שלום, אני חדשה כאן

[נעמי אשר]

שלום, אני חדשה כאן

צופה בפורום כמעט ברצף מיום הווסדו ונהנת מהעצות החכמות של כל המאמנים שכאן. החלטתי לקפוץ למים ולהיעזר בכם, אך אליה וקוץ בה - בדיוק הצעד הזה מבהיל אותי ומנסיון העבר, אני אמנם "קופצת למים", אך מהר מאוד מתייאשת, בורחת, נופלת. (לכן, אם תשאלו שאלות ויהיה לי קושי להגיב בחזרה, נא לא לקחת זאת אישית). מכיוון שהפחד הזה מופיע בכל מיני מישורים בחיי ומגבילים את התפקוד שלי, אני משערת שכדאי שאתחיל להתאמן עליו כאן אתכם בסביבה "הסטרילית" של האינטרנט. בסביבה הזו קל לי יותר לשים לב לרגשות שלי ולמה שקורה איתי בתהליכים שונים - הרבה יותר מאשר כשאני פנים מול פנים מול מאמן/מטפל/דמות סמכות אחרת, מה גם שבכתיבה אני טובה יותר מאשר בדיבור. אני רוצה להשאר כאן אתכם, להיתרם ולתרום ככל שזמני המועט ירשה לי (אני סטודנטית), בלי לפחד שיקרה משהו נורא אם אעיז להיעזר. מעבר לזה, יש עוד כמה מטרות שכבר מנוסחות אצלי, ואני מקווה לאט לאט לשתף אתכם בהם. תודה ויום טוב לכולנו!

 

[yaelmmmmm]

היי נעמה

איזה כייף שהחלטת לקפוץ למים!

בואי נמקד. הפחד הוא כמו... ומה עוזר לך להתגבר על הפחד בסביבה הסטרילית (לשונך?)

חוץ מזה, את מזכירה את המטרות שהן כבר מנוסחות. אז האם בא לך לשתף את המרחב הוירטואלי בהן?

 

[נעמי אשר]

הפחד הוא כמו...

כמו מחסום אדיר מימדים שאני נתקעת בו שוב ושוב ומחפשת דרכים לעקוף אותו במקום (אולי) להתמודד מולו, לטפס עליו. לפעמים זה יעיל לעקוף מכשולים ולפעמים לא. נדמה לי שהגעתי למקום בו אני מבינה שאני צריכה דרך אחרת להתמודד מול הפחד. דרך אותה לא ניסיתי עדיין או שניסיתי, אך לא ביעילות. מה שעוזר לי להתגבר כאן על הפחד זהו העניין שאינני נמצאת ישירות מולכם. יש מסך שעוקף את הבעות הפנים שלכם, את טון הדיבור. אני יכולה לחשוב בבהירות על מה שאני כותבת, למחוק, לערוך ולבטא את עצמי ברור יותר (למרות שיש מי שיאמר שגם בעל פה אני מתבטאת היטב. הבעיה היא שכשאני מדברת על הקשיים שלי אני מתחילה להסתבך). המטרות שלי בשלב זה קשורות בעיקר לארגון סדר יום הגיוני וללימודים שלי, כשהבעיה העיקרית בביצוע שלהם זו המחוייבות שלי להחלטות שלי. איכשהו אני כל פעם מחדש מתקשה לעמוד במה שהגדרתי לעצמי כחשוב.

 

[bridges]

ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

היי נעמי, ברוכה הבאה לפורום. אני מוכיר אותך על הכנות ועל האומץ שלקחת בלקפוץ למים. נשמח אם תבחרי להתחיל להתאמן כאן, אבל אני רוצה להזכיר לך שהאימון בפורום איננו מחליף אימון או טיפול פסיכולוגי אלא מהווה רק טעימה ממה שאת יכולה להקבל מהאימון. על מה את בוחרת להתאמן? רונן

 

[נעמי אשר]

