הטרמה. איך זה בשבילך ?

 

[סהרית]

אני מנסה להבין

(הדימוי של השחיין הוא דימוי אהוב עלי. לא המצאתי אותו עכשיו) את אומרת שאם מדובר בשחיין מנוסה, אין סיכוי שהוא יצליח להסחף להגיע לעומק במצב ים סוער, ומכיוון שהוא מנוסה הוא גם יאסוף מידע על מצב הגלים לפני שיכנס למים, ולפי זה יכלכל את מעשיו. הבנתי נכון? אם כן, אז זו נקודה שלא חשבתי עליה משום שהשחיין שלי שהוא עדיין מנוסה, וחשוב לי שהוא יישאר מנוסה כי אם הוא מנוסה השרירים שלו יותר חזקים והוא יודע להתמודד עם מים סוערים לאורך זמן והוא עדיין בלב ים. הרעיון הוא שהשחיין הזה לא הגיע ללב ים סתם כי התחשק לו לבדוק את היכולת שלו, אלא כי הוא נתקע שם, ללא רצונו (ספינה שטבעה? סערה לא צפויה מראש?) ומאותה נקודה הוא מתמודד. אם כי, למעשה, שחיין מנוסה שהחליט על דעת עצמו לקפוץ למים הסוערים, גם אם הוא ליד שובר הגלים חשוף לסיכונים לא מעטים בדיוק כמו צייד שהחליט להכנס על דעת עצמו ליער מלא חיות טרף (לא "מפלצות" שאיכשהו מצטיירות לי בראש כיצורים חמודים יותר ממפחידים).

 

[מיצפטל4]

שאלת אותי משהו ולא עניתי

שאלת מה דעתי על האפשרות שיש לך פחד מפני השינוי שיקרה לך? ואם הוא יתאים לפנטזיה מושלמת שקיימת אצלך בראש ? הפחד משינוי הוא אחד הפחדים האוניברסליים שיש. הפחד שאצליח לרדת 15 קילו עליהם אתאמץ בשניים, ולא אצליח לרדת את שאר ה-10 ולהיות ממש רזה כמו שחלמתי. באימון את לומדת להנות כבר בדרך, מהגילויים, מההנעה שיש לך להתקדם... דעתי היא שהפחד משינוי הוא לגיטימי. הפחד מפנטזיה שלא תתמש הוא לגיטימי. אבל הרצון לחולל את השינוי הוא גדול ולכן, כדי לעבור את משוכת הפחד... את נדרשת לפעמים ליד ... לא בושה להגיד.. אני צריכה תמיכה רבה, במקומות בהם נדרש שינוי. זוהי גדולה לדעתי ... גדולה נוספת וגם היא קשורה למודעות .. תהיה להגיד " אדם כזה או אחר, מהווה תמיכה טובה בשבילי... בגלל צרור תכונות שהוא מקרין אליי, ומתאימות כרגע לפחדים שיש לי מהתקשרות ומתקשורת". אני רואה בך את הצורך לעמוד על שלך בתהליך הבא... תתחילי כבר מעכשיו. לבדוק מה את צריכה מהמאמן או המטפל שלך ? ( אגב CBT עובד מאוד דומה, רק יש בו עדיין את הגוון הטיפולי, שבו המטפל מכוון את התהליך למקום הטוב בשבילך. באימון המאמן מלווה אותך לכיוון שאת חושבת שיהיה הטוב בשבילך) . "קליק" נוצר או לא נוצר ב-7 הדקות הראשונת לשיחה... הרימי טלפון למליון מאמנים או מטפלים... לכי רק למקום שלביך יקח אותך. היית רוצה שננסה לטעום עבודה על "סדר היום " שלך ?

 

[מיצפטל4]

יואו כמה שגיאים כטיב... סליחה

כנראה שהעבודה בגינה שיתקה לי את האצבעות... קופצות לי .

 

[סהרית]

ברור שאני פוחדת משינוי

וברור שהפנטזיה שבראש שלי לא יכולה להתממש. השאלה שלי היתה האם הפער בין מה שאני יודעת על שינויים ועל מה שאני יכולה להשיג לבין הפנטזיה בפועל היא היא הגורם לפחד. כלומר, אם אעבוד על הפרפקציוניזם ואתחיל להשיג מטרות קטנות ואפילו לא כל כך מושלמות יעזור לי להתגבר על הפחד.

 

[מיצפטל4]

כן ! חד משמעית !

אבל זה תלוי בך ! ובמידת המחוייבות שלך... יש אנשים שפוחדים מהמחוייבות. הרי אם תהיי מאורגנת לא יהיה לך תרוץ להמון דברים ? יש סיכוי שאת מרויחה משהו מהחוסר ארגון שלך ? ( תמיכה רגשית רבה, או תשלום כספים קבוע מגורם מסויים.. את חושבת על משהו? )

 

[סהרית]

מן הסתם אני מרוויחה משהו

אבל מה? לא כספים מאף גורם. בעלי, עד כמה שתומך, לפעמים מתעצבן מהחוסר ארגון שלי. נעלמים לי חפצים (בבית, כמובן) ואני צריכה למצוא/ל'קנות/להדפיס מחדש. אני מתוסכלת מחוסר היעילות שלי. מכינה עבודות בשניה האחרונה ובלחץ. מרגישה שנותנת תירוצים לעצמי ולאחרים למה לא הספקתי/עשיתי דברים בזמן. אז מה אני מרוויחה? אין לי רעיון. מבטיחה לחשוב על זה. בינתיים אנסה למלא את "היום האידיאלי" שהצעת באשכול השני.

