שיר מפורק (עכשיו)

cosmo15

New member
שיר מפורק (עכשיו)

אני לא רוצה
בשעות בין ערביים
או בין השמשות
עכשיו ערב
והשמש מחווירה
אני לא מכירה משברים
קראתי לגביהם בעיתונים
כשאני בים יש קצף חצוף
וטעם של מלח בנחיריים
ואותיות רש"י מדגדגות
את זיכרוני
אף פעם לא ידעתי לשוב
להתדפק או לכסוף בליל
הצעדים שלי בוטחים
באדמה שוטחים
עד לדלתך
ובית אמי
יין רקח
ועסיס רימונים

ו...
אני יכולה להריח את העור שלך
והזיעה ,
השיערות שלך שחורות מסולסלות
הזעקה מרה
וכל חיטוב כמו פסל
קורץ לי לשוב לחיקך
צבע עור אגוז
ושלי בהט
נקרש
והגופות שלנו מסוככים
זה על זה
וכל עונג מפורש

אמרתי לך ,
אני לא טובה בלחרוז
ומה שעכשיו
הוא שחי
 

cosmo15

New member
שאלה- לא שיר

למה נדמה לי
שאנשים נאבקים
במאה ואחד כבלים
לא נראים
מילה למילה
טקסט או שורה
ואצלי הן זורמות בלי מחשבה
לא הקדשתי אל השיר הזה
יותר מדקה
אם לדמות למשהו
מחצתי נמלה
והדמים באדמה
כמו אותו סימון
של משטרה
כשנרצחים ויש
סרטי הפרדה
כתומים
חרט לי את
המשפט הבא
 

בודלר

New member
אהבתי את זה

לפעמים דווקא הכתיבה האנטאוטיבת יוצרת שירים חזקים אצלי זה בולט.
 

שמים1

New member
יש לך מתת שאין לכל אחד

הכתיבה בדמך וזורמת מימך כמעיין נובע
אין לי דבר נגד חריזה ואני מוצאת עצמי נהנית תמיד משירים מוקפדים ומסוגננים אבל בכתיבתך יש משהו ראשוני ומרענן , טבעי וזורם ואל תגבילי עצמך לדבר .
את כותבת נפלא .
 

קרנף לבן 1

Well-known member
מנהל
לי זה נראה יותר בשתי שירים שנהנתי מהם

לא הצלחתי להבין את הקשר שבמחרוזת השירים.
השירים עצמם טובים
 

aiziq

New member
שטף תודעה מדהים ויפהפה

והוא מאד מתאים כי הוא בעצם גם נושא השיר. כתבת שיר ייצרי לחלוטין, שכולו כאן ועכשיו והוא נוכח במלוא הקסם שלו. יש לזה מקום בהחלט! ויחד עם זאת הנפש יוצאת לפעמים אל מעשה האמנות המוקפד יותר, שמחייב סבלנות, שמחייב התעכבות והתלבטות והחלטה.
&nbsp
בעיניי השיר הזה שנמצא בהלימה מדהימה של אופן עם תוכן הוא הישג של ממש.
 

cosmo15

New member
תודה,

מה הביקורת שהיית מוסיף?

אני מאוד אוהבת בשיר שרשמת שהוא לא מחורז
הייתי מוגבלת לחריזה כשהייתי קטנה וזה עדין
מכופף לי את הכתיבה כשאני מנסה
(אם תשים לב חלק יוצא ככה בלי כוונה).

איך נפטרים מהצורך לזה?
 

בודלר

New member
אני הפוך ממך הייתי רוצה לחרוז ולא יודע איך

אז אני כותב בחריזה חופשיתת
 

cosmo15

New member
אצלי החריזה משעבדת

היא מקנה לזה תחושה של ילדותיות
אולי אתה יכול לעבור על מילים עם סיומות דומות
שיוצרות מצלול חרוזי
(כמו הדוגמא כשהיינו ילדים-
יצא לי חרוז תפוז
או : כושי קטן הלך לגן ...)

ואז אתה יכול להרכיב מהם משפטים
ולנסות לראות איך אתה מכוון את זה
למשמעות או לכמה צורות משמעות
דומות למה שרצית להגיד

אני נהנית מחריזה רק כשהיא מרגישה לי נכונה
שהיא באה באמת לומר משהו
והיא לא קישוטיות
 

בודלר

New member
נכון קשה לחרוז מעולה או מופתי יש יחידי סגולה כמו דנטה או גת

או במקרה שלנו אלתרמן וביאלק ולמען האמת אין לי צורך לחרוז אבל חשוב לי המלצול ואני מקווה שהוא בולט בשירי אפילו שאני לא בטוח, זו עבודה קשה מאוד לכתוב מוזיקה טובה.
 

בודלר

New member
גתה בפאוסט חורז באופן לא פחות ממופתי אפילו יותר מדנטה

וקשה לעלות על משורר כמו דנטה אבל השחרור והדמיון מפלאים .
 

tagmdd

New member
מאוד מאוד נהניתי

אם הבנתי נכון, הקו המקשר לאורך השיר הוא העכשוויות, והדחיה של כל מה שהוא לא עכשיו, כל מה שלא ניתן לחוות אותו בזה הרגע (ולכן אני מניח שאין זה מקרי שהשיר מתחיל ב "אני לא רוצה" וממשיך ב "אני לא מכירה" ו "אף פעם לא ידעתי"). עונג מפורש מן הרגע, לא כיסופים, לא התדפקות וגעגוע רק החוויה הנוכחית, של הים, של קצף הגלים, של הדגדוג המפכה של המילים (אותיות רש"י, כי יש כאן פרשנות כלשהי בעצם החוויה הראשונית?).
הבית הראשון מוביל מתוך ביטחון ונועזות של הדוברת, מן הטבע עד לדלת האהוב מתוך בית האם, אשר יתכן והוא המקור ליכולת הזו של הדוברת לחוות את הדברים בעוצמה מתוך ההוויה. הבית השני הוא העונג המפורש (נפלא. מתחבר עם דגדוגו של רש"י?) שרובו גשמי, אך הזעקה המרה מעלה אותו מעבר לגוף.
והבית השליש שאומר במפורש "מה שעכשיו הוא שחי" ומוותר על החריזה הדורשת חשיבה ותכנון מראש, כך שנוספת גם אמירה על החיים וגם אמירה על השירה.
אמרתי כבר שנהניתי?
 

שמים1

New member
קוסמו ברוכה הבאה


את רוצה את הפשטות
לא את המילים המתייפייפות , לא בין השמשות , לא בין הערביים אלא בשעת ערב
המילה הישירה שמביעה בדיוק איך שאת חשה כלפיה .
את ישירה , חווה את הרגע , , לא חווה שיברון
יודעת להנות מהים , מן הטבע , כשאת עוזבת אינך מביטה לאחור , צועדת בבטחה
ומשיגה מה שאת רוצה .
ורצית אותו , וידעתם עונג , וכתיבתך שוטפת , מרעננת ומרנינה .

מאחלת לך השתלבות נעימה בפורום שלנו .
 
למעלה