שינוי

[s i s u]

נראה שאתה במצב תקוע

ביקשו ממך לתת הסבר, ענית שזה פשוט- מנטרה. (מקווה שלא אוטוסוגסטיה)
ואז שוב התחכמת והיית חשאי ומסתורי וטיזר כשכתבת שרק תלמידי TM יבינו מה שכתבת בסוף, אף אחד לא יבין. אולי רק אם יירשמו להרצאת מבוא?
ואתה לא רואה למה אתה מעורר כאן אנטגוניזם?
&nbsp
אם הייתי חושבת לנסות TM אחרי שאני קוראת אותך אני מיד נמלכת בדעתי..
אתה לא עושה לה שירות טוב, אתה יותר מדי נשמע כמו איש מכירות.
וחבל כי הדברים שאתה כותב סבירים פלוס...
&nbsp
ביקורת בונה נקרא לזה?
&nbsp

 

[מודטחדש]

אני לא מבין על מה את כועסת

הסברתי את מה שאני מתרגל. מה היה שם "

חשאי ומסתורי​

"? להניח לטבע לעשות את שלו, לעשות את המדיטציה עבורי, זה משהו "

חשאי ומסתורי​

"? טבעה של התודעה הוא מה שמביא אותי לרבדים עמוקים, שקטים, ראשוניים ועצמתיים יותר של הליך החשיבה. הוא שמביא אותי מעבר לרובד השקט ביותר אל מקור התודעה, אל הסמאדהי, המוחלט. טבעו של הגוף הוא זה שמוציא אותי למחשבות. אז בין אם מה שפועל כאן זהו טבע הרוח או טבע הגוף, התהליך שאני מתנסה בו בתרגול שלי הוא טבעי. אין בו שום עשייה מצדי. אני מניח לטבע לעשות אותו עבורי. אם המלים האלה "

מעוררות כאן אנטגוניזם​

", אני באמת לא מבין למה. אני לא מנסה לעשות שרות לאף אחד. מי שמגיעה לו המדיטציה ילמד אותה. מי שלא מגיע לו, ימצא כל מיני תרוצים למה לא. (אני אומר כאן משהו בסגנון המוכר כאן בפורום "כשתלמיד מוכן, המורה יגיע").

 

[ינוקא1]

ונוסף לדברי סיסו ומיסט :

בוא ונניח ואני לא מבין כלום במדיטציה ,
ואני מגיע לחדר שיש שם קבוצה של אנשים שקופצים על כריות ב"תעופה יוגית".

הייתי חושב ממבט ראשון שהם פסיכיים , לא ככה ?

אני דווקא לא טוען ככה , כי אני טוען שמי שלא עשה את הדרך של המ"ט , לא מסוגל להבין מהי "קפיצת הכריות" הזו , כי הוא לא באמת חווה את הצעדים הראשונים.
אז ממילא אני , למשל , לא מסוגל לשפוט את זה.

אז אני אומר את זה גם לך -
לא חווית את הצעדים הראשונים של דרכים אחרות , אתה מרשה לעצמך לזלזל בכל מה שלא "דרכך" , ומבחינתך יש רק דרך אחת שפועלת באמת ....

(וחוץ מזה יש לך כל מיני כינויים כמו "MOOD MAKING " לכל דבר שהוא נשגב מהבנתך....)
אז אני מציע לך קצת צניעות , ויותר מזה , הייתי מציע לך להתנסות באופן אמיתי גם בדרכים טובות אחרות , כי זה אולי מה שבאמת ישחרר אותך מהפנאטיות , וילמד אותך קצת "צניעות".

והדבר הכי חשוב בדרך הרוחנית , הוא לא מדיטציה , ולא שלווה אלא דווקא - צניעות.
כשיש לאדם צניעות מול העולם , הוא "נפתח".
הוא מסוגל לקבל.

