אני לא מתחבר אל רוני סומק. אני גם
לא בין חסידיו הרבים של עמיחי, למרות שאני מכיר בגדולתו. בעניין יונה וולך- השירים המוקדמים שלה, הם בעיקר אלה שאני אוהב ו"מתחבר" אליהם, זה התחיל בעיקר, בזמן שקראתי את הביוגרפיה שלה, שכתב יגאל סרנה. לעומת זאת, יש משוררים שאני לא זקוק לשום דבר נוסף, פרט לשירים שלהם, בשביל להתאהב בהם. כך קרה לי עם זלדה; תמיד, לאחר שאני מתחיל לקרוא באחד הספרים שלה, מסיים אותו "בנשימה אחת", חיוך מרוח לי על הפנים ואני מרגיש שלו יותר. כך גם עם אגי משעול, שפרסמה לא מזמן את הספר "מבחר וחדשים", שמקיף כמעט את כל יצירתה עד היום - את אגי אני אוהב מאד. כמו שכתבתי- את לאה גולדברג אני גם אוהב. אני רואה אותה ואת היצירה שלה, כמקבילה מאד ליצירתם של אלתרמן ושלונסקי, אורלנד ופן- כולם בני אותו דור, היו חברים קרובים ובילו הרבה יחד (יש לי אפילו ספר, עם הקדשה שלה). ועוד ועוד. שי.