שכחתי שיש לי בן

[חייבתלהגיב]

 

[ויקה1222]

 

[ויקה1222]

כן, לדעתי, כן

 

[שוכחת ונזכרת]

לא שכחת

כי עובדה שכתבת את ההודעה הזאת.
למרות שכתבת שלא מעניין אותך מה הוא עושה, יש רושם שזה נכתב מתוך כעס וכאב. אנשים לא כועסים על מה שלא מעניין אותם, הם פשוט ממשיכים הלאה ושוכחים. את לא שם.
לא יודעת למה מכוון הטבע וזה לא באמת חשוב. מה שחשוב זה שככל שהזמן עובר, קשה יותר לחדש קשר ומתרגלים למצב גם אם הוא כואב. האם זה באמת מה שאת רוצה? לא להכיר את הנכדים? לא להיות לידו כשהוא שמח או כשהוא זקוק לך?

 

[ga26]

את יודעת מה מדהים?

שאת ככל הנראה בדיוק מאותם אנשים שאם בנם היה יוצא מהארון היו אומרים ש"זכותו לחיות את החיים שלו כפי שהוא רוצה" והיית עוד אומרת ש"צריך להיות סובלניים כלפי דעות ואורך חיים של אחרים" (זה הרי משהו שרוב החילוניים הליברליים אומרים בהקשרים הללו).
אבל להיות סובלני זה לא נמדד כשיש משהו שהבן שלך עושה והוא נראה לך לגיטימי (לצאת מהארון כנראה...) אלא נמדד דווקא כשאורך החיים שלו סותר את אמונותייך.
את אמו וגידלת אותו לחשיבה עצמאית ובגיל 18 כשהוא בוגר הוא החליט שלו מתאים אורך חיים אחר. את לא צריכה לשלוט עליו אלא להיות אמא ולאהוב אותו לחיות את חייך שונה ממנו אבל לכבד כל אחד את אורך חייו של האחר.
&nbsp
ככל שהזמן יעבור את תצטערי יותר. תמהרי לחדש את הקשר ותכבדו איש את רעהו.

 

[הייתיאביבקיץ]

על סמך מה הסקת את זה?

מי אמר לך שאם הוא היה יוצא מן הארון היא היתה מגיבה אחרת?

היא לא נשמעת בכלל כמו ״חילוני ליברלי״, ולכן ההכללות על מה כל החילונים הליברלים חושבים או לא חושבים, לא רבלנטיות כאן....

 

[ODOD11]

כל מילה

 

[ODOD11]

כל מילה. לא עומדת במבחן

 

[tovlevad]

אולי לא מפלצת אבל בהחלט אמא מאד לא טובה

בתור יוצאת בשאלה אם המשפחה שלי היתה מוחקת אותי החיים שלי היו נוראיים.
אם הבן שלך היה הומוסקסואל היית מקבלת אותו? אם הוא היה בוחר להביא ילד בלי אישה? למה הוא צריך להיות מי שאת החלטת בשבילו? הוא בן אדם עצמאי וזכותו לקבל החלטות על איך הוא רוצה לחיות. בתור אמא הציפייה ממך היא לקבל אותו לא משנה מה. עצוב לי מאד בשבילו שיש לו אמא כזו.

 

[נוסעת27]