 

[s i s u]

לדעתי כדאי לרדת מהעניין ולסגור את הנושא

אני מפנה את הקריאה הזו אל עצמי. מה שהקורא יעשה זה עניין שלו.
&nbsp
&nbsp
אני אמנם כותבת כאן רק שנה אבל הבנתי שהנושא מול מודט/וכו' נטחן כבר כמה שנים
אני מרגישה שדבר לא ישתנה אצלו לכן אני מפנה את השאלה אלי - האם אמשיך להגיב?
אני לא רוצה להמשיך כי בנושא הזה הוא כאמור "תקוע". אז אין טעם.
&nbsp
&nbsp
שבוע שעבר כתבתי על פתיחת הלב ואתמול כתבתי על החקירה והבוקר שוב קרה משהו.
בעקבות התקף מחשבות כאב נוסף ישבתי למדוט
הבנתי שיש לשים בצד כל צורך להבין את הרגש דרך השכל (אצלי היה ברמה אובססיבית)
&nbsp
כשהמחשבות משתחררות, הרגשות זורמים יותר בקלות עד שהם נחלשים נעלמים וחולפים
והכי חשוב אין מי שמשחרר אותם, זה קורה מעצמו. זה טבע הדברים. הלחץ מיותר.
&nbsp
הפואנטה?
להרגיש איך כל הדברים משתחררים אם לא חושבים עליהם. וזהו.
"כל" ו-"זהו". שתי מילים שסביבם נכתבו מליוני ספרים מאמרים ופוסטים גם בפורום הזה.
&nbsp
עכשיו השאלה שאני מפנה לעצמי היא- האם אוכל להניח גם לכתיבה?
או יותר טוב - האם אוכל להניח לשאלה?
&nbsp
&nbsp

 

[נציב המים]

"להניח לשאלה" אולי אומר גם להניח לה להתקיים?
לתת למחשבות ולפירושים לעלות, הרי זה מה שהם עושים בכל מקרה.
לכתוב/לא לכתוב - מה זה בכלל משנה? כשאת רואה את המחשבות והמילים בתור כאלה בלבד, מה זה משנה מה הן מספרות? הרי מה שנחווה זה רק הסיפור.
יש רגשות, מופיעות מחשבות, הכל חלק מהפלא הזה המכונה סיסו.
זו בכל מקרה עלילה שלא נכתבת על ידך.
אולי ה"רצוי" וה-"לא רצוי" הם פשוט עוד דמויות בעלילה הזו?

 

[s i s u]

אכן אבל אני היום במצב של לוותר על מה שלא תורם

כמובן שכל מיני תסריטים יכולים לקרות, לכתוב, להניח, לשחרר, לאלשחרר, להיות, לחשוב
הכל הכל הכל אני
אבל הנטייה שלי עכשיו זה לשחרר כמה שיותר והפוסטים מול מודט לא תורמים לי הרבה
זה מבחינתי סינון מידע, אין בזה שום דבר אישי. אין מי שמסננת ואין מי שמסונן
זה להתחיל לדלל מילים
התהליך לא נעשה על ידי אז אין הרבה מה להגיד בנושא (
&nbsp

 

[ינוקא1]

את במצב

של "לוותר על החיים" בכלל , סיסו.

החיים לא תורמים לך , אין מי שמסננת , ואין מי שמסנן , וצריך לדלל אותם , ולא צריך מילים או בכלל קשרים , והתהליך (כביכול) לא נעשה על ידך , ואין לך מה להגיד.

מצטער על הבוטות , אבל זה מה שאני מרגיש.
אני מרגיש שבכל יום שעובר , תחת המסווה הזה של "רוחניות" , את פשוט רוצה "לשחרר" הכל.
וזהו.

 

[ינוקא1]

את צריכה לדבר עם מישהי

ופשוט לא לפחד מכאב.
לא לפחד לראות כאב בתוכך , ולא לפחד להודות בקיומו.

זה מה שבאמת ישחרר אותך

כשלא מפחדים מלחוות כאב \ סבל , אין להם יותר שליטה עלינו.

(וזה דבר שלמדתי בזכותך , הרגע).

 

[s i s u]

כתבתי לך למטה ורק עכשיו ראיתי גם את זה

שוב, טעות בידך.
אני מביטה בפחד ובכאב בצורה הכי גלויה וכנה וישירה כל פעם שזה עולה לאחרונה.
אולי זו השלכה.
כאמור, די. מיציתי את הנושא

 

[ינוקא1]

טוב , יקרה , אני יכול לכתוב רק מתוך עולמי.

ומעולמי , נראים הדברים כך.
שאת תשחררי את הכאב , רק כשתשחררי את הפחד מכאב , וזה יקרה כשתאפשרי לעצמך לחוות אותו - בתמיכה של מישהי שאת יכולה לדבר איתה.

את רוצה לברוח מהעולם דרך הבריחה מהמילים ,
אבל דווקא המילים ישחררו אותך , ויפתחו אותך באמת למשהו גדול יותר - אהבה שלא תלויה בדבר.