שוב שלום,

ברור לי שאימון בפורום אינו מחליף אימון או טיפול מסודר. כרגע טיפול פסיכולוגי אינו בא בחשבון (למרות שאני זקוקה לו) משום שהנסיון שלי עם פסיכולוגים מראה שאני יוצאת מפורקת לגמרי מכל פגישה וההתפרקות נמשכת לאורך כל השבוע, ובאורח החיים הנוכחי שלי אינני יכולה להרשות לעצמי התפרקות שכזו. ניסיתי להסביר שאני זקוקה כרגע לא לטיפול דינמי אלא יותר לתמיכה ועזרה בהשגת המטרות שלי (CBT?), אך לא נענתי, ואני פוחדת להכנס לתהליך טיפולי מחדש. באימון אישי עוד לא התנסתי, ואכן, אני מעדיפה קודם לטעום בסביבה יחסית בטוחה ורק אחר כך לצאת לשטח. במילים אחרות, המטרה שלי היא להביא את עצמי למצב שלא אפחד להתנסות שוב בטיפול או באימון. אני אדע שהמטרה הושגה לאחר שאצליח למצוא את המטפלת/המאמנת המתאימה ואתמיד בטיפול לפחות חודשיים בלי להרגיש מידי מפורקת. כדי להשיג את המטרה הזו, אני צריכה לעבוד על הפחד, שבכלל אעיז להתקשר ולקבוע פגישה. האם יש דרך לעבוד רק על הפחד, או שכדאי שנעבוד עליו דרך אחת המטרות האחרות שלי? האם הקושי שלי להתחייב למטרות שלי גם נובע מפחד כלשהו או שסתם אני עצלנית?

 

[הגר שקד]

אולי תרצי לתאר לנו

מה עשוי (עלול?) לקרות אם תעיזי להרים טלפון ולתאם פגישה? נסי לכתוב 3 דברים טובים שיכולים לקרות לך, ו-3 דברים לא טובים. מה דעתך? הגר

 

[נעמי אשר]

מנסה

להעיז להרים טלפון ולתאם פגישה זה החלק הקל של הסיפור. השאלה מה יקרה אחר כך. מנסיון העבר במהלך טיפול פסיכולוגי (אין לי מושג איך הדברים יתנהלו באימון): דברים לא טובים שיכולים לקרות: 1. התפרקות טוטאלית בין הפגישות (בכי, סערת רגשות וכו'), כשרק לעיתים נדירות וקצרות יש תחושת רוגע. 2. בתוך הפגישות קושי להבהיר את עצמי בע"פ עד כדי כך שפסיכולוגים לפעמים מבינים ממני דברים אחרים ממה שרציתי להביע.תחושה של בדידות. 3. בתוך הפגישות תחושה שלא מוכנים להשקיע ברצונות שלי. שרק מה שהמטפל אומר זה נכון והדעות שלי לא נחשבות (מה שגורר בד"כ מעין דו קרב) דברים טובים: 1. למרות שטיפול מאוד קשה לי, בכל טיפול שהיה לי הצלחתי גם לרדת במשקל. באחת הפעמים אפילו ללא מאמץ כלל. (אח"כ הכל עלה, אבל זה כבר סיפור אחר). 2. לאט לאט ועם הרבה עבודה עצמית וסבלנות מצידי עשיתי המון שינויים בחיים שלי. התקדמתי, התחלתי ללמוד ואני מצפה שגם בטיפול הבא יהיה שינוי מבורך. 3. למדתי להגן (באופן חלקי) על המחשבות והרצונות שלי ופחות להסתגר "ולהתבשל" בתוך עצמי בלי שום תגובה (למרות שתגובה כזו הובילה לדו קרב עם המטפלים). אכן, היתרונות מטיפול (ואולי גם אימון) מאוד משמעותיים. עברתי כברת דרך עצומה בשנים האחרונות, ואני מברכת על כך. עם זאת החסרונות מאפילים על ההצלחות. תחשבו מה זה אומר לסטודנטית במקצוע תובעני להיות שבוע שלם מפורקת, בוכיה, לא מצליחה כמעט לתפקד - אפשר לומר במצב דכאוני, בגלל כל מה שעולה בפגישות. אני מעדיפה טיפול שמתמקד בתמיכה ובהתקדמות לעתיד (אימון? CBT?) ולא טיפול דינמי. בינתיים עוד לא מצאתי את המטפל הנכון עבורי, ואולי באמת אני צריכה לחשוב על כיוון של אימון ולא טיפול. הפחד העיקרי שלי מאימון זה שלא אצליח להיות מספיק מחוייבת למטרות שלי, ובכך האימון נידון לכישלון מתחילתו.

 

[bridges]

אני מזמין אותך לדמיין....