 

[סהרית]

חשבתי היום על השאלה של הרווח

אולי הרווח (המפוקפק) הוא להשאר למעשה באותו המקום. בלי להתפתח, בלי להיות מחוייבת לרצונות שלי, בלי לצאת מאיזור הנוחות. להשאר במקום בו אני רגילה מאפשר לי להשאר בעולם החלומות, בעולם בו אני יכולה לדמיין איך אני מצליחה בלי להכשל ובלי יותר מידי מאמץ (הרי כדי לשנות וכדי להצליח צריך בד"כ גם להשקיע ולהתאמץ), ויש לי תירוצים כשאני נכשלת. אני נשארת באותו מקום מוכר ויודעת מראש מה התוצאות (גם אם הם שליליות). לדוגמה: כששולחן העבודה שלי מבולגן אני יכולה לתרץ שלא למדתי בגלל שלא היה לי מקום פנוי ולא מצאתי את החומר שהדפסתי (למרות שבפועל אני יכולה ללמוד במקום אחר, למשל בסלון). כשאני לא מתוכננת ומאורגנת עם הזמן אני יכולה לתרץ לעצמי מדוע אני רק חולמת על מלאכת יד כתחביב אבל לא עושה שום צעד כדי להתחיל לבצע בפועל (למרות שיש לי את כל החומרים בבית).

 

[סהרית]

סדר יום

ראשית, למי שלא ראה באשכול הארוך הקודם ששכחתי להחליף את הניק ל"נעמי אשר", אז אשאר כבר בניק הזה שהוא הניק הקבוע שלי. שנית, הוצע לי לנסות להתאמן על סדר יום, ומכיוון שהשאכול השני כבר ארוך, עברתי לכאן. אם זה לא מתאים, המנהלים יכולים לצרף את שני האשכולות לאשכול אחד. ובכן, סדר היום שלי די משובש. אינני מנצלת את זמני כראוי, מסוגלת לתכנן אך לא לבצע, לישון מאוחר (ואח"כ להיות עייפה כל היום), יום "חופשי" שמיועד לטיפול בבית ובמטלות לימודיות "הולך לאיבוד" בגלל שאינני מבצעת את התכנונים שלי וכו' וכו'. מטרה לטווח ארוך: לנצל את היום ביעילות כדי לשפר תפקוד יום יומי ולאפשר השגת המטרות והיעדים שלי. מטרות לטווח קצר: 1. לקום כל בוקר (=להיות סופית מחוץ למיטה) לכל היותר בשעה 6:30. 2. להקדיש כל יום שעה אחת (עוד לא החלטתי מתי) ללימודים (כתיבת עבודות, תרגום, לימוד וכו') מעבר לשהיה בכתה. 3. לכבות את המחשב כל יום לא יאוחר מהשעה 22:30, בלי קשר לשעת השינה לאחר מכן. בחרתי בשלב ראשון את 3 המטרות הללו משום שהם יאפשרו איזו שהיא מסגרת של יום נורמלי הן ביום שאני יוצאת מהבית והן ביום שאני בבית. כשהמטרות הללו יכנסו למסגרת הרגלים, אוכל להוסיף עוד מטרות ולבנות שגרות. מה דעתכם? האם המטרות הללו מספיק טובות או שיש לכם כיוונים נוספים שכדאי להתייחס אליהם? איך אוכל להבטיח שאני אכן אבצע את המטרות הללו ולא אחליט "למרוד" בהם?

 

[מיצפטל4]

סהרית שלום.

מאחר ותרגיל פנטזיית היום המדהים מתאים גם לך.. הרי אני מעתיקה ומדביקה.... ******************************************** הייתי רוצה שתפני לך זמן קטן.. ( לא מזמן ראיתי אמא שיושבת בשירותים, לכמה דקות של שקט.... לכי לשם אם אין ברירה !) ... קחי דף, וחלקי אותו לשתי עמודות... בעמודה הראשונה כתבי ... את השעות מ-6 בבוקר ועד שעת הכניסה למיטה , שלך ! מה את עושה בכל שלב ביום ? ביום שהוא הכי מקסים, מדהים, מהמם, מאוזן, רגוע, מספק... שיהיה לך ? למשל : 7 - אני מתעוררת שותה לי קפה בשקט 7:10 הילדים מתעוררים, לכל אחד יש את הבגדים שלו על המיטה, נכנסים בזה אחר זה לשירותים, מתלבשים לבד, צוחקים בין לבין, מתכנסים במטבח עד 7:30, אוכלים קורנפלס, לקוחים תיק ולבה"ס... ב-8 אני מתארגנת ויוצאת לעבודה. או אני מתארגנת לסידור הבית. רואה איזו תכנית בוקר, מכינה לעצמי רשימת קניות ומטלות... ... ככה כל מהלך היום ? האם תצליחי לדמיין לי יום כזה? שבו הכל מושלם ? תנסי ? ספרי לי ונמשיך