משהו בנפשי זועק, מי את לבי קורע? מישהי תשוקתי חטפה, מה ישאר אחריה? מדוע לא נחה נפשי לעולם? למה נודד, לא מוצא - כמו כולם? עוד גורלי מתדפק מפתה... יש לי הכל ואין לי כלום. ק.ב.
ובעניין השורות האחרונות: ``יש לי הכל..`` - מה אני מתלונן? ``אין לי כלום..`` - הכל בר חלוף והיכן ה``אמת``?... ...ובגנות ה``רגש``: - לפעמים כל רצוני, שתפסיק ``לפעפע``...
מעניין שירך, לא מובנה כמו כל האחרים - כאילו נתת לעט לשלוט... חזרתי שוב ושוב לשיריך ולא מצאתי משהו דומה... מסתבר שמישהו כאן מתייסר... קשה לי להתחבר אליו - משום שהוא עמוס במחשבות כמו אדם השקוע בהגיגי נפשו אם מכיר אתה את השיר של טוביה ריבנר ``קולות`` : ``אינני ישן. אינני ער.`` אבל... לא שקתי ולא נחתי עד שמצאתי משהו שיענה על שאלותיך הרבות וזאת היא לאה גולדברג, אחת המשוררות האהובות עלי: הנחל שר לאבן / לאה גולדברג -------------------------------- את האבן נשקתי בצינת חלומה, כי אני המזמור והיא הדממה, כי היא החידה ואני החד, כי שנינו קורצנו מנצח אחד. את האבן נישקתי, את בשרה הבודד. היא שבועת אמונים ואני הבוגד, אני החולף והיא הקיים, היא סודות הבריאה, ואני - גילויים. ואדע כי נגעתי בלב נעלם: אני המשורר והיא - העולם. מודה לך אני על שמבקש אתה תגובותי, ומקווה שמצא חן בעיניך השיר שבחרתי. ענבל