תנסי ללכת כמה חודשים קדימה לאחר שכבר הצלחת "לטפל" בדברים הלא טובים שקוראים לך בטיפול. תדמייני שאת עכשיו הולכת לטיפול או לאימון, איזה תוצאות יש לך? איך את מרגישה? מי את שם? רונן

 

[נעמי אשר]

נניח שהצלחתי...

אני אהיה מסוגלת לדבר על הקשיים שלי, להגדיר את המטרות שלי לא רק ביני לבין עצמי אלא גם ביני לבין המטפל ונוכל ביחד לבדוק מדוע אני מתקשה להתחייב למטרות שלי, מדוע אני מתקשה לבצע אותם וליצור שינוי ולבנות תוכנית מעקב יעילה יותר מהתוכנית שבניתי לעצמי. כשלא אצליח או כשיהיו נסיגות נוכל לדבר בחופשיות ובלי להרגיש שאני תחת ביקורת קוטלת על מה שגרם לחוסר ההצלחה ונמצא דרכים לעקוף את הקושי. בהמשך, או יותר נכון, במקביל אני אארגן סדר יום אופטימלי והגיוני, שכולל זמן לארגן את הבית, הקדשת זמן קבוע ללימודים (מחוץ לקורסים), זמני שינה וקימה מסודרים פחות או יותר, שמירה על אורח חיים בריא מבחינה תזונתית ופעילות גופנית ובשלב מאוחר יותר גם אתחיל לחפש עבודה שמתאימה לשלב ההכשרה המקצועית הנוכחית שלי. אני אהיה רגועה יותר הן בטיפול והן בשבוע שבין פגישה לפגישה. תהיה לי מוטיבציה להתקדם ולהשתפר - כי נעבוד בשיתוף פעולה והשינוי יבוא מתוכי ולא מתוך הכרח או רצון להראות למטפל שלמרות הקושי אני מצליחה להתקדם. אהיה "נעמי" כמו שאני, רק קצת יותר משופרת. זה מה שהשכל שלי אומר. בפנטזיה (אני מרגישה מן קול פנימי "שצועק" 'לא נכון' על כל מה שכתבתי למעלה ולכן אני מניחה ש) אני מצפה מעצמי להפוך לאדם אחר, להיות מושלמת. האם הפער בין הפנטזיה לשכל זהו הפחד שמנהל אותי?

 

[bridges]

יש כאן שני דברים

היי נעמי, אני לא יודע מהו הפחד שמנהל אותך. אבל יכול להיות ששבמה שאת אומרת יש משהו. אבל לפני שאת נוגעת שוב פעם בפחד, אני מזמין אותך להסתכל בכל מה שכתבת על מה שתהיי: כתבת שתהיי חופשייה, רגועה, מאורגנת, משתפת פעולה, בריאה. מה מכל הדברים האלה הכי מעורר בך השראה? מה הכי היית רוצה להיות? רונן

 

[סהרית]

להיות מאורגנת

אם אצליח להיות יותר מאורגנת עם עצמי, עם הבלגן שלי (לפעמים לא מאמינים לי שאע"פ שהחשיבה שלי די מאורגנת, אני בלגניסטית יסודית), עם סדר היום שלי, יש סיכוי סביר שאהיה יותר רגועה, חופשיה וכו' וכו'.

 

[bridges]

מה זה אומר לך להיות מאורגנת?

אני מתכוון, מה המהות של אדם מאורגן? מה את חושבת שגורם לאדם אחד להיות מאורגן ולאחר לא? רונן

 

[סהרית]

להיות מאורגנת

המהות של אדם מאורגן/יעיל היא היכולת לבצע את התוכניות שלו או המשימות שעליו לבצע תוך יכולת התגמשות במקרה הצורך. הוא מסוגל לסדר את הפעולות שלו לפי עיקר וטפל ולפי חשיבות ודחיפות המשימות, מסוגל לתעל את האנרגיה שלו לפי הצורך הנדרש לכל משימה ומבצע אותה עד תומה באופן יעיל. מה שגורם לאדם להיות מאורגן מהאחר מעבר למודעות (שכוללת: מה החשיבות של כל משימה, דחיפותה, מה יקרה אם היא לא תתבצע ויכולת לנבא כמה זמן דרוש לביצועה) זו היכולת לבצע. אני מאמינה שמדובר באימון ובתרגול, וככל שחווים תרגול ואימון נכון (=עם התאמות לאופי של האדם) בגיל צעיר, כך קל יותר בגיל מבוגר להיות יותר מאורגן ויעיל. בגיל מבוגר הרבה יותר קשה לשנות הרגלים, אך אם עובדים מספיק קשה (ונכון) ויש את התמיכה המתאימה, אפשר לשנות ולהיות יעיל/מאורגן גם בגיל מבוגר.

