שיר ישן נושן...

[מיכי 10]

שיר ישן נושן...

שמעתי היום בהפתעה רבה את אחת הנכדות שלי, בת שש וקצת, מפזמת לעצמה את הלחן של "אנו נהיה הראשונים"

זה היה מדהים, ובאתי מיד לברר "הכיצד?". התברר שבמסיבת הסיום של הגן, שרו מילים אחרות לאותו לחן. אני לא יודעת מי חיבר אותן, אבל זה נשמע ממש חמוד: "לא ידענו מה זה אל"ף, לא ידענו מה זה בי"ת (מה זה בי"ת), ועכשיו יודעים כולנו..." (שכחתי את ההמשך). סיפרתי לה על השיר, שנולד עוד לפנַי

, והבטחתי שאִם היא תזכיר לי במוצ"ש, אשמיע לה דרך המחשב את השיר המקורי. האזנו ביחד, נהנינו שתינו, וראיתי את המילים. וגם כאן נכונה לי הפתעה: קודם כל, יש לשיר שישה בתים, מהם אני מכירה רק את הראשון. אבל עכשיו שאלתי אל הלשונאים: האם זו בעיית קליטה שלי מהילדוּת, או שכך גם אתם למדתם לשיר? הנה מילות הבית הראשון, כפי שהעתקתי אותן מ"זמרשת", ואחריהן ה"תיקון" שלי: מילים: לא ידוע תרגום/נוסח עברי: יוסף הפטמן לחן: עממי רוסי "אָנוּ נִהְיֶה הָרִאשׁוֹנִים", כֹּה אָמַרְנו אָח אֶל אָח. אָנוּ נִהְיֶה בֵּין הַבּוֹנִים, נֵט הַמֵּיתָר, נֵט אֲנָךְ. והשורה האחרונה שלי: נטע נטע נטע רך. בעצם, מה הקשר לנטע רך, מדובר על בנין הארץ, ולא על שתילה ונטיעה...

 

[יאקים]

שבוע טוב, מיכי.

חזרתי זה הרגע, וכהרגלי פתחתי את המחשב וניגשתי מיד לראות מה חדש בפורום. ובכן, את אינך היחידה שאינך מכירה את שאר הבתים. את בחברה טובה מאוד של מיליונים בזו הארץ. אגב, גם להימנון של נ"ה אימבר יש מספר בתים, שאיש (כמעט...) אינו יודע על קיומם. כולל אותי... לכן לשאלתך, אנסה לשער שמדובר בבניית הארץ, ובנייה פירושה גם בניית בתים וסלילת דרכים אך גם נטיעת עצים... ומכאן לשני הפעלים נַט מיתר ואנך - זהו פועל ששורשו נ-ט-ה/י בבניין הפעיל, וזוהי צורת עתיד מקוצר (במקום נַטֶּה). והפועל השני נְטַע נֶטַע, נֶטַע רַךְ (אני מקווה שכיוונתי נכון...) ששורשו נ-ט-ע בבניין קל בדרך הציווי, אלא שמקובלני שפועלי חפ"נ בבניין קל בציווי - פה"פ נ נושלת בהם: סע, גע, טע... מקווה גם שסיפקתי את מבוקשך... ליל מנוחה

 

[חוכך בדעתו 2]

נאה מאד. אך דומני שמיכי כיוונה

נִטַע (מדברים, עתיד) נֶטַע וגו'.

 

[חוכך בדעתו 2]

ל־

 

[יאקים]

תודה על הערתך, חוכך.

בהחלט מתקבל על הדעת שזו הייתה כוונת הכותב, אך הואיל והטקסט אינו מנוקד, שיערתי שמדובר בעצם בצורת ציווי נוכח בבניין קל. אך לגופם של דברים, נראה לי שקלעתי לכוונתה של מיכי שמדובר בבניין הארץ, ואז הבנייה אינה קשורה בהכרח ל"נלבישך שֹלמת בטון ומלט", אלא לכל מה שקשור לבנייתה של מולדת: חקלאות, חינוך, בנייה, אמנות ועוד... שבוע טוב לך.

 

[מיכי 10]

לא, חוכך.

תודה, אבל גם אתה ייחסת לי הרבה מעבר לְמה שחשבתי אז, בילדותי.

 

[מיכי 10]

וואו, הייתי בטוחה שאף אחד לא יתייחס לשאלתי,

כפי שקורה לי לא אחת, והנה שרשור שלם, אשר מיד אקרא כמובן!

ובכן, קודם כל תודה יאקים על החיזוק, שאני לא לבד, אלא בחברה טובה.

אבל בקשר לטעות שלי, ייחסת לי כוונה טובה מדי. הייתי ילדה כשלמדתי את השיר, וברור שלא חשבתי כמו הפירוש היפה שלך "נְטַע נֶטַע, נֶטַע רַךְ", אלא סתם: "נֶטַע, נֶטַע, נֶטַע רַךְ". (ועוד חשבתי לתומי הערב, לפני שראיתי את מילות השיר, שעלי ללמד גם את נכדתי בת השבע, נטע, את השיר הזה.

