שילוב בירושלים
- פותח הנושא ענת 791
- פורסם בתאריך
פרח לי יפה ורוד
New member
כן
ילדה גבולית משולבת עם שעות שילוב בודדות בשבוע.
בנוסף שמעתי על ילדה עם אספרגר שמקבלת 16 שעות סייעת, ילד עם PDDNOS שמקבל 30.
מהגן של הבן שלי שניים הולכים שנה הבאה לשילוב פרטני-לאו דווקא הכי גבוהים-יותר עניין של העדפת ההורים.
לגבי גן חבל לך שילוב פרטני-יש גנים בהנהלת שרי ניצן כולל לתפקודים הכי גבוהים-ועובדים שם מאוד חזק על מיומנויות-וגם יהיה לילד עם מי לשחק כי גם שאר הילדים מעוניינים בתקשורת ויוזמים אותה ותקינים קוגניטיבית.
לגבי בית הספר-תלוי בילד-השילוב הפרטני כאן לא כ"כ איכותי ולא תמיד יש הדרכה, ולא תמיד כולל את ההפסקות.מצד שני בהחלט יש ילדים בספקטרום שיכולים להשתלב בכיתה רגילה גם בלי עזרה מסיבית.
כיתות תקשורת תפקוד גבוה כאן לומדות יחד עם הכיתה הרגילה את רוב החומר- גם אפשרות-ומקבלים הרבה עזרה מקצועית. הילדים שהולכים לשם הם לאו דווקא פחות גבוהים מאלה שהולכים לשילוב פרטני.
לפעמים השיקולים שונים-כמו ילד שאובחן מאוחר יחסית ולא הספיק להיות בגן תקשורת הרבה או בכלל-ורוצים לטפל בו.
יש ילדים שמתחילים בכיתת תקשורת ואחרי שמקבלים כלים עוברים לכיתה רגילה.
ילדה גבולית משולבת עם שעות שילוב בודדות בשבוע.
בנוסף שמעתי על ילדה עם אספרגר שמקבלת 16 שעות סייעת, ילד עם PDDNOS שמקבל 30.
מהגן של הבן שלי שניים הולכים שנה הבאה לשילוב פרטני-לאו דווקא הכי גבוהים-יותר עניין של העדפת ההורים.
לגבי גן חבל לך שילוב פרטני-יש גנים בהנהלת שרי ניצן כולל לתפקודים הכי גבוהים-ועובדים שם מאוד חזק על מיומנויות-וגם יהיה לילד עם מי לשחק כי גם שאר הילדים מעוניינים בתקשורת ויוזמים אותה ותקינים קוגניטיבית.
לגבי בית הספר-תלוי בילד-השילוב הפרטני כאן לא כ"כ איכותי ולא תמיד יש הדרכה, ולא תמיד כולל את ההפסקות.מצד שני בהחלט יש ילדים בספקטרום שיכולים להשתלב בכיתה רגילה גם בלי עזרה מסיבית.
כיתות תקשורת תפקוד גבוה כאן לומדות יחד עם הכיתה הרגילה את רוב החומר- גם אפשרות-ומקבלים הרבה עזרה מקצועית. הילדים שהולכים לשם הם לאו דווקא פחות גבוהים מאלה שהולכים לשילוב פרטני.
לפעמים השיקולים שונים-כמו ילד שאובחן מאוחר יחסית ולא הספיק להיות בגן תקשורת הרבה או בכלל-ורוצים לטפל בו.
יש ילדים שמתחילים בכיתת תקשורת ואחרי שמקבלים כלים עוברים לכיתה רגילה.
את שמה לב כמה פעמים כתבת "גבוה" באותה הודעה?
"תפקוד גבוה", "הכי גבוהים" (פעמיים), "פחות גבוהים", ואם לא די בכך - אז גם "תקינים קוגניטיבית".
