הלוואי שזה היה כל כך פשוט...
שימון שרשרת אופניים זו מלאכה שנעשית בשלבים, עם ״פאוזה דידקטית״ ביניהם.
בשלב ראשון משמנים את השרשרת בתרחיף שמכיל שמן קל ונדיף יחסית ובתוכו מומסת שעווה. השמן הנדיף חודר לרווחים שבשרשרת ומנקה מהם לכלוך, וגורר איתו פנימה שעווה. מעבירים את השרשרת על כל גלגלי השיניים כך שקצת שעווה נדבקת לנקודות המגע בין השיניים לשרשרת וקצת שעווה מגיעה למיסבים של הגלגיליות במעביר האחורי.
עכשיו מגיע שלה ההפוגה הדידקטית. משאירים את השרשרת לעמוד כמה דקות והשמן הקל מתנדף ברובו ומשאיר את השעווה מפוזרת בשכבה דקה על פני השרשרת ובחריצים שבתוכה. על פני השרשאת נראה הלכלוך שהשמן הקל הוציא מהחריצים בשרשרת.
ועכשיו מגיע שלב הניקוי: לוקחים מטלית יבשה ביד, מקיפים את השרשרת ומסובבים אותה דרך המטלית תוך לחץ חזק עם כף היד על המטלית. בדרך זו עודפי השעווה נספגים במטלית, יחד עם הלכלוך שהשמן הקל הוציא מהשרשרת.
בסוף התהליך מתקבלת שרשרת נקיה למראה ויבשה למגע. המטלית ניקתה את חלקי השרשרת שאם היו נשארים רטובים - היו אוספים עליהם אבק ויוצרים זפת דביקה.
זו, אגב, הסיבה שמערכות שימון אוטומטיות כאלה באופנועים מקובלות בעיקר באופנועי כביש - שם אין אבק, וזרימת האוויר על השרשרת מנקה את עודפי השמן. באופני שטח זרימת האוויר לא מספיק מהירה כדי לנקות, אבל לעומת זאת כמויות האבק לא מבוטלות.
עוד נקודה לחובתו של שימון יתר של השרשרת - טיפת שמן אחת שמוצאת את דרכה לרפידות המעצור עלולה להביא את הרפידות לסוף דרכן. המעצור מאבד מיעילותו ומתחיל לזמר את שירת הברבור של עצמו.
באופני כביש זה כבר משהו אחר, אבל אני לא מאמין שכבישון יהיה מוכן להעמיס על אופניו המפונפנים מערכת שמוסיפה 50 גרם למשקל הכולל של האופניים. מכסימום הוא יחזיק בקבוקון של 10 גרם שמן בכיס ויעשה אקרובטיקה כדי לשמן את השרשרת של עצמו תוך כדי רכיבה.