שיתוף
שלום למי שקורא את ההודעה, שמי כשם הכינוי שלי, ואני בת 21 עוד מעט. כבר אין לי כוח לחיים האלה שניתנו לי, אין לי כוח למעגליות הספציפית שנתקלת בחיי. נדמה שהרגש שהכי שולט בין בני אדם הוא - אהבה. לא משנה איזה סוג של אהבה. וזה דבר שגם בי יש. ואיכשהו .. אני לא מוצאת אף אחד, אף בן אדם אחד, שכיף לי איתו, לבלות, לדבר, לרצות להיות לצידו גם בלי להוציא הגה. וזו לא תקופה, זה ככה כבר שנים, פשוט חסרת רגש. אני, זו אני הילדה שבוכה מסרטים, מתתרגשת מכל עצב, אבל בכל מה שקשור לצד השני - אין כלום. ויש שנמשכים, ויש שרוצים, ולי זה לא מספיק, לא רוצה רק מגע, לא רוצה לחצים. כשאני מתחילה לדבר עם מישהו, אני בסה"כ רוצה ליצור בסיס של ידידות טובה, לדעת שכיף עם הבנאדם, ובעקבות כך, תבוא הרומנטיקה, העשייה מהלב - כי אתה באמת אוהב, ולא חווה סתם הידלקות. אתמול נפגשתי לראשונה עם מישהו מהאינטרנט. לפני זה דיברנו שבועיים בטלפון, שיחות ארוכות. אבל לפני הפגישה עצמה, אותו בנאדם לא היה כ"כ מציאותי בשבילי. אני לא חושבת שצריך להיות קשובים לחוקים בכל מה שקשור להתחלה במערכות יחסים, אבל יש דברים שלא הייתי רוצה שיעשו ויגידו לי על ההתחלה, כי זה רק גורם להתרחק. הבנאדם הזה שאומר לי שחיכה כל היום לדבר איתי, הבנאדם הזה שאמרתי לו שאני כותבת והוא אמר שהוא אף פעם, פתאום מקדיש לי איזה מונולוג ארוך וריגשי שכתב, וגרוע מכל, מה שלדעתי הכי תלוש - הוא תכנן להפתיע אותי השבוע ביום רביעי - יום האהבה, אחרי שקבענו, בצורה מסודרת, להיפגש בשישי. הסברתי לו, הלוואיי וחבריי היו יותר ספונטניים ומפתיעים, אבל לנסוע הרבה ולהפתיע בנאדם שעוד לא נפגשת איתו אפילו פעם אחת - זה כבר מוגזם. וכולם אמרו לי לבטל איתו את יום שישי. אבל אתמול נפגשנו בכל זאת. ברמת העיקרון, זה היה סוג של דייט מושלם. הוא הביא לי שוקולד, הוא הציע לשלם, ולא הייתה אפילו שתיקה אחת. אבל עוד מעט אכתוב או אגיד לו, שאיתו - לא תהיה זוגיות. עצם זה שהוא גרם לי להיות לחוצה, כל החום הדאגה, האהבה שהוא העניק בשיחות טלפון, כשמכירים פחות משבועיים - מוגזם, מיותר, ולא אמין. הוא אמר שההתחלות אצלו גרועות .. אבל, מה לעשות, ההתחלה היא מה שמשפיעה, ולכן אני בוחרת בידידות, מה שכמעט אף בן לא רוצה איתי. עד עכשיו, כשהייתי נפגשת עם בנים, הגבלתי אותם מראש שאין לי בעיה סתם להכיר אופי חדש, לשבת בכיף, אמרו לי בסדר, וניסו בכל זאת לגעת, לחזר, נדהמו מהתקשורת (שהסוד שלי היה בסה"כ הקשבה), עד שהקשר ניתק, כי עמדתי על שלי בקטע של ידידות, לא יכולה להרגיש משהו על ההתחלה. אני לא אומרת שאני רוצה שבנים יהיו אדישים אליי וזה מה שימשוך אותי, אני בסה"כ צריכה קשב, בילויים משותפים, ותקשורת טובה, אני לא חושבת שזה הרבה לבקש. אבל בנים היום מאד ישירים ופזיזים, ואפילו אמרתי את זה לאותו אחד שנפגשתי איתו אתמול, והנה, גם הוא, כמו כולם, היה נחוש להפתיע אותי, והסיבה היחידה שלא עשה זאת, הייתה טכנית - לא היה לו רכב באותו ערב. ודווקא הוא, היה הבחור הראשון שלא הגבלתי אותו בידידות בלבד, אני כ"כ רוצה אהבה, רומנטיקה, חיזור אמיתי, ואמרתי לעצמי שאתן צ'אנס. אבל ההתלהבות ירדה מהר מאד, עוד לפני הפגישה עצמה. נפגשתי מתוך סקרנות לראות איך הוא במציאות. אני חושבת שאני טיפוס של ידידים בלבד. מה שבטוח - אולי צריך להפסיק להכיר דרך האינטרנט. אבל הסיפור המעגלי הזה קשור גם לאנשים לא רק מהאינטרנט. מדברים איתי, פחות