לתמונת אמא
לתמונת אמא\ לאה גולדברג תמונתך כה שלוה. את אחרת: קצת גאה ונבוכה על שאת – אמי. מלוה בדמעה ובחיוך מותרת ומעולם אינך שואלת: "מי"? לא תמהת, לא רגזת, עת באתי אלייך מדי יום ביומו ואמרתי: "תני!" את הכל הבאת לי במו ידייך רק מפני שאני – אני. ויותר ממני את היום זוכרת את יגון-ילדותי, ונפשך כבר פתרה: עת תבוא אליך הבת הבוגרת, היא תביא את יאוש תוגתה שבגרה. כן, אבוא רצוצה ולא אשאל לשלומך. לא אבכה בחיקך, לא אלחש: "אמי!" את תדעי: זה זעזבני היה לי יקר ממך ולא תשאליני: "מי"? מצטערת שזה לא מנוקד...