סוגיית הדת בחינוך היא מאוד רלוונטית
כי החינוך הממלכתי הוא מגמתי-דתי באופן יוצא דופן ולכן נראה לי שאנחנטו כהורים חילוניים צריכים - למען האינטגריטי שלנו כלפי ילדינו וכלפי ת]פיסת עולמינו - להיות כל הזמן עם היד על הדופק. כשהתברר לי שבגיל שנתיים הניחו לעומר כיפה על הראש כשהיה אבא של שבת, למשל, כעסתי כעס רב. כיפה אינה נדרשת דתית או הלכתית והיא לא יותר ממנהג - של דתיים (ואנחנו לא). הסברתי לעומר למה אני לא מרשה שהגננות ישימו להבא כיפה על ראש בני החילוני, הסבר מלא ומפורט ואחרי בדיקת המידע בכתובים. כיפה היא סימבול לעולם שלם שאינו שלנו ומצויה על ראשי חברי אותו עולם מתוך אותה סימבוליקה שאנחנו לא חלק ממנה. מאז אני מקפידה לציין לכל גננת חדשה שכשעומר אבא של שבת - אין לו כיפה על הראש. השנה, לשמחתי, הוא הפנים את ההסבר והסביר לבד. הצורך להסביר גרם להעמקה בחומר שמועבר לעומר היות והובהר לו שההתנגדות העקרונית שלי / שלנו היא מתוך ידיעה ולא מתוך דוגמטיות, מתוך גישה מנומקת ולא מתוך "חילוניים נגד דתיים". הוא מכיר לעומקם (בהתאם לגילו כמובן) גם את ההסבר למה אני חושבת שהדתות פסולות וגם למה הדתיים חושבים שלא. בדיוק לפני חצי שעה הקראנו את חוברת העבודה של חגי תשרי והתעכבנו על המילה ה´. שוחחנו למה אדוני ברבים ולא ביחיד, למה אדוני אינו אדון שלי היות ואינני מכירה בקיומו וגם לו הכרתי לא הייתי מכירה באדנותו עלי, למה אדוני בזכר אינו מדוייק היות והוא בעיני מאמיניו דמות ללא מין, והסברתי לו שיש מי שמאמינים בקיומו ויש מי שלא ולכן ההסבר על שמחת בית השואבה ושה´ מחליט על שנה שחונה או גשומה - מאמינים בו אלו שמאמינים בה´ ואנחנו מתייחסים לזה כאל מסורת-עם חביבה שניתן להנות ממנה. הילדים שלנו הרבה יותר חכמים מהקרדיט שאנחנו נותנים להם...משאלותיו ברור לי שתהיינה שאלות נוספות, אבל הוא הבין... אל תחסכו בהסברים - זה חשוב, הידע הוא הדרך היחידה להאבק בשטיפת המח שמתרחשת במערכת החינוך בכמה נושאים מהותיים, דת היא אחד מהם.