תשמעי

גרמת לי לחשוב על שיחה שהייתה לי עם אחי לפני הרבה שנים.
אני ואימא שלי היינו ביחסים ממש לא טובים. יכולה להגיד לך בלב שלם שזו הייתה אשמתה העיקרית ושהיא התנהלה איתי מילדות לא נכון בהרבה מובנים. הייתי בכמה טיפולים פסיכולוגיים במהלך חיי כדי להתמודד עם החרא הזה.
&nbsp
בין לבין, בטוחה בצדקתי ומונעת ע"י האגו, גמרתי בליבי שלי ולאימי לא יהיו יחסים.
אחי לקח אותי לשיחה, ואמר משהו שממש טילטל אותי- הוא שאל כמה שנים עוד נשארו לך עם אימא? 20? 30 שנה? את באמת רוצה שזה מה שיהיה מהשנים האלו?
&nbsp
עכשיו. נכון שאנחנו תמיד מדקלמים ססמאות של "החיים קצרים" ולא באמת מפנימים מה זה אומר. אבל מה בתכלס זה אומר? אנחנו לא כאן לנצח למרות שאיפשהו אנחנו מתנהלים כאילו אנחנו כן. אנחנו דוחים דברים שנים, או מדחיקים ויודעים איפשהו בראש ש "אתמודד עם זה אח"כ" או מתישהו.
&nbsp
אז אני מזכירה לך שאת לא כאן לנצח. לכל אדם יש תאריך תפוגה. אם זה עוד 20 שנה או 40. השאלה מה את רוצה שיהיה מהשנים האלו? האם את מאמינה איפשהו בתוכך שמתישהו הדברים יסתדרו ונוח לך להדחיק אותם?
&nbsp
אז תחיי את הרגע, את עכשיו. תחשבי האם באמת תרצי לסיים את החיים האלו כשבנך אינו בחייך. אילו חרטות יעלו לך, כשיהיה מאוחר מדיי ותביני שבזבזת חיים שלמים על עניינים פעוטים כמו גאווה ואגו?
&nbsp
אגב אני לקחתי את עצמי בידיים. עבדתי על עצמי קשה במשך שנים כדי לסלוח לאימא שלי. היום בזכות זה אנחנו ביחסים טובים מאוד. לא מושלמים, אבל טובים. ואני יודעת שביום שהיא תעזוב את העולם, לא יהיו לי חרטות על איך שהתנהלתי. למרות שזה התחיל מילדות לא פשוטה שהובילה אותי למקום שצדקתי, כעסתי, נפגעתי וכו'. אז מה? היום אני בת 32 ויש לי יחסים עם אימא שאוהבת אותי ודואגת לי. שאני מתייעצת איתה, משוחחת איתה פעם ביומיים ומבלה איתה.
&nbsp
אני הייתי ממליצה לך לפנות לכמה שיחות עם מטפל מסוג כלשהו שיעזור לך להתמודד עם מה שאת מרגישה. להבין את עצמך יותר ולמה פנית למקום כל כך קיצוני.
בהצלחה

 

[אש ירוקה]

לא, את סתם מטומטמת.

 

[Acoustic 3]

איזו תגובה עוזרת!

 

[אש ירוקה]

תודה

 

[Acoustic 3]

פעם יצאתי מהארון שלי בפניו של אבי המרוקאי, היתום, חסר ההשכלה

שגדל ברחובותיה של הפריפריה ומעולם לא ידע שהקללה השגורה "הומו" תתאר את בנו שהוא כל כך אוהב.
הוא חיבק אותי חזק ואמר שהוא אוהב אותי באותה מידה.
הוא בכה בכי תמרורים אח"כ, והתקשנו גם להסתכל אחד על השני בעיניים - אבל הוא אמר שהוא לא מוותר עלי וביקש ממני לעשות את אותו הדבר.

זה אבא. ככה עושים. לא בוחרים את הכיוונים והדרכים שהילדים יבחרו. הילדים "שלך" הם בעצם אנשים עצמאיים ויש להם רצונות משלהם.
לא תמיד הכל מסתדר לפי התכנית - וצריך ללמוד לקבל את זה.

