"שיער" חזר!!!

[דניאל אפרת]

כל מיני תשובות לשאלות על שיער

מה העניינים!!! הנה כמה תשובות לשאלות ששאלתם: המחזמר המקורי "שיער" הועלה בתחילת שנות השבעים, ובעקבות הצלחתו הופק הסרט. מי שנתקל במקרה במחזה המקורי, יכול להבין די בקלות למה שינו את הגרסה, גם בסרט וגם בהפקות שלנו. המחזה הוא למעשה מניפסט מבולגן בלי שום עלילה הגיונית, יותר דומה לאוסף שירים ומערכוני-מחאה. אין שום קשר בין הדמויות והסיפור במחזה לבין אלה שבסרט (מילוש פורמן, הבמאי, הבין שעליו לעבד את כל הסיפור מחדש, וכך עשה) ולמעשה, המניפסט ההזוי שהועלה ברחבי העולם בשנות השבעים כבר לא יכול לעבוד בשום מקום, לצערנו. בתוך הקונטקסט שבו הועלה אז, היה "שיער" מחזמר חדשני וחתרני, ועשה רעש ברחבי העולם בזכות המסר החברתי החזק, ובזכות התקדים האומנותי - לראשונה הוכנסה מוזיקת רוקנרול לתוך מחזמר בברודווי. מאז חלפו שנים, והיום יהיה קשה מאוד להוציא הפקה רלוונטית מתוך המחזה המקורי כפי שהוא כתוב. (ולראיה, בשנת 91 העלו בארץ הפקה של "שיער" עפ"י המחזה המקורי, הביקורות יספרו את השאר...) ההפקה הנוכחית בבית צבי היא עיבוד שמשתמש ברעיונות מתוך המחזה המקורי בשילוב עם קו העלילה של הסרט, אבל ההפקה לא מתיימרת לספר סיפור תיאטרלי קונבנציונלי, אלא להעביר את רוח התקופה, השירים, והדרמה החברתית במעין קולאז' מוקפד של תמונות ושירים, שנכנסים זה בתוך זה כמעין הזיית אל. אס. די. כך למשל, לתוך תמונת לשכת הגיוס נכנס השבט עם "אקוואריוס", לתוך ההזיה של ברגר נכנסים ההורים והפסיכיאטר, בתמונת הגלימות הלבנות מתרחשת פתאום "חתונה", ודיון משקיפה בדאגה על החיילים בבסיס הטירונות. במרכז הדרמה עומדים ברגר וקלוד, האחד היפי פרוע ומרדן, והשני מוצא עצמו הולך בתלם ומתגייס לצבא למלחמה בלתי הגיונית בעליל. האירוניה הטראגית בסוף, כששניהם מתחלפים וברגר נשלח אל הקרב במקומו של קלוד, לקוחה אף היא מתוך הסרט. מי שזוכר, המשפט הראשון שאבא של קלוד אומר לבנו בתחילת הסרט: "אל תחשוב יותר מדי, אלוהים דואג לטיפשים." על האירוניה הזו בדיוק בנוי כל הרעיון. ברגר הוא ה"חושב", ה"מאמין", ה"אידיאליסט". קלוד הוא התמים, ההולך בתלם. ברגע האמת, הגורל שולח דווקא את ברגר החושב אל המוות, ואלוהים שומר על קלוד. שמחתי על התגובות להצגה, מקווה שתמשיכו לבוא וליהנות, ומי שפיספס אותי, אני מתנצל, נאלצתי להפסיד מספר הצגות בגלל פציעה קלה ברגל... (גם היום אני בבית) אבל ממחר אחזור להופיע בכל ההצגות. נשיקות לכולם!

 

[trilliane]

תודה גם לך על התשובות ../images/Emo140.gif

דווקא הבנתי את הרעיון הכללי, של "תמונות" והזיות שמתחברות אחת לשניה בלי קשר רציף בהכרח (עכשיו אני פתאום חושבת לעצמי - האם אלה בעצם חייו של ברגר החולפים לנגד עיניו?) ואני חושבת שהוא היה מעניין, הקונספט דווקא היה עשוי לא רע רוב הזמן, וזה לא מה שהפריע לי. שתי הנקודות העיקריות שצרמו היו כאמור: 1. הקשר בין קלוד לשילה (תמונות תמונות, אבל הוא היה מאד לוקה בחסר) 2. הדמויות בהזיה של ברגר שהיו אקצנטריות באופן אינפנטילי מדי לטעמי. הרעיון הכולל דווקא יפה (דמויות של מבוגרים פדגוגיים בהזיה של היפי מרדן), אבל התחושה שלי היתה שזה נעשה באופן מתאמץ ומתחנף אל הקהל (בעיקר הצעיר) ומנסה להצחיק בכוח, "על בטוח". היא פשוט העבירה תחושה שהיא כ"כ מודבקת ותלושה ולא מתחברת לרוח של שאר המחזמר. אגב, אין לי מושג איך היו הביקורות על ההפקה שעלתה ב-91, אבל נדמה לי שהיא זכתה להצלחה יחסית ואני יודעת שבנות השכבה שלי אהבו אותה עד מאד (ורק אותי ההורים לא הסכימו לקחת

... מה שמזכיר לי שגם לעלובי החיים ב-88 לא הסכימו לקחת אותי! מישהו מזהה כאן דפוס חוזר?

). באשר להחלפה של קלוד וברגר - זה אלמנט שאהבתי עוד מהסרט, וכתבתי עליו כמה תגובות בדיון באתר הקולנוע האהוב עלי (אני גאה לומר שרוב הכותבים שם לא אהבו את הבחירה להחליף בין הדמויות והצלחתי לתת לחלקם עוד נקודות למחשבה!

). אני מקשרת לתגובה הראשונה מבין השתיים (השניה, היותר מפורטת, נמצאת שתי הודעות מתחתיה). יש שם כאמור פתיל שלם שדן בסיום הסרט, אם מעניין אתכם לקרוא את כל התגובות, אז התגובה שהציתה את הפתיל (לא תגובה שלי) נמצאת פה. אשמח מאד אם תקראו את מה שכתבתי, ואתם מוזמנים כמובן להגיב, נוכל להמשיך כאן את הדיוּן, אם נרצה.