ממה שקראתי, את כותבת את זה הרבה. למה בדיוק זה עונה אצלך? לאיזה צורך? הילדים שלך "גבוליים", כמעט על הנורמה, גבוהים, תקינים. אז מה זה אומר על הילדים של כל האחרים בפורום הזה? אותם לא גבוהים ולא תקינים שהוריהם קוראים פה וכותבים פה ומחפשים פה תמיכה ואוזן קשבת. די כבר עם המלל המקטלג הזה. או שאת אמא לילדים אוטיסטים או שלא. תחליטי. אם כן, אז תפסיקי לקטלג, זה יועיל לא פחות לאותם ל"הכי גבוהים" שלך, מאשר לכל האחרים.
"תפקוד גבוה", "הכי גבוהים" (פעמיים), "פחות גבוהים", ואם לא די בכך - אז גם "תקינים קוגניטיבית".
ממה שקראתי, את כותבת את זה הרבה. למה בדיוק זה עונה אצלך? לאיזה צורך? הילדים שלך "גבוליים", כמעט על הנורמה, גבוהים, תקינים. אז מה זה אומר על הילדים של כל האחרים בפורום הזה? אותם לא גבוהים ולא תקינים שהוריהם קוראים פה וכותבים פה ומחפשים פה תמיכה ואוזן קשבת. די כבר עם המלל המקטלג הזה. או שאת אמא לילדים אוטיסטים או שלא. תחליטי. אם כן, אז תפסיקי לקטלג, זה יועיל לא פחות לאותם ל"הכי גבוהים" שלך, מאשר לכל האחרים.
פרח לי יפה ורוד
New member
אולי זה עוזר לי להתמודד???!!
אסור???!!!
אסור???!!!
פרח לי יפה ורוד
New member
וגם כדי לאמר לאמא
ששילוב פרטני היא לא תמיד האפשרות העדיפה כאן גם אם התפקוד גבוה.
ששילוב פרטני היא לא תמיד האפשרות העדיפה כאן גם אם התפקוד גבוה.
הירושלמית מירושלים
New member
ואני תוהה אם כולנו לא סובלים מספיק
בלי להתנפל על הודעות של אנשים אחרים שכתבו לא לנו ובלי לתקן אותם באגרסיביות על זה שהם לא התחשבו ברגישויות הלא ידועות שלנו.
אני די בטוחה שפרח לא כתבה "גבוהים" כדי שאת תרגישי רע עם הלא גבוהים שלך. היא גם לא התבטאה באופן פוגעני ואם את רוצה להאיר את עיניה ולבקש שתתבטא באופן אחר, כי זה נורא צובט לך בלב כשמדברים באופן הזה, אז אולי תשקלי לבקש את זה ולא לחבוט בה במקל וירטואלי עד שהיא תבין כמה קשה לך.
לדעתי די קשה לתאר את האוטיזם של הילדים שלנו בלי להשתמש בביטויים המגדירים של המערכת. איכשהו הרי צריך לתאר את מצבם, אבל נניח לזה -
לך זה עוזר להתנפל על אמא שלא התנסחה כמו שנראה שצריך? את ההרגשה שלך זה משפר?
אם כאן אמורה להיות סביבה תומכת ואוזן קשבת, גם את צריכה להיות חלק ממנה. נניח להעיר באופן רך על משהו שחשוב לך.
בלי להתנפל על הודעות של אנשים אחרים שכתבו לא לנו ובלי לתקן אותם באגרסיביות על זה שהם לא התחשבו ברגישויות הלא ידועות שלנו.
אני די בטוחה שפרח לא כתבה "גבוהים" כדי שאת תרגישי רע עם הלא גבוהים שלך. היא גם לא התבטאה באופן פוגעני ואם את רוצה להאיר את עיניה ולבקש שתתבטא באופן אחר, כי זה נורא צובט לך בלב כשמדברים באופן הזה, אז אולי תשקלי לבקש את זה ולא לחבוט בה במקל וירטואלי עד שהיא תבין כמה קשה לך.
