שככה אני אחיה

[מיציפיצי1]

נ.ב. גם אם הוא לא מרוצה מהסידור

זה עדיין בינו לבין אמא שלו ולא עניינה של גורונט.
אבל משום מה יש לי חשד שהסרוב שלו לכך שאמו תגהץ לו, קשור קשר ישיר לדרישות של גורונט (שלא לומר סנקציות על רקע "מוריד לי ממנו")

 

[bananadana1]

זה בכלל לא רלוונטי

את נותנת פרשנות משלך לנושא ללא קשר לגרעין - בסופו של יום, הם זוג בוגר, בני 25 ו-28. הם רוצים לחיות בפרטיות עד כמה שאפשר בנסיבות הקיימות, ולא מעוניינים שיגהצו להם את הבגדים.
זה לא משנה אם הוא כן רוצה והיא לוחצת עליו שלא, זה בכלל לא רלוונטי. זוג זה זוג, מקשה אחת, גורם אחד. על האם להתחשב בבקשה המאוד לגיטימית ולעזוב אותם לנפשם.

 

[רום קינמון]

הם גרים אצלה. אולי מבחינתה זה אומר

שכל זמן שהם גרים אצלה המטלות עליה?
אולי היא בכלל לא ביקשה שהם יגורו אצלה?

ואני לא מסכימה שצריך לבטל את הרצונות של ההורים בשם הזוגיות בכל מחיר, בכל מצב, בכל סיפור.

 

[bananadana1]

מי אמר שצריך לבטל רצונות?

כלל לא ברור לי איך הגעת לזה שהגישה שלי היא שצריך לבטל את הרצונות של ההורים בכל מחיר.

מה שאני אומרת הוא מאוד פשוט - זוג בוגר. לא משנה למי הגיהוץ מפריע - העיקר שמפריע. הביגוד שלהם - הם יחליטו מתי לגהץ ולמה.
בקשה לגיטימית - לא לגעת להם בדברים. האמא, במניפולציות מטופשות, כופה את עצמה עליהם.

 

[רום קינמון]

אני לא מסכימה איתך. זה הסיכון

בלגור עם ההורים.
זה הבית שלך, החוקים שלה.
אימא רוצה לגהץ לו את המדים, מה בכלל היא מתערבת? אז שתגהץ לו את המדים..
יאללה, מכל דבר עושים פה סיפור.

 

[B l u e D e v i l]

חוקים שלה אמורים לנגוע בה ובבית לא בו

היא יכולה להחליט שאם הוא חי בבית שלה הוא לא נוגע במכונת כביסה שלה, הוא לא אוכל בסלון, הוא מחוייב לשטוף אחריו את הכלים שלו.
אבל היא לא יכולה להחליט שלארון שלו נכנסים רק תחתוני בוקסר במקום טנגה או שהיא זו שתגהץ עבורו. ובטח שהיא לא יכולה להפעיל מניפולציות זולות כמו נדירת נדרים כדי שחלילה הוא לא "יחטוף" לה את המלאכה שעוזרת לה לשלוט בו.
עזבי שלא ברור לי מה הם נתקעו על הגיהוץ כאלו הוא איש עסקים בריטי. מדים תולה רטובים על קולב והם יוצאים ישרים כמו סרגל. או בכלל מה ככ אכפת להם מי יעמוד כמו טמבל ויגהץ - אבל, יתכן שנושא עלוב זה הוא סימפטום למשהו אחר (בעיקר כרגע של שליטה על תחומי חיים מאוד לא שלה)

 

[רום קינמון]

אם היא מחליטה שלא נוגעים לה

במגהץ אז היא כן יכולה.
לא חושבת שהיא נודרת, חושבת שזה כמו סגנון דיבור...

ברור שזה סימפטום למשהו אחר

 

[B l u e D e v i l]

בואי נאמר שמגהץ זה הדבר

שהכי קל לקנות אחד אישי ופרטי שלך ולאחסן אותו אצלך בחדר. אבל היא לא אמרה שאף אחד חוץ ממנה לא יגע במגהץ,היא אמרה שרק היא תגהץ לו מעצם רצונה לגהץ עבורו. ולא היא עושה סקנדל ונודרת נדרים. לפי מה שתראה פה הגולשת, להגיד "שככה אני אחיה" מהוה אצלם במשפחה נדר ואמונה תפלה. לכן יש כאן סוג של נדר עבורה.