).

 

[יאקים]

בוקר טוב, מיכי

לצערי, וכבר הודיתי בכך בהודעה מאמש, איני מכיר את הבית האחרון, וממילא לא יכולתי לחשוב על האפשרות של שם העצם נֶטַע כשם חביבתך-נכדתך, שמופיע שלוש פעמים ברציפות. מאחל לך ולנכדתך המון שעות בילוי אמנותיות בצוותא.

 

[מיכי 10]

תודה, יאקים. זה בסוף הבית הראשון.

את הבתים האחרים, כאמור, כלל לא הכרתי.

 

[יאקים]

תודה. טוב לדעת ושבוע טוב לך.

 

[יאקים]

ועוד משהו. עיקר שכחתי:

כיצד היו מנוקדות שלוש המילים בסוף הבית הראשון :נטע, נטע, נטע רך? אולי זה נרמז באיזשהו מקום, אבל אני לא קלטתי....

 

[מיכי 10]

כבר כתבתי את זה בשרשור זה, אבל הנה

שוב: "נְטַע נֶטַע, נֶטַע רַךְ". וזה לא היה כך בסוף הבית הראשון, אלא בשיבוש שלי לאותה שורה אחרונה בבית הראשון.

 

[יאקים]

סורי, אני רואה זאת לראשונה.

צדקתי אפוא שמדובר בצורת ציווי נוכח (שגויה, כי הנכונה היא טַע!) מן השורש נ-ט-ע בבניין קל. ואם כבר נגענו בשם העצם נֶטַע, אני זוכר שם זה ממשל הכרם בישעיהו פרק ה נְטַע שעשועיו, וכאן אם איני טועה הניקוד הנו מוזר במקצת לשמות מלעיליים בנסמך, שבדרך כלל הניקוד של צורת הנסמך בהם אינו משתנה, למעט חריגים (חֶדֶר, חֲדַר המורים) לא רבים. וזה יכול לשמע נושא לדיון חדש.

 

[מיכי 10]

סליחה, סליחה, סליחה!

הטעות שלי. לא הבנתי מה הבעיה, עד שהשתמשתי עכשיו בזכוכית המגדלת שבפינה התחתונה, וגיליתי שניקדתי לגמרי בטעות את המילה "נֶטַע", הראשונה בשורה, בשווא במקום בסגול. זו טעות מצערת. התכוונתי לנקד שלוש פעמים את שם העצם "נטע" בסגול ובשווא. זהו. מתנצלת בפני כל מי שבלבלתי אותם. השורה הזאת היתה מלכתחילה טעות מימי הילדוּת, ללא שום כוונה דקדוקית, אלא פירוש לא נכון למה ששמעתי. אפשר לסגור את השרשור, הכל כבר ברור. ותודה לכל!

 

[מיכי 10]

מה קורה לי? בסגול וב*פתח*, כמובן. ללא שווא!

אולי אלך לישון, כדי לא להוסיף כאן עוד שטויות ותקלדות.

 

[ליליק 123]

מדובר בתופעה פסיכולינגוויסטית

המכונה אסימילציה קוגניטיבית. תופעה זו היא חלק מתהליכים קוגניטיביים המסבירים קליטת מידע. אם המידע מוכר לקולט, או ניתן לפירוש, הוא יבנה לו משמעות ייחודית לו (שיכולה להתאים למשמעות המקובלת ויכולה שלא להתאים לה). אם האינפורמציה אינה מוכרת או אינה ניתנת לפירוש, האדם יתעלם ממנה או ישנה אותה, וזו האסימילציה. תופעה זו מוכרת אצל ילדים השומעים מושגים לא מוכרים בטקסט ומשנים אותם בהתאם. דוגמא מוכרת היא: "בר כוכבא נפל בשביל והוא שׁם בכלוב" במקום "נפל בשבי והושׂם בכלוב" או "גמבה עיר וגמבה כפר" במקום "גם בעיר וגם בכפר". כך, כפי הנראה קרה גם לך למשמע "נט המיתר נט אנך..."

 

[יאקים]

הסבר אקדמי מאיר עיניים ללא ספק.

אך אני מרשה לעצמי להטיל ספק אם לכך כיוונה מיכי. אולי נקרא לנערה ונשאל את פיה (ברחל בתה הקטנה.....) שבוע טוב לך.

 

[ליליק 123]

כפי שציינת, יש להחזיר את השאלה למיכי

זאת מכיוון שלא ניקדה את ה"נטע, נטע, נטע רך" בגירסתא. ההסבר שלי הכון למקרה בו שרה neta ולא nita. ולמיכי הפתרונים.

 

[ליליק 123]

תיקון טעות מקלדת

ב"גירסתה", כמובן, ולא ב"גירסתא" וכן, "נכון" ולא "הכון", לילה טוב

 

[יאקים]

אני נוטה לשער שמיכי עלתה זה מכבר על יצועה.

אם כך, לא נותר לנו אלא להמתין לפסק דינה של הבת מחר. שבוע טוב לך.