שכחתי (ט, ליתר ביטחון)

שכחתי (ט, ליתר ביטחון)

איך אוכלים

שכחתי
איך ישנים

שכחתי
איך מדברים

שכחתי
את עצמי

שכחתי אחרים

שכחתי
איך מקשיבים למוזיקה, איך קוראים ספרים, איך הולכים ברחוב, איך רואים סרטים, איך צוחקים, איך יוצאים מהמיטה, איך חוזרים אליה במקום אל אחרים שכחתי

איך אוהבים


קלישאה:
כמו תינוקת, שעושה את הצעדים הראשונים
זו אינה הקלה אבל
אני נזכרת
 
תזכירי לי לכתוב לך מחר -

בעודי צופה במי שאיבד את רב הדברים האלה - על היזכרות ועל חיים ועל איכות חיים כי חיים סתם הם לא כלום.
חושבת עלייך.
 
זה היה רק ביטוי, גרניום

ואני תוהה, בהמשך להודעה הקודמת (ואולי גם בהמשך לזאת?) למה לרכוש בוז למי שמחזיק במה שאת קוראת נרטיבים פנטזמטיים במקום, אולי, להתאבל על נרטיבים של אחרות שלא מצליחים להיות גם שלך.
 
כי הייתה לי שנה מאוד educating (ט)

בהקשר הזה. וכי אפשר לחיות חיים מאוד, מאוד יפים ומלאים גם אם אנסו אותך רפיטטיבלי מגיל שלוש, אבל אחנוק במו ידיי את מי שתעז לדבר אתי שוב על "החלמה". ראשית, איני חולה. שנית, כשהעולם מזיין לך את הצורה מאז שאת זוכרת את עצמך, there's only so much you can do. שלישית, אני בהחלט מאחלת לעצמי חיים עם מינונים נמוכים יותר של סבל וודאי שנטולי פגיעה עצמית, אבל שני אלה do not imply "החלמה", שהיא קונספט fueled by קפיטליזם ו-positive psychology, שהיא בעצמה fueled by קפיטליזם, וקפיטליזם היא אידיאולוגיה שאתה אני מסרבת לשתף פעולה. having said that, ורגע לפני שאני מנסה לישון את השעתיים שנותרו עד שאאלץ לקום לפגישה הראשונה שלי הבוקר, יש הבדל בין התיאוריות שבהן אני מחזיקה לפרקטיקות שלי, וכמו שכתבתי במקום אחר לאחרונה, the difference is that in theory there's no difference, but in practice... במילים אחרות, אני מקווה שאהיה ומצליחה לעיתים להיות מאושרת מאוד, למרות הבחירה התיאורטית שלי להתנגד בכל מאודי לנרטיביים פרוגרסיביים ול-cultural imperative להיות שמחה, עליזה, קופצנית ומחלימה.
מקווה שהייתי קצת יותר ברורה, וסליחה אם לא :)
 
זה בהחלט ברור יותר

וכאן אנחנו הרבה יותר מסכימות. אגיב לך עוד מאוחר יותר, ליל מנוחה לשתינו וסליחה אם אני מרגיזה אותך מפעם לפעם. נשיקות.
 
ומשהו נוסף ליתר ביטחון וגם ט' ללא ספק הפעם

רק למקרה שמישהי תרצה להגיב ב"כל הכבוד" או משהו מהסוג הזה - חשוב לי להבהיר שזוהי אינה הודעת החלמה או יציאה מעבדות לחירות או משהו נאיבי מהסוג הזה, ושאני בהחלט מאמינה, כפי שכתבתי בתגובה לבלקבירד, שאלה (כמעט) הרעים שבחיים האפשריים. מעבר ממחלה להחלמה, או מטראומה להחלמה, הם נרטיבים פנטזמטיים, ואני חשה בוז ועם זאת מאחלת רק טוב למי שבוחרת לדבוק בהם. מה שאני יכולה לנסות להתחייב עליו, אולי לראשונה בחיי, ולמרות שאני פוצעת את עצמי, לא אוכלת כמו בנאדם, עושה סקס לא לגמרי בטוח ובעיקר הרבה מאוד סמים, הוא שבמאבק ביני לבין העולם, במקום לעמוד לימין העולם, כפי שהציע קפקא זצ"ל, אני עומדת הפעם לימיני.



רחליק, סליחה באופן אישי על ההודעה הזאת. מה שאני באמת חושבת על מה שקראתי לו "נרטיב פנטזמטי" של החלמה כמובן יותר מורכב ממה שנכתב כאן. אני מקווה לדבר אתך (גם) על זה בהזדמנות.
 
סליחה? ממני?