 

[s i s u]

קראתי ואני מגיבה כי זה חשוב לי.

1. לדבר עם מישהי? יש לי המון חברים ומכרים שמעניקים יותר מכל מטפל כי גם הם בדרך
&nbsp
2. לשחרר את הפחד מהכאב, את הכאב מהפחד, זה אותו דבר ושניהם אכן משתחררים אז וי ספיק
&nbsp
3. אם אתה באמת מאמין שאפשר להשתחרר ממילים בעזרת מילים אז הבנת הכל הפוך
המילים יכולות להוביל אותך עד לנקודה מסוימת, כמו עם כל כלי עזר, אבל זהו.
ברגע שתאבד אחיזה בהן אז השחרור האמיתי מגיע.
&nbsp

 

[ינוקא1]

טוב , בהצלחה

 

[s i s u]

זה בדיוק מה שאני רוצה. לשחרר הכל!

מה אתה חושב שאני עושה כאן?
&nbsp
אני לא מנסה לברוח מכלום, לא מבינה איך קבעת את זה.
התעמתתי עם הרגשות שלי ואני ממשיכה להתעמת איתן
אבל לא צריך לקחת כל נושא וכל פוסט ולהתעמת איתן רגשית, יש בי אישיו שמספיק שאתעמת מולו עד הסוף מבחינה רגשית הוא מכסה כל דבר אחר.
כתבתי על כך רבות יניוקא, בגלל זה אני מתפלא..
&nbsp
אבל לא בא לי לדון בזה יותר, אני מרגישה שזו מטחנה ששואבת אותי עמוק בדיוק למקום ממנו אני רוצה לצאת - מילים! זה בור ללא תחתית, מעדיפה להנות כרגע מהרגע בלי זה
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[ינוקא1]

בשום אופן לא להניח

סיסו , את רואה את התהליך שיש כאן עם מודט חדש , את מזדהה איתו , וזה יוצר אצלך כאב.
הכאב גורם לך לברוח "החוצה מהעולם".
וזה בדיוק מה שגורם לתהליך להיתקע באמצע , לא אפוי ולא מבושל.

וזה גם בריחה מעצמך איפושהו -
במקום לראות מקומות כואבים בתוכך , את אומרת מנטרה , "הם לא קיימים" , ובורחת מהם.
את חיה בעולם כזה שאת כן קיימת (לפחות במימד מסוים) , והם כן קיימים , וכל עוד לא תוכלי להסתכל להם בעיניים , הם ירדפו אותך.
אל תפחדי לראות כאב !

הפתרון הוא לראות את התהליך בעיניים "חיצוניות".
אני , למשל , אולי אחטוף מילים קשות במה שהולך כאן , אולי אחטיף מילים קשות , אבל זה פחות משפיע עלי.
אני מסתכל על התהליך ב"עיניים ריקות" , ואז אני יכול (כמו רופא מנתח) לחתוך בבשר החי , בלי להזדהות עם הכאב.

בסופו של דבר , בתהליך הזה , אני משתנה , מודט חדש משתנה , מיסט משתנה , סיסו משתנית - כולנו מקבלים משהו אחד מהשני !
וזוהי התפתחות - גם אם התהליך הזה כואב מעט , זו הדרך לצמוח.
צמיחה מורכבת מבניה ומהרס , וזה בא בפורום לידי ביטוי - גם ההרס וגם הכאב.
אבל זו הדרך היחידה לצמוח.

 

[ינוקא1]

הפורום הזה ,

זוהי מתנה רבת ערך לכל אחד מאיתנו.
בגדול , יש בעולם תהליכים מתמידים של בניה והרס.

הישן נהרס , והחדש נבנה.
עד שגם הוא הופך לישן ונהרס.

המפתח היחיד שיכול להציל מתהליכי ההרס החיצוניים , זוהי ההשתנות.
שהאדם לומד להשתנות , להתאים את עצמו לזרימה החדשה.

אך כשאדם נשאר "מקובע" על הישן ולא משתנה , המציאות מפעילה עליו לחץ.
יום אחד הלחץ יתגבר מאוד והאדם ישבר.
(מה שאנחנו קוראים סבל , או מוות - אם השבירה טוטאלית).

