שיעורי בית

[להעלות ליגה]

שיעורי בית

אתמול בתשע בערב אני מקבלת הודעה מחברה טובה
ערה?..
ומיד אחרי בלי לחכות לתשובה היא כותבת את חייבת להוציא אותי מהבית
לפני שאני מתחרפנת
אז הוצאתי אותה לארומה
ומתברר שכל העצבים שלה הם בגלל הגוזל שעלה לכיתה א
הילד לא מוכן להכין שיעורים
אתמול היא ישבה איתו מהשעה חמש ועד שמונה וחצי
תוך כדי מריבות ואיומים
אני ניסתי להגיד לה ששיעורי הבית זאת בעיה של התלמיד והמורה
והמורה תטפל באי ההכנה בכיתה
חטפתי גם צעקות
מישהי התמודדה עם דבר כזה ויכולה להגיד לי שזה עובר?.
אשמח גם להעביר לה עצה טובה

 

[הפוך עם ראש כפול]

בד"כ עובר. אני עוד זוכרת את הבכור מגיע הביתה בכיתה א'
וממרר בבכי שעה ומשהו כי יש שיעורים. כל יום. כל יום!! ומדובר בשיעורים שבסוף בסוף לקחו כמה דקות. אבל זה חזר על עצמו המון זמן עד שסוף סוף הסתגל.
אני חושבת שהחברה שלך צריכה קצת להרגע, לקחת דברים בפרופורציה, להבין שהילד רק עלה לכיתה א' וצריך לעבור עכשיו הרבה מאוד שינויים במקביל - מבנה חדש, חוקים חדשים, חברה חדשה, וגם שפתאום יש דבר כזה שנקרא ש"ב שצריך לעשות.
אפשר לנצל את החופשות הארוכות המגיעות אלינו בקרוב כדי לשבת בנחת, לשוחח באופן רגוע עם הילד על השינויים שחלו, לנסות יחד לתכנן איזשהו לו"ז שיהיה יעיל וטוב יותר. אפשר גם לערב את המורה מבחינת חיזוקים בכיתה על הכנת ש"ב, שיחות שמטרתן לא הפחדה ולא איומים אלא הסברים של מטרת שיעורי הבית.
אני ממש לא מאסכולת "שב זה בעיה של המורה והתלמיד". אני חושבת שלמורה אין אפשרות ויכולת לעקוב אחר שיעורי הבית של כל התלמידים, ובעיקר בכיתות הראשונות אנחנו ההורים צריכים לעזור לילדים לפתח הרגלי למידה נכונים, שכוללים עקביות בלמידה, תכנון נכון של לוחות זמנים וחוסר דחייה של מטלות. זה מתחיל בקטן בכיתה א', ואם זה נעשה נכון - ההמשך קל יותר.
אבל צעקות ואיומים והפחדות הן בוודאי לא הדרך הנכונה להביא ילד להכין ש"ב, באף כיתה ובאף גיל. בהחלט צריך לנסו ולמצוא דרכים חיוביות ונעימות יותר להביא את הילד להבין מדוע הוא צריך להכין את השיעורים. אגב, אצלי הקטן גילה שהכי כיף לו להכין ש"ב כשבמקביל הוא אוכל פירות חתוכים

זה העביר אותם יותר מהר ויותר בקלות, ובימים האחרונים זה נהייה הרגל קבוע. אז גם זו דרך לשכנע

 

[ayely33]

חברתך עושה טעות גדולה ופוגעת ביחסיה עם הילד

וגם יוצרת לילד אנטי גדול לביה"ס דבר שיגרור השפעה לטווח ארוך,
אני מחנכת כיתות א-ב וגם אמא לילדה ביסודי שגם לא קל לה עם ש.ב.-
ילד בכיתה א' לא אמור לשבת יותר מחצי שעה על ש.ב.
אם יש קושי משתפים את המחנכת, אני תמיד מבקשת מההורים לא לריב עם הילדים ולא להפוך את ש.ב. למלחמה וסיוט בבית, לעדכן אותי ולהשאיר לי את הטיפול בכך זה תפקיד המורה, ההורה יכול וצריך לתמוך, לעודד לחזק כשיש הצלחה ולומר לילד שזו האחריות שלו ואם החליט שהוא לא רוצה לעשות ש.ב. הוא יצטרך להתמודד למחרת עם המורה. אצלנו בבית הספר בכלל המנהלת מעודדת להמנע מש.ב. בכיתה א מקסימום תרגול קריאה ולסיים דברים שלא הספיקו בכיתה ואם יש קושי להפחית כמויות. ממליצה מאוד לחברתך לשתף את המורה - בהצלחה.