אני, על אף הבוז שאת משום מה רוחשת למי שבחרה בזה
[באמת? בוז?אני מטלטלת את ראשי בניסיון להבין למה בוז. לא מצליחה.]
חיה חיים שיש בהם החלמה ובריאות והרבה דברים טובים אחרים.
את באמת לא צריכה לבקש ממני סליחה,
אני חיה את מה שאת קוראת לו פנטזיה.
ואני כותבת את זה כאן לא כי את לא יודעת אלא בשביל האחרות שעלולות, כמו שאומרת קולדון, להתבלבל.
הפנטזיה הזו היא יותר מאפשרית. לא כי אין סבל או כאב בעולם, את הרי יודעת כמה מהם יש בעולם שלי, אבל גם החלמה יש.
היא נמצאת בנקודה שבה זה לא נראה לך כמו לבחור בין לעמוד לצד העולם לבין לעמוד לצידך.

אני כואבת בכל ליבי את העובדה שזה ככה בשבילך. אני מאמינה לך שזה ככה עכשיו. ולמרות שהייתי מאוד רוצה בשבילך אחרת, אני יכולה להיות שם עם זה שזה כל מה שיש לך עכשיו, להאמין לך.
הייתי רוצה שגם את תוכלי להאמין במה שקורה לי, ובמה שאני מרגישה.

חוץ מזה אני מסכימה עם כל המילים של קולדון.
לחזור עליהם במילותי שלי נשמע לי סתם עוקצני.
אבל אני חושבת שאת יודעת.
 

jellybelly1

New member
...

"במאבק ביני לבין העולם, במקום לעמוד לימין העולם, כפי שהציע קפקא זצ"ל, אני עומדת הפעם לימיני."
אני לא יודעת אם הבנתי אותך נכון. אבל עם הפרשנות שלי למה שכתבת אני מאוד מזדהה. מרגישה שבמאבק בהפרעה ובשאר הבעיות הנפשיות שהאירועים של החיים השאירו בנו. יש משהו שמתנכר לעצמנו ובעצם פוגע בנו ובאידיאל הלא ממש מושג של החלמה מוחלטת.
אני חושבת שהדרך לחיות בשלום עם הפצעים הנפשיים היא רק בלהכיל אותם כחלק מעצמנו, לסלוח על על הקיום שלהם ולא בשנאה ובמלחמה.
 

תמרה45

New member
גרניום,

ערב טוב.. או כבר לילה.
הרבה דברים קראתי בתכתובת שהייתה פה.. הבנתי שזו היא הודעת פרידה ואני מקווה שלא מאוחר מכדי להשיב לך..
בכ״מ, לקחתי מאוד לתשומת לבי את התחושה והמילים שלך לגבי הטו מאצ׳ מתיקות שקורית פה בפורום בעינייך בזמן האחרון (כך הסקתי מדברייך) ואנסה לבחון את עצמי בעניין.. כמה ומתי החיבוק והחמלה ללא תנאי כביכול הם טובים ומתי קורה משהו אחר, שהוא לא נכוו, אנסה לשים לב.
עוד רוצה לומר לך, אני בהחלט חושבת שנאיבי לחשוב הל החלמה בקטע של הטראומה או הצלקת נעלמה ו/או נדחקה.
אני יודעת, לפחות מחיי האישיים, שהצלקת שלי היא צלקת והחלמה במובן של פצע מגליד ונעלם עד תום כלא היה או דלקת אוזניים שחלפה, כנראה לא יקרו ויהיו בחיי.
אני מקווה שבחיים לא אתן אבל חיזוק חיובי להמשך התבערה על הצלקת באמצעות שפיכת נפט נוסף כל עוד זה תלוי בי. הרי פעולה כזו תהיה תולדה של יאוש בלבד או הרס בלבד, לא יהיה בה שום אקט חיובי באמת. וזה לא נאיבי, זה פשוט מציאות. פה זה כבר אולי דיון לגבי בחירה וזכות של כל אדם לבחור את הלך חייו ותוכנם וכו׳..
כן כאב לי לקרוא את התבטאויותיך המזלזלות קצת לגבי תהליכים של בנות פה.
בדיוק כמו שאני ואף אחת אחרת פה לא בנעליים שלך, כך גם את לא בשלהן / שלנו.
יש פה בנות ומציאויות ובחירות של אנשים, ועל כך ראוי לכל אחד הכבוד והמקום להיות בשלו ובבחירתו ובדרך התנהלותו..
דווקא אני אינני כ״כ מכירה אותך אבל נראה לי שבאמת חוכמתך היא רבה ובוודאי שיש מה ללמוד ממנה / ממך הרבה והמון..
סתם היה חבל לי לראות שדיבורים וסגנון דיבור ואמירה כמו שהיה פה עכשיו, נאמר.. אני יכולה רק לתאר שמן הסתם הדברים נאמרו ממקום כואב ואולי גם מתרעם שלך...
אני אומרת לך את כל הדברים האלו גם כדי לומר אותם לך ולהפנות אותם באופן אישי אלייך, וגם כדי להשיב כביכול קצת מכבודנו ש״נרמס״ במהלך ההתבטאויות המסוימות פה.. שנוצר פה אולי איזה שהוא רושם לתהליכים לא אמיתיים, חלומיים, לא חזקים, וכו׳, של בנות. ועל כך אני לגמרי מוחה, כל אחת פה, עושה המון..
מקווה שאת מקבלת את דבריי באהבה ובהבנה, ושאינך כועסת עליהם או משהו. את באמת נראית לי בת אדם מיוחד ומן הסתם הנך כזו..
בהצלחה גדולה בהמשך דרכך, שהלוואי ורק תפרה עבורך...
תמרה
 