ושוב, הנושא האחר - האם זה נסיון לשלוט, האם ככה היא מחשיבה את עצמה לאמא טובה, מה מסתתר מאחורי זה רק הכותבת ובן זוגה ידעו לענות (/מי שמכיר את האמא)

 

[Guronet]

אמנם הבית שלה, אך הבגדים אינם שלה.

לפי הטענה שלך, אם אני גרה בביתה יש לך גם אחריות על התחתונים שלי? אולי גם על התחבושות ההגייניות שלי? ומה בנוגע למקלחת שלי? אולי גם הסקס שאנחנו עושים במיטה בבית שלה הוא באחריותה?

מה את שחה?

 

[רום קינמון]

סליחה. בחרת לגור אצלה בבית?

החוקים במרחב הכללי הם שלה.
היא מגהצת בחדר שלו?
כשאני ובעלי גרנו אצל ההורים שלי אכלנו הרבה קש וחרא עד שעברנו לבית משלנו.
הייתי כבר ככ עצבנית וכעוסה שבמקום להוקיר לאימא שלי תודה כעסתי עליה מאוד.
חיכיתי כבר לעבור לבית שלי והייתי לחוצה ככ לעבור כדי להגיע לפינה שלנו.

ואימא שלי כיסה ותלתה וקיפלה את הכביסה שלי ושל בעלי. לא אהבתי את זה אבל את אימא שלי לא ממש זה עניין. את שטפה את כל הבית וגם את החדר שלנו (אלא אם כן היה מאוד מבולגן והיא לא יכלה לשטוף. לרוב ביקשה מאיתנו לסדר ערב לפני ולהרים את הכל בבוקר), עשתה כלים ובישלה (מיותר לציין שלא יכלנו לבשל ובעלי ביקש רשות להשתלט לאימא שלי על ארוחת ערב פעם אחת - מזל שיצא טעים). ויש לי עוד ועוד סיפורים.

בסוף, יצאנו לבית משלנו. וקיבלנו חזרה את עצמאות שלנו. את האינטימיות שלנו. ובאיזשהו שלב התגעגעתי שוב לאימא שלי.

אין מה לעשות, זה הבית שלה, החוקים שלה הבחירה שלה.
לא מתאים לך - צאי מהבית שלה. לא ביולי. עכשיו. תחזרי להורים שלך. תגורי אצל חברות. תשכרי דירת חדש לבינתיים. ואז לא יהיו לך תלונות.

 

[דניאל ואורן]

הגישה שלי

אני גדלתי בבית שבו אמא שלי לא סידרה לי את החדר- מהגיל שבו הייתי מספיק בוגרת כדי לסדר אותו בעצמי.
לא משנה כמה החדר היה מבולגן - אני הייתי אחראית לסדר.
בעיני, זו גישה יפה כי היא גם מלמדת על אחריות וגם נותנת כבוד לפרטיות.
כשהייתי סטודנטית היה לי ידיד שאמא שלו עדין הייתה מסדרת לו את החדר (הוא גר עם ההורים). אני לא הצלחתי להבין את זה!

לדעתי, צריך להיות איזון בין לתת להורה לעזור ולהרגיש חשוב ותומך לבין לנצל את המצב.
הגבולות האלו הם גם חשובים לעתיד - כי יש הבדל בין עזרה תומכת וחיובית לבין עזרה מתערבת ושתלטנית...

 

[bananadana1]

 

[ofinn]

סוף סוף הודעה רגועה יותר.

אל תכעסי בגלל שהציפיות של אחרים מעצמם, מבני הזוג ומהסביבה שונות מהציפיות שלך.
אני אגב מסכימה עם הקושי לקבל את האמירה שלך לגבי: "לדאוג שמישהו אחר ייעשה את העבודות, העיקר שהן יתבצעו"
אבל שוב, זה קושי שלי, אני לא רואה את הדברים כמוך בעניין הזה.
אני מאמינה שיש הבדל בין להיות מפונק לבין לקבל פינוקים:
לקבל פינוקים זה לקבל הצהרות אהבה מוחשיות, ואין בזה רע.
להיות מפונק זה לא לעשות עבור עצמך דברים שאתה מסוגל.

אם להתייחס לאורז ולקיפולים שחמותך ואמא שלך עושות עבורך,
אז לא, אני לא חושבת שאת מפונקת, אלא מקבלת פינוקים, וזה בכיף,
אבל אם לא היית לעולם מכינה אוכל או מקפלת כביסה, מתוך ידיעה שהן כבר תעשינה את זה,
שם נוצר פינוק שהוא שלילי, ואפילו מסרס אותך בתור זו שמקבלת אותו.