ה"לחץ" שאנו חווים ממשתתפים אחרים בפורום , זה לחץ מסוג מאוד דומה.
והלחץ הזה של הפורום מלמד אותנו להשתנות גם כן.
וכשלומדים להשתנות דרך פורום , דרך לימוד , אנחנו חוסכים מעצמינו את ההשתנות דרך הלחץ של המציאות

זוהי הטובה הענקית ביותר שיכולה להיות לאדם.
בתנאי שהוא פתוח לקבל אותה , פתוח לשינוי.

לפעמים התהליך כואב , לפעמים נחשפים מקומות לא נעימים , לפעמים אחד "הורס" את השני בדבריו , אך מוטב לאדם להיהרס אלף פעמים בפורום , מאשר להיהרס על ידי המציאות.

תמיד ההרס שנגרם על ידי המציאות , הרבה הרבה הרבה יותר כואב.

גם אם איננו מודעים לשינויים המתחוללים בנו עקב האינטראקציות כאן , הם מתחוללים , ברמות מודעות ולא מודעות.
אנחנו חייבים תודה ענקית לכל משתתף בפורום , על הלימוד שהוא מעביר אותנו - גם אם דרך זה נחשפים כאב ומצבים לא נעימים.

 

[נציב המים]

מה למדת מ"מודטחדש"?

 

[ינוקא1]

הלימוד הוא לא בהכרח מילולי או דרך דברים שנאמרו.

אני לומד את האנרגיה שלו , צורת התנועה המחשבתית שלו , והוא שיקוף של חלקים בתוכי גם כן .

מעבר לכך , כל תגובה שכתבתי לו , היא דבר שלמדתי ממנו - בזכותו.

כמו משחק אסטרטגיה :
הוא מארגן את הכלים שלו כך , אני מארגן אותם כך , הוא עושה מהלכים כאלו , אני עושה מהלכים כאלו - גם אם נראה שאני נגדו והוא נגדי , בסופו של דבר הוא מלמד אותי דרך ההתמודדות איתו.

ושוב , זה הלימוד להשתנות :
להשתנות בהתאם ללחצים שהוא מפעיל.
(או כל אחד אחר).

 

[נציב המים]

אחדד את השאלה

מה למדת על עצמך מ"מודטחדש"?
איך הוא, ספציפית, "פיתח" אותך?

 

[ינוקא1]

כמו שתשאל לוחם

"מה לימד אותך יריב האימונים שלך ?"
&nbsp
אז הוא אולי לא אמר לך מה לעשות , אבל התפתחת בזכותו.
כך כל תגובה שלי למודט חדש נכתבה בזכותו.
וכמעט בכל תגובה כזו למדתי משהו חדש.
&nbsp
במיוחד הקטע , למשל , שהוא מאוד מדגיש את "להיות במוחלט" בלתי משתנה וקבוע , ובזכותו ראיתי שהדגש אצלי הוא דווקא "תנועה עם השינוי" (בדומה לשיטת האי צ'ינג , למשל).
&nbsp
לא מספיק ?
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[נציב המים]

לא יודע אם מספיק

אם לך זה מספיק, אז כן.
אם זה לא מספיק, אז לא.
לתחושתי לפחות, אפשר ללמוד עוד כמה דברים מהודעותיו של מודטחדש.
אפשר למשל ללמוד איך אני מגיב כשאני קורא משהו שאינני "מסכים" איתו.
אפשר גם ללמוד על הדרך בה אני מדמיין כותבים אחרים בפורום.
אפשר אפילו לראות איפה הדעות שלי "מקובעות" יותר ואיפה הן "פתוחות" יותר.
הנה תרגיל נחמד ופשוט, שאולי יכול ללמד את כל זה - נסה להאמין לו.
לא "לתמיד", אלא רק בתור ניסוי - נסה לקרוא שוב את ההודעות שלו ולהאמין לכל מילה.
לא להאמין שהוא מאמין שזה נכון, זה קל - אלא להאמין שמה שהוא אומר באמת נכון.
נסה להאמין לדבריו באותה המידה בה אתה מאמין לדבריך.
אני לא מדבר על להאמין לו בנוגע למ"ט - כפי שכתבת, את זה אתה כבר עושה.
נסה להאמין לו שרק מ"ט יכולה להביא להארה, ושכל השאר לא פועל ולא יכול לפעול.
האם אתה מצליח להאמין שמה שהוא כותב נכון?
אם לא, מה בדיוק מונע ממך לעשות זאת?
תהנה!