שכחתי (ט, ליתר ביטחון)

[פרפר בתוך אגרוף]

מצטרפת.

 

[ג ר נ י ו ם]

אתן יודעות מה

בא לי לירוק לבאר ששתיתי ממנה (סליחה, let me rephrase: השקיתי אותה, מילאתי בה מים, וואטאבר, כמעט עשור), אבל אעשה זאת בנימוס (יחסי):

א) זה לא חטא להיות חכמה, אפילו לא חכמה מאוד, ואינטלקט הוא מנגנון הגנה בדיוק באותה מידה שטיפשות מתפקדת ככזה, אז shove it. אתן לא מבינות את מה שכתבתי? באמת?? ראשית, גם אני לא תמיד מבינה את ההודעות שלכן. נפשות של אנשים הן דבר מסובך. סו פאקינג וואט? תתאמצו. תקראו שוב. יש לכן מושג, יש לכן *איזשהו* *מושג* *בכלל*, כמה פעמים אני קוראת הודעה לפני שאני בכלל *מעזה* להגיב אליה? תעשו גוגל טרנסלייט. תקחו a leap of faith. תעשו לי טובה. אל תאשימו את סגנון הכתיבה שלי באי הפניות הטכנית, הרגשית או האינטלקטואלית שלכן, או, לחלופין, בנטייה שלכן לקונפורמיזם ו/או שקרים יפים שהופכים את המציאות לפחות מורכבת. אתן עדיין לא מבינות מה כתבתי? מה הבעיה פשוט לשאול, במקום לזרוק עליי, שוב, את תגובות האוטומטון שלכן על החלמה?

ב) באמת שהתכוונתי להמשיך, אבל אלוהים, בשביל מה אני מתאמצת. שיהיו לכן חיים נהדרים. להתראות בשמחות, ונסו לא לשפוט אחרות לפני שצעדתן - ולו לרגע - בנעליהן.


מעין

 

[קולדון]

בקשת בצורה מאוד ברורה

שאפסיק עם ניקיונות הפסח שלי כדי להגיב לך על ההודעה.

ודווקא כן קראתי לא פעם אחת והתלבטתי איך ואם להגיב.
ואת לא מרוצה מהתגובה, כי בין היתר אני כן מאמינה בהחלמה וזה נראה לך האוטומטון. אז סבבה.. באמת.
לקח לי בערך 8 שנים לפני שבכלל בדקתי מה זו החלמה. זה בכלל בכלל לא מובן מאליו בעיני, ואני עובדת על זה מאוד מאוד מאוד קשה כל יום בערך. ואני בכלל כבר לא מדברת על הפרעות אכילה, אלא על החלמה הרבה מעבר לזה.

ואני לא בנעלייך, מן הסתם. והחיים שלך קשים מאוד ואני לא מתווכחת על זה. אני כן קוראת כאן הודעות של בנות שעברו דברים פי אלף יותר קשים ממה שעברתי, אלימות במשפחה, גילוי עריות.. דברים שבכלל אני לא יכולה לתאר איך שורדים אותם, ואני קוראת קולות אחרים משלך. ואני מכירה גם אנשים מחוץ לפורום, כל מיני ניצולי שואה שעובדים איתי בסדנה, למשל..
וזה גרם לי להבין שיש אנשים שנלחמים על החיים שלהם, ומוצאים את הדרך, גם אם היא נראית לי בלתי אפשרית.

אני לא שופטת אותך,
ואני כן מתארת לעצמי שיש עוד שכבות מעבר למה שכתבת.
ואני כן לוקחת בחשבון שאם בכלל לא הייתה לך תקווה אז כבר לא היית כותבת.
אבל את לא כותבת את זה, ולא מסייגת. וכמו שכתבתי, אישית זה ערער אותי, ואני מרגישה במקום די חזק. לכן הרגשתי את הצורך להגיב ככה, ואני זוכרת תגובות שלך להודעות חולות מאוד, ואולי אם היה לך כוח היית שולפת אותן מהארכיון והיית מקבלת פרספקטיבה אחרת.

ועדיין, אני לא מבינה למה את כל כך תוקפנית. זאת אומרת, מהרגע הראשון..

 

[TinaBa]

מעין,

אני באמת לא יודעת איפה את בחיים שלך ומה גורם לך לכתוב פה ככה, אבל בבקשה תסיתי את הזרקור של מה שאת מפזרת עכשיו רחוק ממני (כי אני ממש לא במקום יציב).
עניתי לך כי אכפת לי. מאוד. וקשה לי לקרוא אותך ולהבין אותך, ולא כי אני לא יודעת אנגלית או כי לא השקעתי את הזמן לקרוא שוב ושוב. (קיוויתי שאת מכירה אותי יותר טוב מזה).

אם עוד אכפת לך ממני, בבקשה אל תעני על ההודעה הזאת...

 

[ג ר נ י ו ם]

דניאל, טינה, נראה לי ברור

שזאת היתה הודעת הפרידה שלי מהפורום. חבל על הזמן שאתן משקיעות, וחבל על הניסיון לשכנע אותי או לנסות להתקרב אלי עכשיו. אתן תיפגעו.

אני באמת מאחלת לכן רק טוב. באמת ומעומק לבי ולמרות תהום אי ההסכמה שביננו, זו האינטלקטואלית וזו הרגשית.

להתראות.

 

[Kalphana Vera]

אוי, מעין.

מה, לחתוך את עצמך כבר לא עושה את העבודה?

