קראי נא את השורות האחרונות
בציטוט שלהלן (מתוך 'לפני ארון הספרים' לחיים נחמן ביאליק) והחליטי בעצמך: וּמִי יוֹדֵעַ, אִם-לֹא בְצֵאתִי שׁוּב לִרְשׁוּת הַלַּיְלָה מִכְּרוֹת בְּקִבְרוֹת עָם וּבְחָרְבוֹת רוּחַ וּמְאוּמָה אֵין עִמָּדִי וְלֹא-אַצִּיל דָּבָר, מִלְּבַד הָאֵת הַזֶּה, אֶל כַּפִּי דָבֵק, וְזֶה אֲבַק הַקְּדוּמִים בְּאֶצְבְּעוֹתָי – אִם-לֹא עוֹד דַּל וָרֵיק מִשֶּׁהָיִיתִי אֶל הוֹד הַלַּיְלָה אֶשְׁטְחָה אֶת-כַּפַּי, אֲבַקְשָׁה אֶל תַּעֲלוּמוֹת חֵיקוֹ נָתִיב וּמַחְסֶה רַךְ בְּכַנְפוֹת שְׁחוֹר אַדַּרְתּוֹ, וְאֶקְרָא לוֹ, עַד-מָוֶת עָיֵף: בּוֹאָה, לָיְלָה, אָסְפֵנִי-נָא, הוֹד לַיְלָה, וַהֲלִיטֵנִי, אַל-נָא תִתְנַכֵּר לִי; פְּלִיט קְבָרִים אָנִי, וּמְנוּחָה תְּבַקֵּשׁ נַפְשִׁי, שַׁלְוַת עוֹלָם – – –