 

[להעלות ליגה]

זה מה שאמרתי לה

להפתעתי נתקלתי בסיפור זהה
כשעמדתי בשער בית הספר וחיכיתי לצלצול
גם מאמא לילד בכיתה א
המסקנה מהשיחה ששמעתי היא ששעורי הבית הם אחריות של ההורה
האמא היתה נחרצת
וזה ממש ביאס אותי
כי לא הכרתי אותה ולא יכולתי להסביר לה אחרת
לגבי חברתי היא נרגעה
ונראה לי שהפנימה את מה שהסברתי לה
נראה איך היא תתקדם איתה

 

[הפוך עם ראש כפול]

אין לך מה להתבאס וחבל על האנרגיות שלך
כל אחד רואה את הדברים בדרכו, ואין לך אחריות על השקפת עולם של אחרים. במיוחד כשהם לא חברים לך - הנהני בהבנה, ברכי אותה ב"יום טוב" ולכי לדרכך. אין לך מה להתבאס על אחרים.

 

[פולספגן]

בהתחלה צריך קצת להכריח ולאט לאט להרפות ולתת את כל

האחריות לילד.
לדעתי, בגלל החגים, יש לדחות את ההרפייה.

 

[להעלות ליגה]

החגים יצאו מוקדם השנה

וזה בהחלט משפיע על ההסתגלות וההרגלים
שאני מנסה להקנות

 

[פולספגן]

אני תמיד משתדלת בכל דבר לראות את חצי הכוס המלאה

לכן, אפשר לנצל את זה להראות שהשד לא נורא ונשאר זמן לעשות עוד דברים במהלך היום.

 

[רוחמה כהן]

אני פשוט אמרתי לבת שלי

שיש לה שתי אופציות, או שהיא תמרח את הזמן בהכנת השיעורים ולא נצא מהבית, וכל אחרי הצהריים נהיה בבית.
או, שתשב חצי שעה שעה תכין ותסיים ואז נעשה כיף בשאר הזמן.
אצלי זה עבד.

 

[g l o r y]

אצלינו בבית כל הזמן היו צעקות

אני הייתי בוכה על השיעורים ואמא שלי הייתה מכריחה אותי לעשות אותם. זה היה לוקח המון זמן והיה סבל. עד שהמחנכת אמרה לאמא שלי לשלוח אותי לאבחון, עוד בימים שזה לא היה פופולארי ומי ידע על זה. (לפני 20 שנה בקירוב) והתגלה שיש לי בעיה שהיא באיזור הדיסגרפיה. כל הפעולה המכאנית של כתיבה עלתה לי בסבל כי אצלי דברים עובדים הפוך ולאט ואני עוד גם שמאלית. כל ראשית הכתיבה הייתה סיוט. אמא שלי קיבלה כלים, אני קיבלתי כלים, לא היו יותר צעקות על שיעורים בבית. למדתי לחיות עם העובדה שאני צריכה לעשות דברים אחרת ומצאתי דרכים משלי להתמודד וב"ה יש לימודים גבוהים ובגרות מעולה ולא חסר כלום. לא אומרת שזה תמיד המצב, רק ששווה לחשוב גם על זה. שאם יש ריבים על שיעורים אולי יש סיבה מעבר ל"לא בא לי".

 

[הפוך עם ראש כפול]

בתור מאבחנת לקויות למידה... לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות
כולה ילד שהתחיל את כיתה א' לפני שבועיים וחצי בקושי. לא צריך להגזים.. קצת סבלנות והרבה פחות לחץ ובד"כ הדברים מסתדרים.

 

[שירהד1]

אבל מה הקשר להיותך בעלת יד דומיננטית שמאלית?!?!-

טוב שאבחנו אותך וסייעו לך. אבל בבקשה לא להתייחס לדומיננטיות השמאלית כלוקחת חלק ב"אשמה". אני כותבת גם כמרפאה בעיסוק, וגם כשמאלית גאה
את צודקת בכך שתמיד צריך לבדוק לעומק, האם מדובר על "לא בא לי" או שמדובר על ילד שמשהו קשה לו ולכן נמנע.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[g l o r y]