את צודקת, זה לא חטא להיות חכמה. יחי ההבדל בין חכמה לבין היכולת לכתוב בצורה סמי אינטיליגנטית תוך כדי שילוב ביטויים באנגלית.
את, מעין, במקום מאד טיפש עכשיו.
לא מאחלת לך החלמה (גם אם זה קיים במובן זה או אחר, את הרי לעולם לא תגיעי לשם אז אני לא רואה טעם), מאחלת לך לצאת מהמקום הזה ומאחלת לך התפכחות וגם התפקחות. וגם חיים נהדרים, אם כבר

(זה השרשור הכי עלוב שקראתי בפורום הזה בכל השנים שאני כאן, ואם את בוחרת להיפרד מהפורום בדרך כזאת עלובה, אני לא רואה דרך אחרת להגיב לך)

פליז שלא ייכנס לניטור...

 

[קולדון]

 

[ג ר נ י ו ם]

בוז, דניאל, להושטת היד המנהלתית

להודעה מתחת לחגורה ואזכרית כמו של ורה. כשאת רוצה את בתפקיד כאן (מגנה על בנות הפורום חסרות הישע מפני?), וכשלא בא לך את לא? מה אגיד לך. מאכזב. I really thought better of you.

 

[קולדון]

נכון שההודעה תוקפנית,

התחברתי למה שהיא כתבה על ההבדל בין להיות אינטליגנטית וחכמה, שזה מה שרציתי לכתוב לך בעצמי ולא מצאתי את הדרך.

ולא כתבתי את ההודעה שלי כדי להגן על בנות אחרות. הרגשתי צורך לחזק את עצמי, כי ההודעה שלך הייתה מאוד טריגרית עבורי. לכתוב הודעת נגד עזר *לי* להרגיש אחרת כלפי זה.

יחד עם זאת את צודקת, ולא תארתי לעצמי שתפגעי מההודעה שלה עד כדי כך.

 

[ג ר נ י ו ם]

אני מניחה שזאת דרכך להתנצל

צר לי, נפגעתי עד כדי כך - כמעט יותר מהאקט המאשרר שלך מאשר מהודעה של ורה - שאני לא מסוגלת לקבל כעת את ההתנצלות. לא נורא, כמו שכתבתי למישהי למטה, קרה, נגמר, בלי דרמות, עוברים הלאה. גם השרשור הזה יעלם ויישכח בתהומות הפורום.

 

[ג ר נ י ו ם]

אני מניחה שזאת דרכך להתנצל

צר לי, נפגעתי עד כדי כך - כמעט יותר מהאקט המאשרר שלך מאשר מהודעה של ורה - שאני לא מסוגלת לקבל כעת את ההתנצלות. לא נורא, כמו שכתבתי למישהי למטה, קרה, נגמר, בלי דרמות, עוברים הלאה. גם השרשור הזה יעלם ויישכח בתהומות הפורום.

 

[ג ר נ י ו ם]

*מההודעה

 

[קולדון]

אני מצטערת שפגעתי, זו לא הייתה הכוונה שלי.

כמובן שאי אפשר להעביר את זה דרך המסך, אבל כמו שכתבתי, התחברתי לתוכן של חלק מהדברים שנכתבו, בצורה מאוד מדוייקת.

ברמה האישית של הניסוח, לא התעמקתי בזה כי הרגשתי שזה משהו ביניכן, שאתן מכירות ומתמסרות בעבר לפורום עד כמה שיצא לי להתרשם, ושזו התקשורת ביניכן, הנחתי שהמסר יעבור.
את ואני לא בקשר מעבר לפורום, אני לא מעודכנת בחייך מספיק ובאמת לא תארתי לעצמי שתפגעי, אלא קיויתי שתוכלי להתייחס לתוכן של מה שנאמר.

ההמשך במסר.

 

[ג ר נ י ו ם]

פעם אחת בכל חיי בפורום שאני כנה עם עצמי

ועם מי שנמצאת כאן, ואתן מפסיקות לאהוב אותי. טאף לייף. ותודה for all the fish.

 

[KAS3]

אנשים זה חרא

 

[ג ר נ י ו ם]

כן, אבל ישנם נדירים שאינם כאלה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מפסיקות לאהוב אותך?

אז על זה כל הזעם?
הפחד שאין כאן אהבה בשבילך?
את זועמת על מי שעונה, על מי שלא עונה, על מי שעונה תשובה מחבקת ועל מי שעונה תשובה לא מחבקת.
אני לא חושבת שהזעם הזה קשור לפורום בכלל....

את אחת מאלו שמקבלות שפע אהבה, תמיד. אוהבים אותך כאן בלי סוף, בכל מצב שלך. את רוצה להיות כנה ומקבלת כנות בחזרה.
זה לא אומר שלא אוהבים אותך.
עצוב לי שאת ככה מוכנה לוותר על מקום שיש בו שפע של אהבה בשבילך
רק בשביל... לא יודעת אפילו בשביל מה.

יכול להיות שלא מתאים לך לכתוב בפורום. שהפורום לא מתאים לך.
עכשיו או בכלל.
זה לא אשמתו של הפורום.

 

[ג ר נ י ו ם]

אני מקבלת הרבה דברים בשרשור הזה,

וגם חלקים גדולים מההודעה הזאת. אבל כתבתי לך במייל, וזה כבר מערבב פורום בחיים, ונדבר על זה אחרי החג.

קצת טיפשי אבל

 

[ג ר נ י ו ם]

ו-ורה

עניינים שביני לבינך ראוי שיסגרו ביני לבינך, או, כפי שהעדפת, שלא ייסגרו. על כל פנים לרדות בי ככה על גבי הפורום זה... מתחת לכבודך.

 

[Kalphana Vera]