שיתוף
אני רוצה לשתף בהתפתחויות השונות במה שאני עוברת כרגע - במשך השנה עברתי התפרצויות של חום ודלקת, שהחלישו והגבילו אותי בהדרגה. עם החורף ההתפרצויות החריפו והפכו לחום גבוה קבוע. נבדקתי בכל הבדיקות ללא שנמצא ממצא, טופלתי באנטיביוטיקה כללית, מה שהביא למצב שהחום חלף לאט לאט, אבל חולשה גדולה מושיבה אותי בבית ומקשה עלי כל פעילות - ובוודאי כזו שכרוכה ביציאה מהבית. בהתחלה הייתי מבוהלת ולא ידעתי איך לאכול את הדברים. לא הבנתי איך מרגע זה והלאה ייראו החיים שלי (שגם ככה דרשו ממני מאגרי אנרגיות, ופשרות קשות בהיעדרם). ואז ראיתי שאני צריכה זמן, כדי ללמוד את המצב החדש, והשלמה עם מה שאני לא יכולה לעשות ולחזות. אחרי שנרגעתי קצת, דיווחתי למקום העבודה, והצעתי לעבוד מהבית כדי לא לעצור משימות שעסקתי בהם. בהתחלה קיבלתי יחס חשדני, ומאוחר יותר יחס אוהד, ואת המסר שהיה חשוב לי - לא מוותרים עלייך. הרבה זמן הייתי זקוקה למסר הזה, אבל לא קיבלתי אותו. אז פשוט השלמתי עם היעדרו וחיזקתי את עצמי עם מה שאני יודעת על עצמי, והמתנתי. מאוד עזר לי המבט של adamsplit - שהעביר לי מסר: לחפש, לחשוב, לשער לפי הבנתך, לחכות ולא לאבד את האמונה! זה עזר לי ברגעים הקשים של איבוד דרך נורא - שהרי כל הזמן אני בחיפוש מתמיד, בהתבוננות פנימה, בניסיון לקדם את תחום הבחירה שלי ולהתקדם במימוש העצמי שאני רוצה להגיע אליו. אז אם לא רואים מוצא - זה לא באחריות שלך. באחריות שלך לחפש, לחכות לתשובה, לשער כפי הבנתך ולהאמין ביכולותיך בהמשך. ולמדוד את ההצלחה לפי פרמטרים של אבא אוהב, שנותן שם לפחד ולנפילה ושם נוסף - להתגברות. זו דרך שנותנת לי כוח בכל מקום שאלך אליו ובכל תוצאה שאגיע אליה. כי אני כל הזמן משתדלת במיטב היכולת. זו דרך שנותנת בי אמון, שאינני משקרת או מעמידה פנים. מאוד לא אהבתי את הטוטאליות שבמסר של הנטורופטית, שמטיל על הבחירות שלי אחריות מלאה על כל הקורה אותי, בבחינת "כל מה שקורה בחייך את מזמנת לעצמך". הטוטאליות הזו לא עוזרת לי להתקדם. זה מסר שבא ואומר לי שכל ההתבוננויות שאני עושה לא טובות ולא מספיקות, ואם אינני בשלה להתפתחות אז אני גם אחראית על חוסר הבשלות כי הבחירות הקודמות שלי קבעו את הבשלות שלי כרגע. זה מסר שלא מאמין ליכולות שאני מצהירה עליהן. ואין לי מה לעשות עם זה, מלבד להיות מתוסכלת ותקועה. (צורת ה"עזרה" הזו קצת מזכירה לי את השדכנית שטוענת שאלו שהיא לא הצליחה לשדך אותם פשוט "אינם ברי חיתון". כלומר - האחריות היא עליהם, ולה אין בעיה...). מה שמטריד אותי זה שלמרות שאני מתמודדת בכל הכוח כל החיים עם הרבה מכות שניתכות מלמעלה, ושאולי כולן קשורות למכה הבסיסית - חוסר בהדרכה הורית בגילאים קריטיים ובמיומנויות בסיסיות, ומסר של "את שלילית באופן בסיסי" - התוצאה היא שאינני מצליחה לצבור כוחות, וסובלת תמיד מחסר מצטבר. אני הולכת בעקביות קדימה, בקצב שאפשר, ועשיתי לאורך השנים הרבה פעולות שהיו אמורות לתת הרבה כוח וגם לקחו הרבה כוח. אבל הכוח שהן נתנו לא נשאר, לא הצטבר, ואילו החסר הצטבר, ואני מרגישה כל הזמן מוגבלת מבחינת מסוגלות ותפקוד. ואולי אפילו יותר ויותר מפעם לפעם... כלומר התוצאות מטרידות אותי, הגם שאני מבינה שהן לא בידי. המטרה שלי להתקדם בתפקוד ולממש פוטנציאל עצום - לא מושגת. מתעכבת כל הזמן. אני כל הזמן בתקווה ופועלת לקדם את המצב הזה בכל מיני דרכים, אבל חשבון נפש מגלה רק נסיגה ועיכוב תוצאתיים (בנסיבות שאין עליהן שליטה). קשה להסביר בלי לתת דוגמא, אבל אני חוששת להתפזר הרבה בהודעה אחת. אולי מישהו יודע להגיב למה שאני מרגישה?