 

[הגר שקד]

נהדר!

כל הכבוד נעמי! כתבת על הקושי, אך תארת גם שינויים נפלאים שעברת בעקבות התהליך. מדוע אם כך "החסרונות מאפילים על ההצלחות"? האם תהיי מוכנה להתבונן שוב על הדברים הטובים שכתבת ולפרט - איך הרגשת שירדת במשקל? האם הירידה במשקל חיזקה אותך, האם היא נתנה לך כוח ומוטיבציה להמשיך בתהליך? מהו השינוי המבורך לו את מצפה כעת? איך יראו חייך כשיתרחש השינוי? כיצד זה מרגיש לעמוד על שלך ולא להסתגר? ושאלה נוספת - האם תוכלי לספר לנו מהו תהליך אופטימלי מבחינתך? מה קורה בו, כיצד את מרגישה, לאיזה תוצאות הוא מוביל? אשמח לשמוע עוד, הגר

 

[נעמי אשר]

תודה על תגובתך

החסרונות מאפילים על ההצלחות משום שהתהליך הנפלא שעברתי (ואינני מזלזלת בו!) היה כרוך בכל מה שכתבתי בחסרונות וכנראה עם עוד כמה דברים. לדעתי החלקים של החסרונות היו מטורפים לגמרי - תדמייני מישהי על גבול הפסיכוזה (ככה לפחות נדמה לי) בין פגישה לפגישה - מה שהקשה על התפקוד היום יומי שלי, ואפילו על עבודה ולימודים. כשמדובר בעבודה שעשיתי בזמנו לבד, עוד איכשהו היה ניתן לשרוד. כיום אני גם לומדת במקצוע תובעני וגם העבודה שאבצע בעתיד דורשת ממני להיות יותר רגועה ואני לא יכולה להרשות לעצמי (ואינני גם מוכנה שוב) לעבור את מה שעברתי בדרך להצלחה. מה גם, שבחלק מהמקרים ההצלחה היתה חלקית. במקרה של הירידה במשקל - פעם אחת הירידה היתה אוטומטית (הצלחתי להתגבר על בולמוסים וכו') בלי שנדבר על כך בכלל. פעם אחרת הירידה במשקל היתה מטרה בפני עצמה ובפעם ההיא זו היתה מלחמה לא קלה עם המשקל, בגלל הכרח רפואי (פעמים נוספות היו קצרות מידי בשביל לראות או להסביר שינוי), ובכל פעם זמן מה אחרי שהטיפול הסתיים עליתי בחזרה במשקל. בפעם הראשונה הייתי מרוצה מעצמי כי זו היתה הפעם הראשונה בחיים שהצלחתי לרדת במשקל ולשלוט בעצמי. בפעם השניה זו היתה תוצאה של הכרח רפואי וכל הזמן התנגדתי לתהליך וזה הוסיף לקושי של הטיפול, כך שלא הייתי מרוצה מעצמי ומהתהליך ולא היתה לי מוטיבציה לרדת במשקל (אך עם המספר שהראה המשקל לא ניתן להתווכח...). שאלת איך זה מרגיש לעמוד על שלי ולא להסתגר - בחברה זה נפלא כי אני מרגישה את היכולת שלי להשתלב, לומר את דעתי (וגם מקבלים אותה!). בטיפול זה יוצר מצב גרוע של דו קרב עם המטפלים. נראה שמסיבה כלשהי אינני מצליחה להעביר את דעתי בלי שארגיש מלחמה עם המטפל (תהליך העברה?) ו/או חרדה משתקת. כלומר, יש פער גדול בין ההרגשה לעמוד על שלי בחברה ובין לעשות זאת מול מטפל. השינוי שאני מצפה לו (מתקשר למטרות שלי) אמור להתחיל קודם כל בכך שאצליח לארגן סדר יום אופטימלי והגיוני, שכולל זמן לארגן את הבית, הקדשת זמן קבוע ללימודים (מחוץ לקורסים), זמני שינה וקימה מסודרים פחות או יותר, שמירה על אורח חיים בריא מבחינה תזונתית ופעילות גופניתובשלב מאוחר יותר גם להתחיל לחפש עבודה שמתאימה לשלב ההכשרה המקצועית הנוכחית שלי. מבחינתי, תהליך אופטימלי אמור להוביל להשגת המטרות האופרטיביות הללו בלי להתמקד בעבר (אם כי, ניתן להגיע אליו במקרה הצורך אך מבחינתי העבר הוא לא העיקר כאן אלא ההווה והעתיד). זה לבדוק למה אני יכולה לבנות תוכנית פעולה הגיונית אך מתקשה לבצע אותה, והכי חשוב - להתחיל לבצע את התוכניות שלי. לא רק לתכנן. אינני מצפה שלא יהיו קשיים בדרך. מן הסתם יהיו הצלחות ונפילות, אלא שחשוב מבחינתי שאני לא ארגיש קריסה במהלך הטיפול/אימון, וזה עדיין לא קרה.