תמרה45

New member
אני מאוד מסכימה

עם תוכן דברייך
רק באמת ובתמים לא מבינה למה את מפנה אצבע מאשימה כלפי הפורום הזה או מישהו בו.
מי כאן מדבר על עולם האפי האפי ורוד?
לוקח זמן להגיע לתובנות שהן יותר מהישרדותיות כלפי החיים, ולפעמים כשאתה בתהליך ראשוני של הישרדות אתה רואה את הדברים מאוד בשחור לבן, מאוד בטוב ורע, ומאוד בשכר ועונש. יש לזה חסרונות ויש יתרונות.. מן הסתם ככל שאתה רך יותר לעיצוב ושינוי כך התהליך של ההחלמה המדומה הזו בעינייך יהיה יותר יעיל עבור המשתמש בו...
Anyway אני באמת לא חושבת שיש פה אי מי מהבנות שחושבת שהחלמה היא אוטופיה..
 
אתן נורא עסוקות בניקיונות לפני החג, נכון?

זה לא, במקרה, שחוץ מתגובות הכל הכבוד יקירתי האוטומטיות אך ריקות מתוכן של הפורום בחודשים האחרונים אין לכן שום דבר להגיד?
 

TinaBa

New member
מוכרחה להגיד

שבעיקר לא הבנתי הרבה ממה שנכתב, ומהמעט שהבנתי אני מרגישה קצת מותקפת (אני ומה שאני מאמינה בו...), למרות שגם אני ממש לא אוהבת את הגישה שמסתובבת פה בתקופה האחרונה, ואני לא שותפה לה.

אבל, גרניום יקרה, למה ככה?
 

קולדון

New member
מה בדיוק את מצפה שיכתבו לך?

דוגרי, אם לא הייתי מכירה אותך קצת יותר טוב מזה, הייתי מרגישה צורך למחוק את ההודעה שלך.

אני מבינה שאת סובלת, אבל באמת נראה לך לעניין לרמוס ולהרוס לבנות אחרות שנאבקות מאוד קשה על כל טיפת תקווה שהן יכולות לגייס?
זה שאת כביכול אינטליגנטית, לא הופך את מה שאת כותבת לנכון,
וגם לא עוזר לך במיוחד.
אז את לא חולה, סבבה. (רצון עז לדפוק את הראש בקיר)
בעיני, יש דברים שאי אפשר להבין רק בצורה תיאורטית.
רק תהליכים שצריך לעבור, לא רק פיזית, אבל גם.
אני לא מדברת רק על איזון מבחינת אכילה, אלא מכל שאר הבחינות שציינת למעלה.
אני בטוחה שאת סובלת ולא פשוט בכלל לבצע את כל מה שצריך להתבצע כדי להשיג קצת שפיות, אבל לא נראה לי, מכל ההודעות האחרונות שלך שיצא לי לקרוא, שאת באמת באמת נותנת צ'אנס.

וזה שאת חכמה ומתוחכמת, גורם לך אולי להצליח לבלבל אנשים קצת פחות מתחכמים שהיו יכולים לעזור לך אם היית נותנת, ורק גורם לך לעוד סבל, ולעוד פחות סיכוי לשחרר מהאחיזה שלך בדרך הזו, שלא באמת עוזרת לך בטווח הארוך.
 

קולדון

New member
וזה אישית הצליח לערער אותי לכמה דקות.

כי מה שמחזיק אותי כרגע בדרך שאני עושה, זה רק התקווה והאמונה שזו דרך שתביא אותי לאנשהו. כרגע מאוד קשה לי, ורק משם אני מגייסת את האומץ להמשיך. אחרת, היה הרבה יותר מתגמל ונוח להמשיך בדרך שאני מכירה, זו עם ההקלה המיידית.

ואז חשבתי על זה קצת, והגעתי למסקנה שלא מענין אותי כמה את חכמה ורגישה- מה שכתבת פה זה בולשיט. ואני בטח לא אקח השראה או דוגמא ממי שהחליטה להפסיק להלחם על עצמה, ומי שמזלזלת בהחלמה.
מהמעט שעשיתי בחיים שלי כדי לצאת ממקומות קשים, זה השתלם מאוד מאוד. ואני עצמי ההוכחה שזה אפשרי, שזה עובד, שזו דרך, וכשכהולכים בה מתחזקים ומחלימים.
 
למעלה