אני יודעת שכשאני גדלתי בבית, אמא שלי לא נתנה לי לעשות כלום כמעט,
לא מתוך פינוק אלא מתוך רצון שהדברים ייעשו היטב.
עד היום אני נלחמת בעצמי ומנסה לחנך את עצמי
ועד עכשיו הבית שלי בבלאגן גדול בגלל שאין לי את ההרגל הזה של לסדר ולנקות.

לגבי הזוג המקורי, נדמה לי שהבן גם מבקש מהאמא שתתן להם לעשות עבור עצמם,
ולכן היא משתמשת באמירה "בחיים שלי..."
כדי לקבוע עובדה.
הם רוצים "לשחק בבית" (באנגלית זה נשמע יותר טוב)
והיא מתעקשת להיכנס להם למשחק בתור מבוגר אחראי.

למה זה טוב? מבחינתה זה לפנק (בצורה טובה)
למה זה רע? מבחינתם זה מסרס אותם ומתערב להם בזוגיות.

עזבי שטויות, שתהיה שבת שלום!!!

 

[ayaht]

ת'אמת? חידשת לי

הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים כדי להבין שאם אומרים "שככה אני אחיה" זו שבועה על החיים.

בכל אופן, גם שבועות ונדרים מותר להתיר לפי היהדות, אבל זה לא העניין.
העניין הוא כפי שאת מבינה היטב שאמא שלו שתלטנית, ונכנסת למאבקי כוח מטופשים ומחפשת את המריבה מתחת לפנס.
אל תתני לה. את הסיכומים וההחלטות סכמי עם בן זוגך, לא בנוכחותה, ושהוא ישבור את הראש מולה.
סה"כ בנאדם בשירות קבע מתמודד ביומיום עם דברים קצת יותר מורכבים ממנה.
יש לכם חודש וקצת לפי מה שהבנתי, וממילא אז אתם עוזבים שם.
התקופה הזו נתנה לך הכנה טובה כדי שתדעי עם מי יש לך עסק.

אז.. סכמי עם הבחור שאם וכאשר תגורו יחד, מראש מציבים גבולות.
בתור התחלה: לא לתת לאף אחד מלבדכם מפתח לדירה, כדי למנוע מראש את ההתנחלות.
שנית, לסכם שאתם דואגים לעצמכם בענייני כביסות, מזון, כספים ובכלל.
תבנו את הנפרדות שלכם מההתחלה, כדי שלא יהיו עוד שבועות ונדרים מסכני חיים שכאלה.
כי.. מה השלב הבא? היא תישבע לשיר לו שיר ערש כל לילה לפני שהוא נרדם, ומה אז?

מקווה שמצאתם דירה מספיק רחוקה מה"צדקת".

ובכל מקרה, שיהיה במזל

 

[עלה לא נידף]

שיגהץ

ואם היא נשבעה ומשעמם לה בחיים - שתגהץ בגדים מגוהצים, עד אז להתקין מנעול לדלת החדר.

לגבי השבועות - להתייעץ עם רב (אני מניחה שהיא אישה מאמינה?) כי זה מאוד חמור מה שהיא עושה! אסור לנדור נדרים ולהשבע שבועות במיוחד לא על שטויות!

ומה שפוגע במערכת הזוגית שלכם, זה רק מה החלטת שיפגע.

 

[נציג העם]

שתגהץ את יודעת כמה עולה גהוץ של חולצה

השבוע קיבלנו דף של שירות המדבר על כביסה וגיהוץ עד לבית.
אז רק גהוץ של חולצה עולה -.6 ש"ח ,

הבת שלי והחתן לא מגיעים לגהוץ.
החתן מכבס ותולה, והבת מקפלת ומכניסה לארון,
הגיהוץ נעשה ביום שהעוזרת מגיעה דבר ראשון היא מגהצת 10 חולצות

לפני שהיא בכלל מתחילה לנקות את הבית.
אז תראי כמה את אמורה לחסוך, שתמשיך להשבע ושתמשיך לגהץ חינם אין כסף
אם זה עושה לה טוב.
ולגבי האמונות הטפלות, כנסי לסטימצקי ותבקשי איזה ספר טוב על אמונות טפלות,
אולי היא תתחיל לקרוא ותפסיק לגהץ.

