ראיתי והיה מצויין! ../images/Emo99.gif
נהניתי מהשחקנים, מהתלבושות (וואוו!), מהשימוש בבמה ובתפאורה המינימלית (אך הממצה) וכמובן מהעלילה ובמיוחד מהשירים. הבעיות היחידות היו טכניות - הרבה פעמים לא הצלחתי להבין את המילים (בשירה), לא יודעת אם בגלל בעיות דיקציה או בלאנס לא מוצלח בין המוזיקה לשירה. כשהלהקה שרה יחד זה מובן לי שקשה יותר להבין, אבל כשדמויות ראשיות שרו סולו ופספסתי יותר מדי מילים, זה בהחלט היה מבאס. כמה מילים על כמה מהשחקנים הראשיים: שלומי טפיירו בתפקיד ברגר היה נפלא, נהניתי מאד מהדמות שהוא בנה (אהבתי אותה יותר מאשר בסרט, למרות שההשוואה לא בדיוק הוגנת, גם מדיה שונה ובעיקר תסריט שונה). כל הזמן ניסיתי להבין מה בפנים שלו נראה כ"כ מוכר. המסקנה היחידה שהצלחתי להגיע אליה היא שהוא פשוט מזכיר את צינוביץ' (יש למישהו רעיון אחר...?) שחר ישי בתפקיד קלוד - סליחה מראש על המחמאה השטחית, אבל וואוו, הבחור בנוי טוב. מלבד "גופה" מרשימה ביותר הוא הפגין גם יכולות משחק ושירה מרשימות לא פחות. חוצמזה, סחתיין על האומץ. דקלה הדר בתפקיד ג'יני היתה מקסימה. ראיתי אותה בתפקיד סאלי בקברט ושם לדעתי הליהוק לא כ"כ התאים לה, אבל תפקיד ג'יני יושב עליה בול. מבחינת משחק היא היתה נהדרת; מבחינת שירה היא לא זמרת ענקית (וזה בעיקר מה שהפריע לי בקברט), אבל בתפקיד הזה זה ממש לא מפריע. מה שכן הפריע היה שהבעיות אותן הזכרתי קודם הורגשו חזק בשירים שלה - כמעט בכל הפעמים בהן היא שרה המילים שלה נבלעו בתוך המוזיקה והצלחתי להבין כל מילה שלישית בערך...
נראה לי שניתן היה לפתור את זה עם כיוונון אחר של עצמת המקרופון שלה, כך שאני מאמינה שזו לא אשמתה. בקיצוניות השניה ניצבת קלייר בן דוד (דיון), היחידה על הבמה שתמיד הצלחתי לשמוע ולהבין כל מילה שלה (ולא רק כיוון שהיא שרה חזק אלא גם כיוון שהיא הדגישה כל הברה, מה שנשמע אולי קצת אובר-דרמטי לפעמים, אבל היי, זה עבד!). וואוו, איזה קול מדהים יש לה! יש לי תחושה שהיא מגיעה מתחום השירה (או לפחות למדה הרבה יותר מכולם לאורך השנים, כיוון שאם משווים אותה לשאר השחקנים היא ללא ספק ברמה נפרדת משלה מבחינת השירה). היא נראתה קצת יותר מבוגרת מרוב השחקנים, היא בוגרת בית צבי או "רכש חוץ"? אני אשמח אם מישהו יכול לספר קצת פרטים עליה. התעכבתי על כמה בולטים, אבל חשוב לי להדגיש שנהניתי מכל השחקנים ונראה היה שגם הם נהנים מכל רגע. למעשה עכשיו כשאני חושבת על זה, נהניתי יותר מהמשחקנים על הבמה מאשר מהשחקנים בסרט. אולי כיוון שהם נראים (ואני מניחה שלא רק נראים) צעירים יותר ומעבירים במשחק משהו יותר רענן ואותנטי, אולי פשוט הקסם של הבמה... כשאני חושבת על כל דמות בסרט לעומת איך שהיא היתה על הבמה - על הבמה פשוט היה הרבה יותר כיף (קצת התבאסתי שקלוד, שבסרט יש לו תפקיד גדול ובולט כמעט כמו לברגר, דיי שותק "ברקע" חצי מחזמר בערך). הופתעתי לגלות שברגר וקלוד מתחלפים (אני הימרתי שאין מצב שקלוד מצליח להיכנס לג'ינס של ברגר. אבל הוא דווקא נכנס, לפחות בעמידה... אני לא ממש משוכנעת שהוא באמת הצליח גם לשבת איתו... זה היה כ"כ צמוד שהתחלתי לדאוג שזה מועך לו את כל אברי הרביה, אהמממ
) ובחזרה לענייננו: תמיד ידעתי שהחילוף הזה לא היה קיים במחזמר, ופתאום הם התחלפו! הבנתי בדיעבד שאכן נעשו כל מיני שינויים בעלילה המקורית והוכנסו השפעות מהסרט. מישהו מהפורום מכיר ויכול לפרט על כך? אני סקרנית. אשמח גם לשמוע על התפקיד של דיון, זה תפקיד שלא ידעתי על קיומו, ותהיתי עד כמה הוא אינטגרלי ובכלל (ואגב, מה היה הקטע של הנדנדה בהתחלה? זה היה יפה אבל נמשך המון זמן (בשלב כלשהו התחלתי לחשוש שהיא הולכת מעכשיו לבלות את כל ההצגה על הנדנדה) ולא ממש הבנתי בשביל מה צריך את זה, אני מפספסת משהו?). אחד הדברים שנראו לי הכי מפוספסים ולא ברורים על הבמה (ברמת העלילה) היה הקשר בין קלוד לשילה. אני תוהה האם הוא אומץ מהסרט? בהצגה היה בו משהו כמעט מלאכותי, לא היה לי כ"כ ברור איך מפקידה צבאית הופכת שילה להיפית (נראה היה שהתהליך הסתכם בהחלפת בגדים), מתי קלוד מספיק בדיוק להתאהב בה ומתי היא בו... הם היו אחד הזוגות היותר "קרים" שראיתי על הבמה (בעיקר בחצי הראשון של ההצגה), ורוב הזמן הם היו יותר לחוד מאשר ביחד. בסרט מתעכבים על זה לא מעט, ואלמלא הייתי מקבלת כ"נתון" מהסרט ששני אלה אמורים להיות זוג בשלב כלשהו, אני חושבת שהיה לי קשה לקבל את זה על הבמה - זה נעשה באופן מאד לא משכנע (מבחינת התסריט גרידא, אין לי טענות על המשחק). חשוב לי להבהיר שתהיות עלילתיות אלה (שאני מקווה שיהיה מי שיוכל לשפוך אור עליהן) לא פגמו בהנאה שלי מהמחזמר כולו, היה ממש כיף, "נשאבתי" לתוכו והייתי מרותקת. בהתחלה של "תנו לשמש יד" מצאתי את עצמי במאבק פנימי שלא לבכות (זה קורה לי קבוע גם בסרט, הקטע בו ברגר שר בדרך למטוס מצמרר אותי כל פעם מחדש) וזה די מסכם הכל - מחזמר שהוא בעצם מאד עצוב, בעטיפה מאד צבעונית... (במידה מסויימת זה כמו בחיים, לא?). הייתי רוצה מאד לצפות בו שוב, מה שכנראה לא יקרה בשל מחסור בזמן ובכסף (בעיקר בכסף
).