לדעתי די קשה לתאר את האוטיזם של הילדים שלנו בלי להשתמש בביטויים המגדירים של המערכת. איכשהו הרי צריך לתאר את מצבם, אבל נניח לזה -
לך זה עוזר להתנפל על אמא שלא התנסחה כמו שנראה שצריך? את ההרגשה שלך זה משפר?
אם כאן אמורה להיות סביבה תומכת ואוזן קשבת, גם את צריכה להיות חלק ממנה. נניח להעיר באופן רך על משהו שחשוב לך.
ושוב קוצר היד של הוירטואליה
מי חבט? מי אמר שבכלל צבט לי משהו? מי אמר ששלי "לא גבוהים" כהגדרתך. אני לא רגישה לטרמינולוגיה בגלל איזה כאב לב פרטי שלי. אין בכלל קשר בין מה שאמרתי על מה שכתבה לבין המקרה הפרטי של האוטיסט הפרטי שלי. הבן שלי מדבר במשפטים מגיל שנה וחצי, נגמל בגיל שנתיים, באבחון אמר לי הרופא התפתחות שהוא "יהיה נורמלי בעוד שנתיים", שזה היה כמובן גיבוב מיותר של שטויות. אז מי בכלל מדבר עליו או עלי? אני לא כתבתי את מה שכתבתי כי בני "נמוך", אני ניסיתי לומר משהו לגמרי לא פרטי. ניסיתי לומר שזה מזיק לה, לילדיה ולכולנו הטרמינולוגיה הזו של מי גבוה ומי לא. מבחינתי זו אחת המטרות של הפורום, לשקף דברים, לשנות את השיח, את הטרמינולוגיה, לעורר מחשבה, לא לראות את הילדים שלנו כאילו הם מוצבים כל הזמן במן גרף של רמות תפקוד כשהמטרה הסופית שלו היא איזו נורמה שבעצם - אם הם אוטיסטים - הם לא יגיעו אליה לעולם. זה לא לחיות בחוויה של תסכול? לראות את הנורמלי כאידיאל, ואת כל מה שהכי קרוב אליו כגבוה מאוד, וככל שיש התרחקות אז נמוך יותר ויותר. הרי אם הילדים שלנו אוטיסטים - ל"אידיאל" הם לא יגיעו אף פעם. הם רק יהיו "גבוה" בדרך אליו, או בינוני באמצע הדרך, או יעלו ויירדו יעלו ויירדו בלי להגיע למטרה אף פעם. איזו דרך מבאסת להתבונן בילדים שלך, בעצמך. אך מה שאני אומרת - זה לא ציר מתחת לנורמה. זה ציר מקביל, שונה, אולי לא ישר בכלל אלא גלי.
אם חבטתי או מישהו הרגיש שהיתה פה חבטה, אז סליחה. אני חושבת בכל לבי שהדרך להביט על הילדים שלנו היא מחוץ לציר ובמקביל אליו. זה הכל. אם לך זה קשה, ולפרח זה קשה, אז בדיוק בשביל זה הפורום, כדי להגיד שגם אם זה קשה להתבונן על הדברים בכלים אחרים, זה אפשרי, זה חשוב, זה הדבר הקטן הזה שאנו צריכים לעשות בשביל לראות באמת את הילדים שלנו.