ממני אילנה סבתא ל

נכדים מאושרים

 

[avigimel]

תגידי

איך זה שאת מעורבת בכל פיפס של הילדים שלך? איך הם מסוגלים לסבול את זה?
את מורה להם את מי להזמין לימי הולדת של הילדים, את מי להזמין לבריתה, יודעת כמה חולצות העוזרת מגהצת, מי מכבס ותולה מי מקפל.
את כולם קיבצת לך סביבך כדי שתדעי מה קורה לכל אחד בנשמה.
התגלמות הגיהנום.
קנית את הילדים שלך בכסף (הענקת בית חינם בית צמוד אלייך?) או שפשוט גידלת רכיכות בלי חוט שידרה?
לאף אחד מילדיך אין התנתקות בריאה מכם. את ממשיכה לשלוט בכולם ולהגדיר זאת מערכת יחסים מעולה.

 

[נציג העם]

avigimel

נראה שאתה סובל מאוד

לא הבנתי מה הבעיה שיש לך,בזה שמשפחתי

מקובצת לידינו,

ואנו משתפים אחד את השני בכל

.
והכי חשוב זה מאושרים

נראה שאת עוקב אחרי תגובותי באדיקות

אז בוא ואחסוך לך את התגובות פשוט דלג עליהן זה לא כל כך קשה

כדי שליבך לא יכאב ופיך לא יוציא ניבולים

ודבר אחרון לפני שאתה אומר לי

התגלמות הגיהנום

.

כדאי שתשטוף את פיך וגם את ידיך בהרבה מים וסבון,לפני שאתה כותב על המקלדת

יום מקסים לך
ממני אילנה סבתא לנכדים מאושרים

 

[avigimel]

גברתי המכובדת שעונה לא לעניין

ומרצפת את הודעתה באין סוף אייקונים כאילו היתה ילדה פותה:
אמשיך לקרוא מה שמתחשק לי, לא הוצאתי ניבולים מפי, ואת בני משפחתך תשלחי לשטוף ידיים ופי בהרבה מים וסבון.
כידוע לך, בפורום אפשר ורצוי להביע דיעה על כל מה שכותבים כאן, ולכן אמשיך להעיר כראות עיני.
בנים בוגרים להם ילדים משלהם שעברו תהליך התבגרות רגיל, לא רוצים ולא משתפים את ההורים שלהם בכל. כל אדם צריך לעבור תהליך התנתקות מהוריו על מנת שיהפוך לאדם בוגר ועצמאי שעומד בזכות עצמו.
לך הכל נראה אידילי, ואולי הוא באמת כך (למרות שאז, אני סבור, יכול להיות שלא היית יוצאת בהודעה היסטרית כפי שכתבת לי, מלאה בסימני קריאה).
בקריאה מהצד נראה שמדובר בהורים שתלטניים בצורה קיצונית, שמתעקשים להמשיך לנהל את חיי ילדיהם.

 

[נציג העם]

לא הוצאת ניבולים מפיך

אז ארענן את תגובתך למקרה שאתה לא זוכר:
את כולם קיבצת לך סביבך כדי שתדעי מה קורה לכל אחד בנשמה.

התגלמות הגיהנום.

ואם זה לא ניבול פה אז כנראה שזו דרך החיים לה אתה רגיל.
ואולי אתה זקוק להתנתקות מהוריך, כדי להפוך לאדם בוגר שעומד בזכות עצמו.

אז במשפחתינו הענפה

לא הינו צרכים לעבור שום התנתקות

גם כשנסעו לחו"ל הינו בקשר וגעגועים
לנו הכל נראה אידיאלי וטבעי, אם תרצה או לא, אלה העובדות.
בקריאה מהצד לי נראה שאתה אדם שלא יכול לתאר לעצמו שיש משפחות שכייף
להם לחיות ביחד ולהרגיש חופשי ומאושר בד בבד.
תאמין לי שכל יום כולנו מקבלים פרגונים והתפעלות על התמיכה ההדדית שלנו,
על ערבי שישי המיוחדים על החגים השמחים,על האיכפתיות ועל ועל ועל.........................

אז אדוני היקר אנחנו משפחה עם שורשים שכולם למען כולם.
ש

כן רוצים לשתף את ההורים,

כן רוצים לשמח,

וכן רוצים להיות ביחד,
כל אחד בוגר רגשית נפשית ובוגר גם עם תעודות וידינו עוד נטויה.
לנו זה מתאים מאוד.
ואנחנו לא צרכים לעבור שום תהליך של התנתקות ותודה לאל כולם עצמאים
בזכות עצמם, ואנחנו מלאי גאווה.

ואני אמשיך לכתוב בכייף בפורום עם כל האייקונים שמצורפים למטה,

ואמשיך להרגיש ילדה גם בגילי המתקדם.
ערב טוב ממני אילנה סבתא ל

נכדים מאושרים