בקצרה מאד:
תהליך רכישת שפה (כשפת אם) הוא טבעי וכמעט אוטומטי, והיכולת הזאת מולדת וקורית מאליה אצלינו מעצם היותנו בני אדם. לעומת זאת, כתב הוא מערכת סימנים מוסכמים שנלדמת לא באופן אוטומטי וטבעי. היות שאלה סימנים מוסכמים שנועדו לסוג תקשורת מסוים *ולא* טבעי ואוטומטי במקור, מערכת הכללים צריכה להיות מאד ברורה ונוקשה כדי שהתקשורת הזאת תתקיים. על-כן המערכת "סגורה" ומוחלטת הרבה יותר מאשר זו של הלשון המדוברת, והשינויים המתחרשים בה (אם בכלל, אם איטיים מאד מאד, וגם זאת בניגוד לשפה המדוברת. חריגה מהכללי המערכת הנ"ל תחשב לשגיאה הן משום הסגירות של המערכת, והן משום ששינויים בסימנים המוסכמים של מערכת הכתב (שגיאות כתיב, פיסוק שגוי/היעדר פיסוק/ריבוי פיסוק, וכו') מקשים על התקשורת וההבנה ולכן הרבה פחות "נסלחים".
תהליך רכישת שפה (כשפת אם) הוא טבעי וכמעט אוטומטי, והיכולת הזאת מולדת וקורית מאליה אצלינו מעצם היותנו בני אדם. לעומת זאת, כתב הוא מערכת סימנים מוסכמים שנלדמת לא באופן אוטומטי וטבעי. היות שאלה סימנים מוסכמים שנועדו לסוג תקשורת מסוים *ולא* טבעי ואוטומטי במקור, מערכת הכללים צריכה להיות מאד ברורה ונוקשה כדי שהתקשורת הזאת תתקיים. על-כן המערכת "סגורה" ומוחלטת הרבה יותר מאשר זו של הלשון המדוברת, והשינויים המתחרשים בה (אם בכלל, אם איטיים מאד מאד, וגם זאת בניגוד לשפה המדוברת. חריגה מהכללי המערכת הנ"ל תחשב לשגיאה הן משום הסגירות של המערכת, והן משום ששינויים בסימנים המוסכמים של מערכת הכתב (שגיאות כתיב, פיסוק שגוי/היעדר פיסוק/ריבוי פיסוק, וכו') מקשים על התקשורת וההבנה ולכן הרבה פחות "נסלחים".