בגלל

שבראשית כתיבה לימדו אותנו לכתוב אותיות בעזרת חוברות שבהן שורות עם אותיות כתובות בעזרת חיצים קטנים בכיוון ה"זרימה" של תנועת העיפרון. רוב האנשים כותבים אות מסויימת באותה תנועה פחות או יותר. בגלל שאני שמאלית אני עושה חלק מהדברים הפוך. תנועת הכתיבה של חלק מהאותיות אצלי שונה והייתי נתקעת כל הזמן כי הייתי צריכה "להזכיר" לעצמי איך כותבים, במקום לכתוב איך שנוח לי. אני לא יודעת אם עדיין משתמשים בחוברות הללו ואני מאוד מקווה שלא. בגלל שהתנועה שונה הכתיבה שלי גם לא זורמת כמו שצריך ואני נתקעת באמצע מילים במעבר בין אותיות מסויימות. בכתב, הייתי כותבת המון אותיות הפוך כשהייתי קטנה. ג-ז למשל. והייתי צריכה לתקן את עצמי לאחר כתיבה. כל הדברים הללו קרו בגלל או החמירו בגלל שאני שמאלית, בנוסף ל"לקות" שיש לי. אגב לאחי הקטן אותה בעיה אבל הוא ימני ולו ראשית כתיבה הייתה קלה יותר. ביסודי הלכתי לאשת מקצוע כדי לתקן אחיזה וכתיבה כי הייתי כותבת מהכתף מתוך תסכול ומאמץ. היום הזרימה של הכתיבה הרבה יותר קלה אבל אני עדיין מעדיפה להקליד. יותר מהיר.
&nbsp
בקיצור, השמאליות אכן השפיעה.
(אגב אצל אבא שלי אותה בעיה שלא אובחנה עד שהיה מעל שלושים ונכה צה"ל. המרפאה בעיסוק שלו שמה לב. לפני זה הוא פשוט נחשב "עצלן". גם הוא שמאלי והוא פשוט הפסק לכתוב. הוא למד להסתדר ללא כתיבה וגם עשה שני תארים. עד היום הוא לא כותב הרבה ביד וגם הוא מעדיף להקליד)

 

[שירהד1]

כל מה שתיארת לא קשור בכלל ליד שמאל!!!

את טועה, ומטעה!!! אולי זה ההסבר שניתן לך בזמנו, אבל הוא הסבר לא נכון.
יש המוני ילדים שמתקשים בלימוד כתיבת האותיות בעיצוב ובכיוונים הנכונים, וזה על רקעים שונים- כמו קושי גרפו-מוטורי, קושי בתכנון המוטורי, קושי בקואורדינציה, סרבול מוטורי, קושי בתיאום החזותי-מוטורי, קשיי קשב וריכוז ועוד.
זה פשוט לא קשור להיותך שמאלית.
זו חשיבה מעוותת, לא נכונה ומוטעית.
אם כבר- לאדם שמאלי שלומד לכתוב בעברית אמור להיות קל יותר, משום שהוא רואה מה הוא כותב. אדם ימני- מסתיר לעצמו את הכתיבה.
אבל שוב- אם אין לקויות למידה, להיות הילד שמאלי או ימני אין שום השפעה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[עדימ]

האמת שאני מסכימה עם GLORY

בגדול אני לא זוכרת איך היה בכיתה א/ב אצלי אבל כן היה לא קל.
אבל כמוהה אני שמאלית זה תמיד היה ברור עוד מגיל הגן. גם היה ברור שפעולות כתיבה לסוגיה גוזלת ממני המון אנרגיה שאותה אני יכולה להשקיע בחשיבה, הבנת החומר, הפנמה ומענה לשאלות.
לכן הצוות בבית הספר היסודי באופן מידי אפשר לי בחינות בעל פה, כתיבה עד כמה שאני יכולה ובשיעורי הבית המשפחה הייתה היד שלי.
להגיד שהיה כייף? לא היה כלל למרות שאני חננה שלא אוהבת להתפרע וכאלה. וכן תמיד ניסיתי להקשיב למורה בכיתה.
לקראת העלייה לחטיבת הביניים עשיתי אבחון רשמי כמו שאומרים כי ידענו שאחרת לא אקבל את ההקלות שמגיעות לי-בחינה בעל פה/הכתבה לבוחן זר, תוספת זמן וכן פתור מפיזיקה, ביולוגיה, אנטומיה וערבית. לצערי נאלצתי להילחם על הקלות אלה שוב ושוב כיוון שמסיבה שאינה ברורה לא כולם קראו את האבחון ופעלו בהתאם. וזה ממש עצוב.
היו מורים כמו המורה למתמטיקה בחטיבה שהייתה הראשונה לתת לי הכל כולל זה שכתבה עבורי את כל החומר וכן את שיעורי הבית רק עם מה שחשוב לה באמת כך שאוכל לפתור בנוחות ישר במחברת בלי להתעסק בהעתקה. היא גם ידעה שהעובדה שלא הבאתי אותם לכיתה לא אומרת שאני לא עושה אותם. ואכן עשיתי עד כמה שיכולתי מבלי להתעייף.
אני כן מסכימה שבכיתה א וב אין צורך בשיעורי בית והם יוצרים אנטי.
ובכלל גם לאחר הם נראים לי מיותרים כמו כל מסגרת החינוך והלימודים שלצערי עדייו פועלת כך אצלנו.
תכלס אני לא זוכרת כלום.
אז יכול להיות שהילד לקוי למידה/דיסלקט/לקות אחרת...
שווה בדיקה מעבר להקשבה לילד ולעודד אותו.