משבוע, חושבים שמצאו את האחת, אני מסבירה שאני אוהבת להכיר אנשים חדשים, ואין שום מטרה, מסכימים איתי, נפגשים איתי, רוצים להרשים אותי, אני מבהירה שוב שאני לא בקטע של זוגיות ורומנטיקה, ואז בא המשפט של: "אני לא צריך עוד ידידה" ומנתקים איתי קשר, אחרי שהרגילו אותי למילים יפות, חיזורים, ואחד שאפילו הגדיר אותנו כנשמות תאומות. אני לא משחקת בבנים, אני מבהירה מההתחלה, לפני שישלמו גם על הדלק ויבואו לאזור שלי. אז הכי טוב לבד, להתמקד בלהגשים את עצמי, ללמוד, להשקיע, לעשות ספורט סופסוף ..ההתמודדות שלי היא מול אותם בנים, אנשים חדשים, וכל אחד הוא מיוחד, ועם אף אחד אני לא מוצאת קירבה. מגע תמיד אפשר להשיג (ועוד אומרים שלבנות זה יותר קל), ומגע זה כיף, אבל זה לא בא מרגש ברוב המקרים. אולי צריך להיות "שומרי-נגיעה" בהתחלה של קשרים ולהתמקד בשיחה עצמה. שוב. רוצה רק תקשורת טובה, נושאים משותפים של בילויים, ולהרגיש בנוח. זה בערך הדבר שנחשב הכי מטריד.. בכל הנושאים האחרים, צבא, לימודים, עבודה - תמיד אפשר ללמוד תחום חדש. אבל איך זה שעם אנשים זה כ"כ קשה? כולנו אותו דבר, בכולנו יש רגשות, המצפון של להקשיב לבנאדם שבוכה, גם אם הוא לא קרוב אליך.. אני שמחה בשביל כל אחד שמצא זוגיות, אני רק יודעת שאין מצב שאני אקרא למישהו "החבר שלי" לפני שאין באמת חברות. משיכה, זה כבר לא משנה המראה, אני מניחה שחשוב שתטפח את עצמך, למענך, ולא כדי להרשים, אבל בשבילי, להימשך, זה לנוכחות של הבנאדם, לקירבה, לשיחה עצמה. ושיהיה לכולנו רק טוב ...
שלום למי שקורא את ההודעה, שמי כשם הכינוי שלי, ואני בת 21 עוד מעט. כבר אין לי כוח לחיים האלה שניתנו לי, אין לי כוח למעגליות הספציפית שנתקלת בחיי. נדמה שהרגש שהכי שולט בין בני אדם הוא - אהבה. לא משנה איזה סוג של אהבה. וזה דבר שגם בי יש. ואיכשהו .. אני לא מוצאת אף אחד, אף בן אדם אחד, שכיף לי איתו, לבלות, לדבר, לרצות להיות לצידו גם בלי להוציא הגה. וזו לא תקופה, זה ככה כבר שנים, פשוט חסרת רגש. אני, זו אני הילדה שבוכה מסרטים, מתתרגשת מכל עצב, אבל בכל מה שקשור לצד השני - אין כלום. ויש שנמשכים, ויש שרוצים, ולי זה לא מספיק, לא רוצה רק מגע, לא רוצה לחצים. כשאני מתחילה לדבר עם מישהו, אני בסה"כ רוצה ליצור בסיס של ידידות טובה, לדעת שכיף עם הבנאדם, ובעקבות כך, תבוא הרומנטיקה, העשייה מהלב - כי אתה באמת אוהב, ולא חווה סתם הידלקות. אתמול נפגשתי לראשונה עם מישהו מהאינטרנט. לפני זה דיברנו שבועיים בטלפון, שיחות ארוכות. אבל לפני הפגישה עצמה, אותו בנאדם לא היה כ"כ מציאותי בשבילי. אני לא חושבת שצריך להיות קשובים לחוקים בכל מה שקשור להתחלה במערכות יחסים, אבל יש דברים שלא הייתי רוצה שיעשו ויגידו לי על ההתחלה, כי זה רק גורם להתרחק. הבנאדם הזה שאומר לי שחיכה כל היום לדבר איתי, הבנאדם הזה שאמרתי לו שאני כותבת והוא אמר שהוא אף פעם, פתאום מקדיש לי איזה מונולוג ארוך וריגשי שכתב, וגרוע מכל, מה שלדעתי הכי תלוש - הוא תכנן להפתיע אותי השבוע ביום רביעי - יום האהבה, אחרי שקבענו, בצורה מסודרת, להיפגש בשישי. הסברתי לו, הלוואיי וחבריי היו יותר ספונטניים ומפתיעים, אבל לנסוע הרבה ולהפתיע בנאדם שעוד לא נפגשת איתו אפילו פעם אחת - זה כבר מוגזם. וכולם אמרו לי לבטל איתו את יום שישי. אבל אתמול נפגשנו בכל זאת. ברמת העיקרון, זה היה סוג של דייט מושלם. הוא הביא לי שוקולד, הוא הציע לשלם, ולא הייתה אפילו שתיקה