אני רוצה לשתף בהתפתחויות השונות במה שאני עוברת כרגע - במשך השנה עברתי התפרצויות של חום ודלקת, שהחלישו והגבילו אותי בהדרגה. עם החורף ההתפרצויות החריפו והפכו לחום גבוה קבוע. נבדקתי בכל הבדיקות ללא שנמצא ממצא, טופלתי באנטיביוטיקה כללית, מה שהביא למצב שהחום חלף לאט לאט, אבל חולשה גדולה מושיבה אותי בבית ומקשה עלי כל פעילות - ובוודאי כזו שכרוכה ביציאה מהבית. בהתחלה הייתי מבוהלת ולא ידעתי איך לאכול את הדברים. לא הבנתי איך מרגע זה והלאה ייראו החיים שלי (שגם ככה דרשו ממני מאגרי אנרגיות, ופשרות קשות בהיעדרם). ואז ראיתי שאני צריכה זמן, כדי ללמוד את המצב החדש, והשלמה עם מה שאני לא יכולה לעשות ולחזות. אחרי שנרגעתי קצת, דיווחתי למקום העבודה, והצעתי לעבוד מהבית כדי לא לעצור משימות שעסקתי בהם. בהתחלה קיבלתי יחס חשדני, ומאוחר יותר יחס אוהד, ואת המסר שהיה חשוב לי - לא מוותרים עלייך. הרבה זמן הייתי זקוקה למסר הזה, אבל לא קיבלתי אותו. אז פשוט השלמתי עם היעדרו וחיזקתי את עצמי עם מה שאני יודעת על עצמי, והמתנתי. מאוד עזר לי המבט של adamsplit - שהעביר לי מסר: לחפש, לחשוב, לשער לפי הבנתך, לחכות ולא לאבד את האמונה! זה עזר לי ברגעים הקשים של איבוד דרך נורא - שהרי כל הזמן אני בחיפוש מתמיד, בהתבוננות פנימה, בניסיון לקדם את תחום הבחירה שלי ולהתקדם במימוש העצמי שאני רוצה להגיע אליו. אז אם לא רואים מוצא - זה לא באחריות שלך. באחריות שלך לחפש, לחכות לתשובה, לשער כפי הבנתך ולהאמין ביכולותיך בהמשך. ולמדוד את ההצלחה לפי פרמטרים של אבא אוהב, שנותן שם לפחד ולנפילה ושם נוסף - להתגברות. זו דרך שנותנת לי כוח בכל מקום שאלך אליו ובכל תוצאה שאגיע אליה. כי אני כל הזמן משתדלת במיטב היכולת. זו דרך שנותנת בי אמון, שאינני משקרת או מעמידה פנים. מאוד לא אהבתי את הטוטאליות שבמסר של הנטורופטית, שמטיל על הבחירות שלי אחריות מלאה על כל הקורה אותי, בבחינת "כל מה שקורה בחייך את מזמנת לעצמך". הטוטאליות הזו לא עוזרת לי להתקדם. זה מסר שבא ואומר לי שכל ההתבוננויות שאני עושה לא טובות ולא מספיקות, ואם אינני בשלה להתפתחות אז אני גם אחראית על חוסר הבשלות כי הבחירות הקודמות שלי קבעו את הבשלות שלי כרגע. זה מסר שלא מאמין ליכולות שאני מצהירה עליהן. ואין לי מה לעשות עם זה, מלבד להיות מתוסכלת ותקועה. (צורת ה"עזרה" הזו קצת מזכירה לי את השדכנית שטוענת שאלו שהיא לא הצליחה לשדך אותם פשוט "אינם ברי חיתון". כלומר - האחריות היא עליהם, ולה אין בעיה...). מה שמטריד אותי זה שלמרות שאני מתמודדת בכל הכוח כל החיים עם הרבה מכות שניתכות מלמעלה, ושאולי כולן קשורות למכה הבסיסית - חוסר בהדרכה הורית בגילאים קריטיים ובמיומנויות בסיסיות, ומסר של "את שלילית באופן בסיסי" - התוצאה היא שאינני מצליחה לצבור כוחות, וסובלת תמיד מחסר מצטבר. אני הולכת בעקביות קדימה, בקצב שאפשר, ועשיתי לאורך השנים הרבה פעולות שהיו אמורות לתת הרבה כוח וגם לקחו הרבה כוח. אבל הכוח שהן נתנו לא נשאר, לא הצטבר, ואילו החסר הצטבר, ואני מרגישה כל הזמן מוגבלת מבחינת מסוגלות ותפקוד. ואולי אפילו יותר ויותר מפעם לפעם... כלומר התוצאות מטרידות אותי, הגם שאני מבינה שהן לא בידי. המטרה שלי להתקדם בתפקוד ולממש פוטנציאל עצום - לא מושגת. מתעכבת כל הזמן. אני כל הזמן בתקווה ופועלת לקדם את המצב הזה בכל מיני דרכים, אבל חשבון נפש מגלה רק נסיגה ועיכוב תוצאתיים (בנסיבות שאין עליהן שליטה). קשה להסביר בלי לתת דוגמא, אבל אני חוששת להתפזר הרבה בהודעה אחת. אולי מישהו יודע להגיב למה שאני מרגישה?