מי חבט? מי אמר שבכלל צבט לי משהו? מי אמר ששלי "לא גבוהים" כהגדרתך. אני לא רגישה לטרמינולוגיה בגלל איזה כאב לב פרטי שלי. אין בכלל קשר בין מה שאמרתי על מה שכתבה לבין המקרה הפרטי של האוטיסט הפרטי שלי. הבן שלי מדבר במשפטים מגיל שנה וחצי, נגמל בגיל שנתיים, באבחון אמר לי הרופא התפתחות שהוא "יהיה נורמלי בעוד שנתיים", שזה היה כמובן גיבוב מיותר של שטויות. אז מי בכלל מדבר עליו או עלי? אני לא כתבתי את מה שכתבתי כי בני "נמוך", אני ניסיתי לומר משהו לגמרי לא פרטי. ניסיתי לומר שזה מזיק לה, לילדיה ולכולנו הטרמינולוגיה הזו של מי גבוה ומי לא. מבחינתי זו אחת המטרות של הפורום, לשקף דברים, לשנות את השיח, את הטרמינולוגיה, לעורר מחשבה, לא לראות את הילדים שלנו כאילו הם מוצבים כל הזמן במן גרף של רמות תפקוד כשהמטרה הסופית שלו היא איזו נורמה שבעצם - אם הם אוטיסטים - הם לא יגיעו אליה לעולם. זה לא לחיות בחוויה של תסכול? לראות את הנורמלי כאידיאל, ואת כל מה שהכי קרוב אליו כגבוה מאוד, וככל שיש התרחקות אז נמוך יותר ויותר. הרי אם הילדים שלנו אוטיסטים - ל"אידיאל" הם לא יגיעו אף פעם. הם רק יהיו "גבוה" בדרך אליו, או בינוני באמצע הדרך, או יעלו ויירדו יעלו ויירדו בלי להגיע למטרה אף פעם. איזו דרך מבאסת להתבונן בילדים שלך, בעצמך. אך מה שאני אומרת - זה לא ציר מתחת לנורמה. זה ציר מקביל, שונה, אולי לא ישר בכלל אלא גלי.
אם חבטתי או מישהו הרגיש שהיתה פה חבטה, אז סליחה. אני חושבת בכל לבי שהדרך להביט על הילדים שלנו היא מחוץ לציר ובמקביל אליו. זה הכל. אם לך זה קשה, ולפרח זה קשה, אז בדיוק בשביל זה הפורום, כדי להגיד שגם אם זה קשה להתבונן על הדברים בכלים אחרים, זה אפשרי, זה חשוב, זה הדבר הקטן הזה שאנו צריכים לעשות בשביל לראות באמת את הילדים שלנו.
הירושלמית מירושלים
New member
אני ממש מסכימה עם מה שכתבת
אני אומרת לצד זה, שלהעיר ולהאיר את זה אפשר בנועם הליכות, ברוך, באמפתיה לתחושות של האמא (שסה"כ היא כותבת כאן ולא הבן שלה) ובלי ביקורים ממשטרת "זה מאה אחוז ואולי הכי טוב בעולם להיות אוטיסט ובכלל לא צריך לכמת אף אחד אף פעם".
אני מסכימה איתך במאה אחוז,
הכי טוב זה לקבל את הילד הפרטי, הספציפי שלך כמו שהוא, על היכולות והקשיים והייחוד שלו.
אני משערת שהרבה הורים שואפים לשם.
אני משערת שגם הרבה הורים פוחדים שכמה שהילדים שלהם רחוקים יותר מהנורמה יהיה להם, הילדים ולהם, ההורים קשה יותר בחיים ומכאן בעיקר באים דיבורי הגבוה-נמוך. אבל זה בסוגריים.
כל מה שאני אומרת, שבעוד שזו שאיפה ראויה לשנות את השיח והלכי הרוח בנוגע לאוטיסטים הרי שלא ניתן להצליף באנשים את כל הדרך עד לליברליות והכלת האחר וטון הכתיבה שלך היה די צולפני...אבל אני מאמינה לך שלא התכוונת.
הפורום הזה הוא הוא גם בשביל לפתח כלים אחרים לראיית העולם וגם בשביל שיתוף ותמיכה בפחדים המבוססים והמדומיינים ובשבר שהרבה אנשים חווים כשמאבחנים את הילדים שלהם.
האמת, שאם אני חושבת על זה, זו הטרמינולוגיה המקצועית כפי שהיא נאמרה לי באבחון וכפי ששמעתי אנשים מהתחום מדברים.
אולי יש מקום לשנותה - אבל אני למשל, חדשה בעניינים האלו ובקושי שולטת בז'רגון הקיים, ככה שלא הספקתי עוד לגבש דעה אם הוא נכון ומדויק או לא ואיך בכלל לדבר על זה.