ברור לי שחזרה בתשובה יכולה לשגע. אני מכיר כמה וכמה שחזרו בתשובה - ניסו לכפות את הדת על המשפחה, לא דברו על שומדבר אחר מעבר לנאומים והטפות דתיות, אח"כ הם סרבו לאכול מהכלים שאכלו בהם עד החזרה בתשובה.. דבר הוביל לדבר ואת יכולה להבין את ההמשך.
אני איתך בזה.
אני אפילו לא חושב שאת צריכה לזרום עם השגעונות המטומטמים שהדת מביאה איתה.
אבל דבר אחד זה לא ללכת על פי הדת של בנך ודבר אחר זה לסגור בפניו את הדלת.

היית ועודך צריכה להגיד לו - אני לא דתיה, אבל אני אמא שלך. אז הדלת שלי תמיד תהיה פתוחה בפניך ואני מקווה שתכנס דרכה.
טלפון מדי פעם גם לא יזיק.

אבל היי, קל לשפוט אותך. לא ספרת על מעלילותיו של בנך ולמה בעצם נתקת איתו קשר.
אולי יש סיבה להתנהגות שלך ואולי את לא מפלצת.. אבל לנו אין מושג.
מהקצת שכתבת ניתן להסיק שהגזמת לגמרי ושהפנית את גבך לילד שלא בחר בדרך שבחרת בשבילו.

 

[ריק בש]

הזדהיתי מאוד עם התגובה

כמי שגם חשש לאבד אהבת אם כשיצא מהארון. למזלי התברר לי שאמא תמיד אוהבת ודואגת.
&nbsp
לכותבת, אני חושב שזה עצוב מאוד שהבן שלך לא גילה משהו דומה עלייך. אבל לא מאוחר לתקן.
&nbsp
יכולתי להגיד שזה עניין של חובה עמוקה כלפי מי שהוצאת לאוויר העולם, לאהוב אותו תמיד ובכל תנאי. אבל נראה לי שזה בעיקר רגש עמוק שבא מבפנים ומוזר לי שלא בא מאצלך. אם אין התנהגות מאוד חריגה ורעה של בנך שגרמה לכך, אז את צריכה לעשות חשבון נפש על האמא שאת.

 

[אפונה ירוקה חמודה]

הרי לא הפסקת לאהוב אותו. זה בטח מאד כואב לך

רק הדחקת את הכאב והחלפת אותו בכעס משום מה. אנחנו לא יודעים את כל הפרטים. חייבת להיות סיבה מאד אישית חוץ מהחזרה בתשובה, שהיא כשלעצמה לא דבר כל כך נורא.
את משחקת אותה אדישה בעוד בעוד שבפנים הפצע פתוח ומדמם. זה לא עובד ככה. חבקי אותו ואהבי אותו במקום להילחם עם עצמך.

 

[RossieL]

כאמא לבן שחזר בתשובה

נורא קשה לי לקרוא את הפוסט הזה.
אני עצמי אם שאיבדה את בנה לטובת הדת,
אם שבנה בחר להתנתק ואני כואבת את הנתק הזה במידה שמילים לא יוכלו לתאר.
אבל אני לא מוותרת,
לא לעת עתה.
אני רוצה תשובות,
אני רוצה להבין,
אני לא מוכנה לוותר על הבן שלי, בשרי ודמי, חלק מהנשמה שלי.
את מוזמנת לקרוא את הפוסט שכתבתי כאן ואת השרשור שהתפתח ממנו, ואת ההודעה כאן.
אז, האם את מפלצת?
אני רוצה להאמין שלא

 

[itzikzo]

שכחתי שיש לי בן

כן את מפלצת שלא מוכנה לקבל את האחר. גם לי יש בן שחזר בתשובה והבן הזה הוא הבן שלי לעד אני תומך בו ומקבל אותו כמו שהוא ככה בונים מערכת יחסים עם המון אהבה.

 

[michaly2003]

כן

מודעות עצמית זה דבר חשוב, זה חצי מהדרך, עכשיו החצי השני זה לפעול אך לתקן...

 

[3קלרה היחידה]

טוב עכשיו אני יודעת

אני מפלצת ומטומטמת. תודה לכולכם חג שמח