 

[שירהד1]

עוד פעם מאשימים את יד שמאל?!

מה זה בכלל קשור? חבר'ה- די עם זה. באמת! אנחנו לא בשנות החמישים.
אין שום קשר בין שמאליות ללקויות למידה כלשהן וגם לא לדסגרפיה.
זה שיש ביטויים מעצבנים כמו: "קמת על צד שמאל", או "ידיים שמאליות"- עוד לא אומר כלום. זה סתם ביטויים...
בבקשה לתת כבוד ליד שמאל כמו ליד ימין


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[עדימ]

סליחה כן, אבל למה התוקפנות הזו שלך?

לא האשמתי את יד שמאל בכלל.
פשוט ציינתי את העובדה שזה קיים.
זה מה שראיתי בין מי שהכרתי (ידידה מהתיכון ובת של המאמנת שלי)
וכן יש לי גם חברה שמאלית שאין לה כל לקות והיום בתחום המחשבים.
היא הייתה היד שלי בשיעורי הבית. ופשוט בשל הנוחות אני ישבתי לשמאלה, היא כתבה עבורי כמובן ביד שמאל ואני הצבעתי בידי.
אז שוב לא מאשימה רק מציינת עובדה.

 

[שירהד1]

אבל זה פשוט לא קשור אחד לשני-

לא התכוונתי חלילה לתקוף, אבל פעמיים באותו השרשור ציינו יד שמאל בהקשר של לקות. וזה פשוט לא קשור. למה מי שימנית לא ציינה זאת בשרשור ומי ששמאלית כן?
פשוט לא רלוונטי בכלל בכלל.
בעבר היתה דעה קדומה עד כדי כך שניסו להעביר ילד שמאלי לכתוב ביד ימין. אפילו קשרו את היד כדי שלא תפעל (זה היה לפני יותר מ-40 שנה). בעיניי- ממש מזעזע.
אז כששתיים פה ציינו את יד שמאל בהקשר של לקות, נזעקתי. זה הכל.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[g l o r y]

אני לא מבינה איך הבנת

שהיא או אני מאשימות את יד שמאל בלקות. לא, יד שמאל לא גורמת לקות.אני לא מצטערת שאני שמאלית, אני לא מאשימה את השמאליות בלקות שלי. מה שאני אומרת, כשמאלית לקויית למידה הוא שמכיוון שאני לקויית למידה ומכיוון שלפני עשרים שנה לימדו כתיבה מהחוברות הנוראות הללו של "לעבור על הקוים" שמאליים וימניים כאחד, נוצר מצב שבו הייתי אנוסה ללמוד לכתוב בדרך שאינה מתאימה לי, מה שיצר קשיים גדולים עקב הלקות הקיימת. כמו שאמרת, אדם שמאלי שכותב עברית מחזיק את העפרון הפוך. זה אמנם מקל עליו לראות מה הוא כותב אבל כיוון הכתיבה שלו, כיוון משיכת העפרון הוא שונה ולכן "תכתוב את האות הזאת לפי הקווים בכיוון הזה דווקא (לפי כתיבה של ימניים)" זו דרך נוראה ללמד שמאלי לכתוב. תוסיפי לזה לקות כתיבה וקיבלת גהינום.
אני כותבת את זה מתוך ידיעה. מתוך ניסיון. עם כל הכבוד, אני זאת שעברתי את זה, שחיה עם זה כבר 28 שנה. אבא שלי חי עם זה הרבה יותר מכך. סביר שהילדים שלי יחיו עם זה. אנחנו אלה שנאלצנו להילחם במערכת החינוך לכל אורך הדרך כשלקויות למידה היו דבר שכמעט אינו מוכר. אני שמאלית לקויית כתיבה. אני חושבת שאני יודעת על מה אני מדברת, לפחות במקרה שלי, גם אם אני לא מציגה מינוחים ספרותיים.

 

[פולספגן]

מה זאת אומרת הפוך?

ניקח לדוגמה מספרים, כאשר הכתיב שלהם, הוא בעצם אוסף נקודות שמתחיל במקום אחד ונגמר במקום השני (לשם דוגמה, ניקח את המספר 2), קרי יש לך 2 אפשרויות, האחת לכתוב באותו כיוון כמו ימנית (מהקצה העליון של המספר להזיז את העט לכיוון ימין עד שמגיעים למטה) והשנייה לכתוב מלמטה למעלה שנראה לי ממש מסורבל (מהקצה התחתון של המספר להזיז את העט לכיוון שמאל עד שמגיעים למעלה).
&nbsp
לכן, בעצם אין לך הרבה ברירה ואת צריכה לכתוב באותו כיוון כמו ימנית.