בוא ונהיה קצת פיירים...
גם לטרק יש שלדות קרבון שעובדות היטב... וחברות שעושות אופני אלומיניום משתמשות בקרבון כחלק מהשלדה- הסיבה לכך היא היכולת לשלוט טוב יותר בתכונות החומר למטרות מסויימות (בעצם, במקרים רבים תומכות כסא או תומכות שרשרת עשויים מקרבון, "זולים" יותר לייצור לעומת בנייה של חלקי השלדה הזו מאלומיניום/כרומולי/טיטניום). לקרבון יש אכן תכונה של ספיגת וויברציות (לא זעזועים, וויברציות) החומר בולע יותר "זמזומים" של פני השטח. כיום, כאשר מדובר בשלדות איכותיות במיוחד, אין בעצם קשר בין החומר ממנו עשויה השלדה ותכונותיה של השלדה, יצרן איכותי אמור לדעת לשלוט בתכונות הצינורות (גם אם מדובר בצינורות כרומולי'טיטניום/אלומיניום) לפי מטרתו. גיאומטרייה זה יפה מאוד, אולם תכונות מבנה השלדה הן אלו שתורמות ליכולת ספיגת הוויברציות והמהמורות שלה. חברות המייצרות שילדות אלומיניום מצליחות להגיע לרמה גבוהה של ספיגת מהמורות, בלי לוותר על קשיחות צדית מעולה. בשלדות כרמולי וטיטניום ניצבת בפני היצרן בעייה הפוכה, החומר מאפשר לייצר שילדה "נוחה" אולם קשה יותר לבנות שילדה נוחה בעלת העברת כוח טובה או ללא עיוותים צדיים. גם כאן חברות איכותיות במיוחד משתמשות במניפולציות של הצינורות (שינויים בקוטר עובי וצורה) כדי להגיע לביצועים הדרושים. הגדולה של קרבון היא היכולת של היצרן לשלוט בתכונות החומר ובצורתו, אכן קשה לייצר שילדות קרבון איכותיות וקלילות, אולם יש יצרנים שכן מצליחים לעשות זאת. אחת הבעיות בקרבון היא הענקת תכונות של "חיות" לשלדה, בדומה לשלדות מתכת. אנו רואים כיום יצרנים שפשוט משתמשים בחומרים המתאימים להם ביותר כדי להשיג את המקסימום מהשלדה- עירוב של מתכת וקרבון שמקנה לשלדה את התכונות אותן רצה היצרן להשיג. לסיכום: החומר אינו כ"כ משנה, מה שמשנה זה מה עושים עם החומר. גם לגיאומטריה יש כמובן תפקיד מרכזי, אבל כאן צריך לזכור שלא כל גיאומטריה מתאימה לכל רוכב, לרוכבים יש צרכים שונים ומידת גוף שונות.
