כשבאתי - אף אחד כבר לא היה פה
שבת, ישנתי קצת. לדחות את הקץ בשמיעת החדשות . מה גם שאתמול הייתה לי עגמת נפש לא קטנה בגלל אי הבנה שנוצרה. א. תודה עיניים על שהרחבת דעתנו בנושא חוזליטו ...הלך הוונדר נשאר הילד. זה טיבן של אגדות? ב. האם עד לרגע זה קבלתי או הערתי למישהו בקשר לפתיחת הודעה חדשה? ג. האם עד לרגע זה הגבלתי מישהו בנושא השיחה? ד. מחודש אוגוסט, עד אתמול הכל זרם ברוח טובה, לא היה בי צורך הדבר היחיד שעשיתי היה לשוטט שעות רבות ולחפש חומר מן העבר. שעות על שעות. והכל זרם, ואני גם חושבת שדי נהנינו פה. זה היה יותר כמו איזה וורנדה גבוהה המשקיפה לים לעת ערבית, ועליה חבורת אנשים מעורבת דעות.. שאוכלים בשקט עוגה טעימה, ושותים קפה. מחייכים כאילו העולם הסואן ארוז במזוודה , הרחק מהמרפסת שלהם. העוברים והשבים הביטו בנו כאילו היינו תמהונים, "מה אתם מחייכים.? בחוץ שורקים כדורים...." אבל היה לנו נחמד.. היה נחמד עד אתמול....עד שהחליטו סובייקטיבית שאני פויה... ואולי, מבלי לעקוב אחרי האירועים, אלא מעדות שמיעה. עצוב לי שכך הדבר.. קיוויתי שפה, זה לא יקרה.
((((((