שיר חדש
שבתי הביתה מול ריחות של קטורת ונרות דולקים. שבתי הביתה לחצות מבוכים. לגמוע שוב מי מעיינות זכים, לסגור חלון לפתוח דלת, גם לרוחות פרצים. לגעת בגחלים, לאבק חלומות נעורים. לרחף שם עימך, בשמים סגולים. שבתי הביתה, לאהובי, החיים!!! לתנובת העצים. אל ריחם של הורדים אל האור הניגלה מבפנים. וכל שבילי אחד הם, זרימה... שעת בין ערביים, שקיעה אדומה. שחר מפציע, שמיכה לבנה. זה הרגע... זו השעה... שבתי הביתה אל שלווה ענוגה. ובתוך היש והאין, זו אני... ה ג א ה.
שבתי הביתה מול ריחות של קטורת ונרות דולקים. שבתי הביתה לחצות מבוכים. לגמוע שוב מי מעיינות זכים, לסגור חלון לפתוח דלת, גם לרוחות פרצים. לגעת בגחלים, לאבק חלומות נעורים. לרחף שם עימך, בשמים סגולים. שבתי הביתה, לאהובי, החיים!!! לתנובת העצים. אל ריחם של הורדים אל האור הניגלה מבפנים. וכל שבילי אחד הם, זרימה... שעת בין ערביים, שקיעה אדומה. שחר מפציע, שמיכה לבנה. זה הרגע... זו השעה... שבתי הביתה אל שלווה ענוגה. ובתוך היש והאין, זו אני... ה ג א ה.
