נתנאל6589881
New member
שירה
שירה היא נגעה באין מודע עם הנודע היא לראות את קפלי השמש תחת בועת
הנהר, היא אלוהית והיא הכי שטותית בו זמנית היא מבטאת את מכלול השפה
באופן לא שגור ונשענת על הכללים הכי בסיסים כמו : חרוז, משקל, מצלול, מטרפורה ,דמוי,םם שנוי משלב וכן הלאה, השירה סוחפת אותנו על עולם בו האדם הוא זה שמנתב את כנפי הרוח במרחב הקוסמי הוא זה שנוגע באלוהי וחפץ את הבשרי, זה ניגון עתיק ומלא מסתורין בין האני לאחר בין האתה לטקסט, יש שכבות שכבות של משמעות תחת מילה אחת ואין סוף פרשניות לאות אשר לא בא במקום, היא הרוח והיא המים והיא האש מתחת לעיניך והיא המתיקות שבתוך צלחת האוכל שאתה אוכל, שירה היא נבואה שלא נתינה על ידי נביא אחד אלא ידי כוחה הכמוס על ידי נפתוליה על ידי זיקוקיה האין סופי במרחב השדה השחר,
המאור, החסר רסן, היא אריה בתוך כלוב שמחכה לירוק מילים לכל עבר היא בתוך דף ומחוץ לדף היא כהד באוזני הנשר במרחבי שמים והיא גאות מקודדצת בתוך דף בוורד של איזה משורר צעיר בן שבע עשרה שבזה הרגע כתב את שירו הראשון, כתבו עליה הרבה ניסו לנתח אותה ואיש לא הצליח, היא האל בעצמו ובעצמו הנושף מיליותו את המילים האולמתיות " בראשית ברא ה את השמעין ואת הארץ "היא בראה את נפלאות תבל את האודאיסה של הומרס ואת הקומדיה האלוהית של דנטה ואת מחזותים רוו המופלאים של שקספיר היא הרארתה חום
וקור אש ומים רוח ואדמה, היא בתוך המוח ויוצאת מתוך נקובובית העין המשורר מפסל את העולם באותיות והם קונות לו מקום בין מושיבי האונברסיטה, בין דפים על דפים של ביקורת, משורר טוב קורא את השיר לפני שהוא נכתב ונוצק אותולתבנית אין סופית של חן ויופי היא אילת אהבים היא בשר מבשרו, משורר גרוע חוזר על הטעיות הישניות וכותב את מרעי ליבו ללא לסמן את האחר בתכו, אלתרמן ידע לחרוז את ארץ ישראל ולחבר את האדם לתוכה ,לא "האני " כאחד וזהו אלא האחר " באני " האחר בשמשורר, אני אלוהים ואתה ילדי אתה אלוהים ואני ילדך, אתה מורה ואני תלמיד ולנפך, השירה היא היא אלוהים ואהבה והיא מציורת על ידי האמנים ועל ידי פשוטי העם בקללה בשוק הכרמל , או כשירת אמת של ביאלק ,היא הכל והכל בה דה ברמיזה וגלוי לכל, שירה היא ריקוד עם השטן וחיבוק עם האל, אהבה היא השירה ,ואותה אני אוהב שירה....
שירה היא נגעה באין מודע עם הנודע היא לראות את קפלי השמש תחת בועת
הנהר, היא אלוהית והיא הכי שטותית בו זמנית היא מבטאת את מכלול השפה
באופן לא שגור ונשענת על הכללים הכי בסיסים כמו : חרוז, משקל, מצלול, מטרפורה ,דמוי,םם שנוי משלב וכן הלאה, השירה סוחפת אותנו על עולם בו האדם הוא זה שמנתב את כנפי הרוח במרחב הקוסמי הוא זה שנוגע באלוהי וחפץ את הבשרי, זה ניגון עתיק ומלא מסתורין בין האני לאחר בין האתה לטקסט, יש שכבות שכבות של משמעות תחת מילה אחת ואין סוף פרשניות לאות אשר לא בא במקום, היא הרוח והיא המים והיא האש מתחת לעיניך והיא המתיקות שבתוך צלחת האוכל שאתה אוכל, שירה היא נבואה שלא נתינה על ידי נביא אחד אלא ידי כוחה הכמוס על ידי נפתוליה על ידי זיקוקיה האין סופי במרחב השדה השחר,
המאור, החסר רסן, היא אריה בתוך כלוב שמחכה לירוק מילים לכל עבר היא בתוך דף ומחוץ לדף היא כהד באוזני הנשר במרחבי שמים והיא גאות מקודדצת בתוך דף בוורד של איזה משורר צעיר בן שבע עשרה שבזה הרגע כתב את שירו הראשון, כתבו עליה הרבה ניסו לנתח אותה ואיש לא הצליח, היא האל בעצמו ובעצמו הנושף מיליותו את המילים האולמתיות " בראשית ברא ה את השמעין ואת הארץ "היא בראה את נפלאות תבל את האודאיסה של הומרס ואת הקומדיה האלוהית של דנטה ואת מחזותים רוו המופלאים של שקספיר היא הרארתה חום
וקור אש ומים רוח ואדמה, היא בתוך המוח ויוצאת מתוך נקובובית העין המשורר מפסל את העולם באותיות והם קונות לו מקום בין מושיבי האונברסיטה, בין דפים על דפים של ביקורת, משורר טוב קורא את השיר לפני שהוא נכתב ונוצק אותולתבנית אין סופית של חן ויופי היא אילת אהבים היא בשר מבשרו, משורר גרוע חוזר על הטעיות הישניות וכותב את מרעי ליבו ללא לסמן את האחר בתכו, אלתרמן ידע לחרוז את ארץ ישראל ולחבר את האדם לתוכה ,לא "האני " כאחד וזהו אלא האחר " באני " האחר בשמשורר, אני אלוהים ואתה ילדי אתה אלוהים ואני ילדך, אתה מורה ואני תלמיד ולנפך, השירה היא היא אלוהים ואהבה והיא מציורת על ידי האמנים ועל ידי פשוטי העם בקללה בשוק הכרמל , או כשירת אמת של ביאלק ,היא הכל והכל בה דה ברמיזה וגלוי לכל, שירה היא ריקוד עם השטן וחיבוק עם האל, אהבה היא השירה ,ואותה אני אוהב שירה....