 

[הגר שקד]

סדר יום

הי נעמי, ראשית, רציתי לספר לך שנורא נהנתי לקרוא את הדיאלוג עם הפחד. והאמת, הוא לא נשמע כזה בריון מסוכן. סתם פחדן

מדבריך אני מבינה שאכן עברת חוויה מאוד קשה במהלך הטיפול שעברת. וחבל. באימון, שלא כמו יעוץ או טיפול, את זו שמגדירה את מטרותיך, ואת זו שיודעת מה טוב בשבילך! כדי שתוכלי לחוות על קצה המזלג מהו אימון, אני מציעה שתנסי כעת להניח את העבר והתמקדי במטרה אחת מעשית (ולא מפחידה). אירגון סדר יום נכון נשמעת לי מטרה מצויינת שבה תוכלי להיעזר במאמנים שבפורום ולחוות תחושה של הצלחה. מה דעתך? הגר

 

[isaacm]

הזמנה לנעמי - כוס קפה

שלום לך נעמי, את בטח כבר מכירה אותי (מהקריאה בפורום) ואת יודעת שאני לא יכול לוותר על הזדמנות להזמין לכוס קפה.

אזמין אותך לשבת לכוס קפה (תני לעצמך כ - 30 דקות פנויות מעיסוקים וטרדות אחרים). לא, לא לבד. אזמין אותך לשבת לכוס קפה עם אותו הפחד שמלווה אותך בכל כך הרבה תחומים בחיים. אני בטוח שיש לך הרבה שאלות. הרי הפחד הזה קיים בתוכך, ואין מצב שהוא (הפחד) מנסה לפגוע בך. שבי איתו, תשאלי אותו את הדברים שאת רוצה לדעת, ואם הוא ישאל אותך שאלות - נסי להשיב לו כמיטב יכולתך. אם תרצי לשתף אותנו בשיחה הזו - אשמח, זה כל כך מסקרן? שבוע טוב איציק

 

[נעמי אשר]

