פרק רביעי
רק בשביל הפרוטוקל, אני כתבתי את הפרק השלישי, לא השני... את היית ראשונה, עוד אחד כתב, ואז כתבתי לזה המשך, אז הקודם הוא הרביעי, וזה בעצם החמישי... על הספה מול הטלויזיה ישבה האקסית של אש, שלי. "מה את עושה כאן שלי?" שאל אש. שלי ענתה "סתם, התחשק לי לבקר, מה יש, אסור?". אש נזכר מדוע הם נפרדו, הוא מעולם לא אהב אותה כ"כ, למרות שהיא די חיבבה אותו. היא לא נראתה כ"כ רע, שיער שטני, עיניים כחולות, גובה ממוצע ומאד רזה, אבל היא היתה שטלתנית, והיא רצתה שאש יהיה איתה תמיד. כמובן שלאש היו חלומות להיות מאסטר, והוא רצה להתאמן הרבה, אך היא רצתה אותו קרוב אליה, ולכן הם נפרדו, כשאש שונא אותה יותר. "לא, פשוט לא דיברנו הרבה זמן, וזו היתה הפתעה בשבילי" אמר אש, בניסיון להסתיר את שנאתו, "איך בכלל נכנסת?". "אמא שלך הכניסה אותי" אמרה שלי, "היא אמרה שאוכל לחכות בחדרך". אש עיוות את פיו (=\) ואמר לה "טוב, בואי נצא..." ולפני שסיים את דבריו שלי התפרצה "לסרט? אני שמח!" "לא!" צעק אש וניסה להמשיך את דבריו, אך שוב שלי קטעה אותו "אז למסעדה? סיבוב?" "שתקי שניה יא קונפה!" צעק עליה אש, "בואי נדבר בחוץ". "אה, טוב" אמרה שלי, ויחד יצאו אל החצר הקדמית וישבו על הספסל בחצר. שלי כל הזמן דברה וריכלה, אבל אש לא הקשיב לה, מחשבתו נדדה אל מחוזות אחרים, והוא נזכר להגיד "כן, טוב, שיהיה" פה ושם. לפתע אש ראה את המכונית של ההורים של מיסטי חוזרת מבית החולים וחונה בחניה שלהם. מהדלתות הקדמיות יצאו אביה ואמה של מיסטי ומהדלת האחורית יצאה מיסטי, חבושה בידה הימנית. אש צעק לעברה "מיסטי!" ויצא מהחצר בקפיצה מעל הגדר ורץ לעבר מיסטי. "היי אש!" אמרה מיסטי כשאש חצה את הכביש. "מה קורה, מיסטי?" של אש. "סבבה, היד קצת כואבת, אבל זה יעבור. תודה שהצלת את לפרס ואותי." "אה, זה שום דבר, על לא דבר..." אש ומיסטי הסמיקו טיפה. "היי! מה הולך שם?" נשמעה צעקה מאחורי אש. זו היתה שלי, שחצתה את הכביש בשביל לראות מה אש עושה. "היי, אני מיסטי, ומי את?" הציגה את עצמה מיסטי, "זה לא עניינך" ענתה בחוצפה שלי, "אני לא אוהבת את זה שאת עם אש אהובי ככה" אמרה שלי. "אהובך? אש זו חברה שלך?" שאלה מיסטי. "לא, היינו פעם אבל זה היסטוריה" ענה אש אבל אז שלי צעקה "אני לא אוהבת את זה שאת גונבת לי את אש!", "מה גונבת?" ענתה מיסטי, "הוא בכלל לא שלך מלכתחילה". "בטח שכן" ענתה שלי "אני מוכנה להלחם איתך עליו כאן ועכשיו". "אין לי מצב רוח לקרב עכשיו" ענתה מיסטי, אבל שלי המשיכה לצעוק "לא! את תלחמי נגדי עכשיו!" מיסטי נכנעה "טוב, אם קרב את רוצה, אז קרב תקבלי". "יופי, אני בוחרת בך, צא נידוקינג!" אמרה שלי, ושלפה פוקדור שממנו יצא נידוקינג. "צא פוליווירל!" אמרה מיסטי ושלפה פוכדור שיצא ממנו פוליווירל. "נידוקינג, בעיטה כפולה!" צעקה שלי, "התחמק, פוליווירל!" ציוותה מיסטי. נידוקינג ניסה לבעוט בפוליווירל, אך פוליווירל קפץ, אך מהבעיטה השניה הוא נפגע. "פוליווירל, אתה בסדר?" פוליווירל הנהן בבראשו בחיוב והוסיף "ווירל!" "מצוין, קרן בועה!" קראה מיסטי, ולפני ששלי הספיקה להגיב, בועות רבות פגעו בנידוקינג ופגעו בו קשות, כיוון שהמתקפה בעלת השפעה רבה נגדו. "נידוקינג, קוץ רעל!" ציוותה שלי, ונידוקינג כיוון את קרנו אל פוליווירל, מיסטי קראה "התחמק". נידוקינג ירה קוצים מהקרן שלו, אך פוליווירל קפץ בזמן והתחמק מהקוצים, "עכשיו, סטירה כפולה" פוליווירל סטר לנידוקינג, ובזאת הוא התעלף. "לא, נידוקינג! חזור!" קראה שלי, "מצוין פוליווירל!" אמרה מיסטי. "זה עוד לא נגמר מיסטי, את עוד תשמעי ממני!" ובזאת, היא רצה החוצה מחצר הבית של מיסטי במעלה הרחוב. "חזור פוליווירל, נתת קרב מצוין" פוליווירל ענה בחיבה "פולי" וחזר אל הפוקדור בקרן אדומה. "תגיד אש, מי היתה הפוסטמה הזאת?" שאלה מיסטי. "שלי? סתם, היינו פעם חברים, היא עוד מחבבת אותי, אני בכלל שונא אותה", "טוב..." אמרה מיסטי. אש אמר "נתת קרב טוב, פוליווירל שלך באמת חזק אם הוא ניצח את נידוקינג... עם הנידוקינג שלה היא הכריחה אותי להיות חבר שלה, עשינו קרב והסכמנו שאם היא תנצח, אהיה חבר שלה, ואם אנצח, היא היתה עוזבת אותי לנפשי", "באמת? אי אפשר להכריח מישהו להיות חבר של מישהי בלי אהבה הדדית" אמרה מיסטי. "כן, היא קצת משוגעת..." אמר אש, "שמים לב" אמרה מיסטי, ושניהם צחקו. "טוב, אני נכנסת הביתה, להתראות אש!" אמרה מיסטי, "ביי מיסטי" אמר אש, בעוד מיסטי נכנסת הביתה ואש החל לחזור הביתה. למחרת בבוקר מיסטי הסתובבה בעיר, ומשום מה כולם בהו בה. היא לא יכלה יותר לסבול את הבהיות האלה והלכה אל האי של אש. לפתע אש הגיע וראה את מיסטי בוהה באגם. אש אמר "מיסטי, רק שתדעי, אני לא מאמין לשטויות ששלי מפיצה עליך", "מה שלי אומרת עלי?" שאלה מיסטי... טוב, תמשיכו