אני אומרת לצד זה, שלהעיר ולהאיר את זה אפשר בנועם הליכות, ברוך, באמפתיה לתחושות של האמא (שסה"כ היא כותבת כאן ולא הבן שלה) ובלי ביקורים ממשטרת "זה מאה אחוז ואולי הכי טוב בעולם להיות אוטיסט ובכלל לא צריך לכמת אף אחד אף פעם".
אני מסכימה איתך במאה אחוז,
הכי טוב זה לקבל את הילד הפרטי, הספציפי שלך כמו שהוא, על היכולות והקשיים והייחוד שלו.
אני משערת שהרבה הורים שואפים לשם.
אני משערת שגם הרבה הורים פוחדים שכמה שהילדים שלהם רחוקים יותר מהנורמה יהיה להם, הילדים ולהם, ההורים קשה יותר בחיים ומכאן בעיקר באים דיבורי הגבוה-נמוך. אבל זה בסוגריים.
כל מה שאני אומרת, שבעוד שזו שאיפה ראויה לשנות את השיח והלכי הרוח בנוגע לאוטיסטים הרי שלא ניתן להצליף באנשים את כל הדרך עד לליברליות והכלת האחר וטון הכתיבה שלך היה די צולפני...אבל אני מאמינה לך שלא התכוונת.
הפורום הזה הוא הוא גם בשביל לפתח כלים אחרים לראיית העולם וגם בשביל שיתוף ותמיכה בפחדים המבוססים והמדומיינים ובשבר שהרבה אנשים חווים כשמאבחנים את הילדים שלהם.
האמת, שאם אני חושבת על זה, זו הטרמינולוגיה המקצועית כפי שהיא נאמרה לי באבחון וכפי ששמעתי אנשים מהתחום מדברים.
אולי יש מקום לשנותה - אבל אני למשל, חדשה בעניינים האלו ובקושי שולטת בז'רגון הקיים, ככה שלא הספקתי עוד לגבש דעה אם הוא נכון ומדויק או לא ואיך בכלל לדבר על זה.
פרח לי יפה ורוד
New member
סליחה מי אמר שאידאל זה הנורמה??
נט"ים ממש לא אידאלים בעיני.
אני כן רוצה שהילדים שלי ילמדו לפענח את העולם הנט"י ולהתנהל בו-כמו שאני עושה כל החיים שלי בעצמי.
ולא-לא נראה לי נכון להגיד אין ערך לחלוקה לתפקודים-כולנו אוטיסטים.
כי אחרת כולנו בעיני הסביבה נהיה כמו האומללות (סליחה על המילה) שאלו"ט מציגה.-וזו גם תהיה רמת ההזדמנויות שהם יציעו לנו-הספקטרום שנע בין הוסטל לדיור מוגן.
ואני מאמינה בילדים שלי-לא חושבת שהם ראויים למשרות פחות טובות משל אחרים ומאחלת להם חיים מאושרים בנישואין ועם ילדים ונכדים.
כל עוד מבחינת הציבור המילה "אוטיסט" היא שוות ערך לדמות המוצגת על ידי אלו"ט אני מסרבת לקרוא ככה לילדים שלי ללא הרזולוציה.
וכאן הגנים מחולקים לגמרי לפי רמות-כך שזה לא הדמיון שלי. וגם הבת שהוגדרה גבולית-לא אני הצמדתי לה את ההגדרה.
וגם הנחתי שאם שמחפשת שילוב פרטני בירושלים מדובר על ילד די גבוה.
נט"ים ממש לא אידאלים בעיני.
אני כן רוצה שהילדים שלי ילמדו לפענח את העולם הנט"י ולהתנהל בו-כמו שאני עושה כל החיים שלי בעצמי.
ולא-לא נראה לי נכון להגיד אין ערך לחלוקה לתפקודים-כולנו אוטיסטים.