רעיון מקסים

שאני בשנים האחרונות מיישמת עם חלק אחר שבי בדף עם שני עטים בצבעים שונים. התחלתי, והשיחה מתקדמת לאט, בגישה אסוציאטיבית, בלי לחשוב יותר מידי, מה שעולה בו ברגע. עדיין לא יצרתי "איתו", עם הפחד, קשר משמעותי כדי להבין באמת מה קורה, ואני בהחלט אנסה להמשיך יותר מאוחר. ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, אז הנה קטע קצר מהשיחה, לבינתיים: תגיד, חלקיק פחד, למה אתה מציק לי? (מיתמם) אני? מציק? אלא מה? אני רק מנסה להגן עלייך. ממה? מהעולם האכזרי הזה. העולם מפחיד, אז אני שומר עלייך שלא תכשלי בו, שלא תפלי. ובינתיים עם כל הנסיון שלך להגן עלי, אני נתקעת. לא מצליחה להתקדם. זה לא טוב? זה לא טוב! למה? תאר לך שאני יושבת מול מטופל ורועדת מפחד ממנו... (הערה: אני לומדת מקצוע טיפולי) כן, אבל הוא לא רואה את זה. את מומחית בלהסתיר. וכמה כוחות לוקחת ממני ההסתרה הזו? אמממ.... זה לא בא לך בקלות? לא. ממש לא. אז זה לא בסדר. אתה ציני או מה? אני רציני. אם את צריכה להסתיר אותי, זה לא בסדר. מה, לא שמת לב שאתה כל הזמן מוסתר? שמתי לב, אך חשבתי שזה נורמלי: אני איתך, את איתי. מה רע? אז תדע שאתה תוקע אותי במקום. כן? אולי תפסיק כבר עם הציניות? אני ציני? סך הכל נדהמתי לשמוע שאני תוקע אותך במקום. בסך הכל אני מנסה להגן עלייך ואת באה ומאשימה אותי על לא עוול בכפי... נו, נו.. אולי תגידי מה את רוצה, ודי? אני רוצה שתעזוב אותי. זה לא יכול להיות! אני חלק ממך, תפקידי להגן עלייך ואת לא יכולה לפטר אותי! טוב.. טוב.. תירגע בבקשה.... היית איתי בשיעורי פסיכולוגיה? וודאי. אני אפילו זוכר שבפרוייקט שהגשת בסמסטר הקודם דיברת בכזה ביטחון על ההבדל בין פחד לחרדה. לא נכון. רעדתי כולי. בואי לא נריב על זה. כשרעדת בזמן שדיברת זה היה חרדה, אבל לא פחד. אני נכנס לתמונה כשיש משהו אמיתי לפחד ממנו. לדוגמה? אמרתי לך לא ללכת לפסיכולוגית ההיא אחרי שהיית אצל ר. היתה לך סיבה מוצדקת לפחד מהטיפול ההוא. והראיה שכל מה שאמרתי לך קרה עוד הפעם. אולי זה כי אתה פסמיסט? אולי גרמת לי לצפות שמה שקרה אכן יקרה? אני לא חושב. אני חושב שנתתי לך להתנסות עוד הפעם. למה את רוצה לנסות פעם נוספת? כי זה לא בטוח שעוד פעם יהיה לי רע בטיפול. כבר היה לך כמה פעמים רע. פעם אחת אפילו משכת ומשכת כי חשבת שאת זו שלא בסדר למרות שלא התאמתן. למה שהפעם הבאה תהיה שונה? כי כל טיפול הוא משהו אחר. מה אתה לומד מהשיחה הזו?

 

[מיצפטל4]

וואו את ממש מדברת עם הפחד ועוד על קפה...

שמעתי הרצאה נהדרת על "לשתות קפה עם הפחד" ... בסוף התהליך ... את מנסה לדמיין.. מה קורה אם כל מה שפחדת ממנו באמת קורה? ממה שאת אומרת אני מבינה שאת פוחדת מהטיפול... מהמטפלת... ממה שקורה לך בעקבות הטיפול. אבל את מציינת שקרו דברים נהדרים בעקבות הטיפול... אבל הפחד צץ ומגן עליך ותוקע אותך... אפילו את העבודה שלך בקורס לפסיכולוגיה עשית על ההבדל בין פחד וחרדה ? האם הפחד שלך הוא פחד או חרדה, לדעתך ?

 

[סהרית]

פחד וחרדה

לדעתי מדובר בשילוב. יש את החלקים שאני עוברת ובהם כל מה שאני פוחדת ממנו באמת קורה - ולא בגלל שהכנסתי את עצמי "לתסריט" (אני מומחית בלהמציא "תסריטי אימה"), אלא כי הם פשוט קרו, כמו מה שקרה בנסיונות הטיפול האחרונים שלי. יש את החלקים של החרדה בהם אני יודעת שמדובר בפחד שאינו הגיוני ובכל זאת פוחדת ללא שליטה. אני חושבת שאני מסוגלת להבחין מתי אני "רק" חרדה ומתי באמת פוחדת, וחושבת שבמקרה של כניסה מחודשת לטיפול יש יותר פחד מאשר חרדה. אגב, העבודה שדובר עליה בשיחה היתה דווקא בקורס שאינו פסיכולוגי. נתבקשנו להציג ולנתח תיאורי מקרה בקבוצות, והחלק שלי היה להסביר את את האבחנה שהיתה הפרעת חרדה.