אחת. אבל עוד מעט אכתוב או אגיד לו, שאיתו - לא תהיה זוגיות. עצם זה שהוא גרם לי להיות לחוצה, כל החום הדאגה, האהבה שהוא העניק בשיחות טלפון, כשמכירים פחות משבועיים - מוגזם, מיותר, ולא אמין. הוא אמר שההתחלות אצלו גרועות .. אבל, מה לעשות, ההתחלה היא מה שמשפיעה, ולכן אני בוחרת בידידות, מה שכמעט אף בן לא רוצה איתי. עד עכשיו, כשהייתי נפגשת עם בנים, הגבלתי אותם מראש שאין לי בעיה סתם להכיר אופי חדש, לשבת בכיף, אמרו לי בסדר, וניסו בכל זאת לגעת, לחזר, נדהמו מהתקשורת (שהסוד שלי היה בסה"כ הקשבה), עד שהקשר ניתק, כי עמדתי על שלי בקטע של ידידות, לא יכולה להרגיש משהו על ההתחלה. אני לא אומרת שאני רוצה שבנים יהיו אדישים אליי וזה מה שימשוך אותי, אני בסה"כ צריכה קשב, בילויים משותפים, ותקשורת טובה, אני לא חושבת שזה הרבה לבקש. אבל בנים היום מאד ישירים ופזיזים, ואפילו אמרתי את זה לאותו אחד שנפגשתי איתו אתמול, והנה, גם הוא, כמו כולם, היה נחוש להפתיע אותי, והסיבה היחידה שלא עשה זאת, הייתה טכנית - לא היה לו רכב באותו ערב. ודווקא הוא, היה הבחור הראשון שלא הגבלתי אותו בידידות בלבד, אני כ"כ רוצה אהבה, רומנטיקה, חיזור אמיתי, ואמרתי לעצמי שאתן צ'אנס. אבל ההתלהבות ירדה מהר מאד, עוד לפני הפגישה עצמה. נפגשתי מתוך סקרנות לראות איך הוא במציאות. אני חושבת שאני טיפוס של ידידים בלבד. מה שבטוח - אולי צריך להפסיק להכיר דרך האינטרנט. אבל הסיפור המעגלי הזה קשור גם לאנשים לא רק מהאינטרנט. מדברים איתי, פחות משבוע, חושבים שמצאו את האחת, אני מסבירה שאני אוהבת להכיר אנשים חדשים, ואין שום מטרה, מסכימים איתי, נפגשים איתי, רוצים להרשים אותי, אני מבהירה שוב שאני לא בקטע של זוגיות ורומנטיקה, ואז בא המשפט של: "אני לא צריך עוד ידידה" ומנתקים איתי קשר, אחרי שהרגילו אותי למילים יפות, חיזורים, ואחד שאפילו הגדיר אותנו כנשמות תאומות. אני לא משחקת בבנים, אני מבהירה מההתחלה, לפני שישלמו גם על הדלק ויבואו לאזור שלי. אז הכי טוב לבד, להתמקד בלהגשים את עצמי, ללמוד, להשקיע, לעשות ספורט סופסוף ..ההתמודדות שלי היא מול אותם בנים, אנשים חדשים, וכל אחד הוא מיוחד, ועם אף אחד אני לא מוצאת קירבה. מגע תמיד אפשר להשיג (ועוד אומרים שלבנות זה יותר קל), ומגע זה כיף, אבל זה לא בא מרגש ברוב המקרים. אולי צריך להיות "שומרי-נגיעה" בהתחלה של קשרים ולהתמקד בשיחה עצמה. שוב. רוצה רק תקשורת טובה, נושאים משותפים של בילויים, ולהרגיש בנוח. זה בערך הדבר שנחשב הכי מטריד.. בכל הנושאים האחרים, צבא, לימודים, עבודה - תמיד אפשר ללמוד תחום חדש. אבל איך זה שעם אנשים זה כ"כ קשה? כולנו אותו דבר, בכולנו יש רגשות, המצפון של להקשיב לבנאדם שבוכה, גם אם הוא לא קרוב אליך.. אני שמחה בשביל כל אחד שמצא זוגיות, אני רק יודעת שאין מצב שאני אקרא למישהו "החבר שלי" לפני שאין באמת חברות. משיכה, זה כבר לא משנה המראה, אני מניחה שחשוב שתטפח את עצמך, למענך, ולא כדי להרשים, אבל בשבילי, להימשך, זה לנוכחות של הבנאדם, לקירבה, לשיחה עצמה. ושיהיה לכולנו רק טוב ...
אני לא חושבת שאני מחמירה, ואני כן מעריכה את עצמי וכל זה, אבל משהו לא מסתדר לי .. מזל רע של 5 שנים ? תודה שהגבת - באמת מקווה למצוא מישהו שיענה על רוב הציפיות, זה יותר דרישות וגבולות, הפסקתי לצפות לדברים כי זה רק מוביל לאכזבות ברוב המקרים.. וזה לא קשור לגיל או ניסיון, זו תחושת מחנק ומועקה כבר שנים ..