כי אחרת כולנו בעיני הסביבה נהיה כמו האומללות (סליחה על המילה) שאלו"ט מציגה.-וזו גם תהיה רמת ההזדמנויות שהם יציעו לנו-הספקטרום שנע בין הוסטל לדיור מוגן.
ואני מאמינה בילדים שלי-לא חושבת שהם ראויים למשרות פחות טובות משל אחרים ומאחלת להם חיים מאושרים בנישואין ועם ילדים ונכדים.
כל עוד מבחינת הציבור המילה "אוטיסט" היא שוות ערך לדמות המוצגת על ידי אלו"ט אני מסרבת לקרוא ככה לילדים שלי ללא הרזולוציה.
וכאן הגנים מחולקים לגמרי לפי רמות-כך שזה לא הדמיון שלי. וגם הבת שהוגדרה גבולית-לא אני הצמדתי לה את ההגדרה.
וגם הנחתי שאם שמחפשת שילוב פרטני בירושלים מדובר על ילד די גבוה.
האם אלו השאיפות שלהם?
האם הילדים שלך שואפים למשרה טובה, לנישואין וילדים?
זו בדיוק הבעיה, שהנורמה מוצגת בתור מה שיש לשאוף עליו. אני לא חושבת שענתנוי ואראנה שואפים ל"משרות טובות". לפחות לא על פי ההגדרה המקובלת.
ואני ממש לא בטוחה שתפקוד גבוה עדיף על נמוך. יש כל כך הרבה חוויות שאוטיסטים "נמוכים" חויים וגבוהים פחות או בכלל לא, שאני חוששת שאני מפסידה עולם שלם של יופי שאני לא מכירה.
אולי האידיאל הו אאוטיסטים בתפקוד נמוך?
האם הילדים שלך שואפים למשרה טובה, לנישואין וילדים?
זו בדיוק הבעיה, שהנורמה מוצגת בתור מה שיש לשאוף עליו. אני לא חושבת שענתנוי ואראנה שואפים ל"משרות טובות". לפחות לא על פי ההגדרה המקובלת.
ואני ממש לא בטוחה שתפקוד גבוה עדיף על נמוך. יש כל כך הרבה חוויות שאוטיסטים "נמוכים" חויים וגבוהים פחות או בכלל לא, שאני חוששת שאני מפסידה עולם שלם של יופי שאני לא מכירה.
אולי האידיאל הו אאוטיסטים בתפקוד נמוך?
ואולי גם לאנשים אחרים מותר לקבוע מה האידיאל
שלהם?
יש מי שהאידיאל שלו הוא ילד אוטיסט בתפקוד נמוך, ויש מי שרוצה שהאידיאל שלו הוא נגיד בנק ישראל ויש מי שהאידיאל שלו הוא חלוץ שמיישב את הנגב ויש מי שהאידיאל שלו הוא שהילד רק יהיה מאושר ויש מי שהאידיאל שלו הוא רב בישראל או לומד בכולל.
פה בפורום המילה 'לנרמל' הפכה קללה. מותר גם לרצות להיות מיוחד, ומותר גם לרצות להיות רגיל.
ומותר גם לשלב, לרצות להיות נורמלי ורגיל בתחום אחד, ולהיות מיוחד בתחום אחר.
למשל, לשאוף שהילד ילמד לבטא את עצמו כל כל ילד ומצד שני, לשאוף שישמור על תחום עניין ייחודי שיש לו.
לא צריך לקדש את הא-נירמול, כמו שלא צריך לקדש את הנירמול.
יש כאלה שטוענים שאין שום הבדלים בתוך הספרטרום ומחדדים את ההבדלים בין מי שבתוך ומי שבחוץ, ויש כאלה שמדגישים את ההבדל בין רמות התפקוד (בתוך הקשת).
ולכולם יש זכות להביע את דעתם.
שלהם?
יש מי שהאידיאל שלו הוא ילד אוטיסט בתפקוד נמוך, ויש מי שרוצה שהאידיאל שלו הוא נגיד בנק ישראל ויש מי שהאידיאל שלו הוא חלוץ שמיישב את הנגב ויש מי שהאידיאל שלו הוא שהילד רק יהיה מאושר ויש מי שהאידיאל שלו הוא רב בישראל או לומד בכולל.
פה בפורום המילה 'לנרמל' הפכה קללה. מותר גם לרצות להיות מיוחד, ומותר גם לרצות להיות רגיל.
ומותר גם לשלב, לרצות להיות נורמלי ורגיל בתחום אחד, ולהיות מיוחד בתחום אחר.
למשל, לשאוף שהילד ילמד לבטא את עצמו כל כל ילד ומצד שני, לשאוף שישמור על תחום עניין ייחודי שיש לו.
לא צריך לקדש את הא-נירמול, כמו שלא צריך לקדש את הנירמול.
יש כאלה שטוענים שאין שום הבדלים בתוך הספרטרום ומחדדים את ההבדלים בין מי שבתוך ומי שבחוץ, ויש כאלה שמדגישים את ההבדל בין רמות התפקוד (בתוך הקשת).
ולכולם יש זכות להביע את דעתם.
ומה עם הילדים עצמם?
מה עם הזכות לא של ההורים לקבוע את האידיאל שלהם בשביל הילדים, אלא עם הזכות של הילדים לחיות ולממש את עצמם?
מות רלרצות להיות מיוחד ומותר לרצות להיות רגיל.
אסור לנסות לנרמל מי שרוצה להיות מיוחד, ולייחד מי שרוצה להיות רגיל.
על ה"אמונה" הזו בילדים, ואף מילה על מה שהם רוצים. ובסוף זה יסתיים כמו שזה מסתיים תמיד. כמו עם הילד שאמא שלו רצתה שיהיה רופא, והוא בכלל רצה להיות עיתונאי. שנים של פספוס ושל סבל, של ניסיון למצוא את הייעוד מתחת לשכבות של אמונות של אמא ורצון כנה לרצות אותה, רק שיהיה לה טוב.
זה קורה יותר מידי. אפילו עם נ"טים.
מה עם הזכות לא של ההורים לקבוע את האידיאל שלהם בשביל הילדים, אלא עם הזכות של הילדים לחיות ולממש את עצמם?
מות רלרצות להיות מיוחד ומותר לרצות להיות רגיל.
אסור לנסות לנרמל מי שרוצה להיות מיוחד, ולייחד מי שרוצה להיות רגיל.
על ה"אמונה" הזו בילדים, ואף מילה על מה שהם רוצים. ובסוף זה יסתיים כמו שזה מסתיים תמיד. כמו עם הילד שאמא שלו רצתה שיהיה רופא, והוא בכלל רצה להיות עיתונאי. שנים של פספוס ושל סבל, של ניסיון למצוא את הייעוד מתחת לשכבות של אמונות של אמא ורצון כנה לרצות אותה, רק שיהיה לה טוב.
זה קורה יותר מידי. אפילו עם נ"טים.
מצד שני,
ילדים גם כועסים מהצד השני.
למשל, למה לא לחצת עלי ללמוד לנגן? הרי הייתי ילד ולא חשבתי. חשבתי רק על ההנאה הרגעית.
קראתי כמה ראיונות עם אומנים, שהודו להוריהם שלחצו עליהם, מתוך ראיית העתיד להתאמן, ועכשיו הם מאוד שמחים על זה.
להורים יש פרספקטיבה ובכל מקרה, ההורים מנווטים את הילדים ומתערבים.
ילד שיגדל לבד, בלי תמיכה הורית, גם לא ייגמל לעולם. ובכל זאת, להורים יש איזה רצון שהילד ילמד לעשות את צרכיו בשירותים ושהילד ילמד להיות עצמאי. יש תפקידים להורים, ואחד התפקידים הוא להכין את הילד לעולם.
ובכל משפחה שמים את הדגשים על מה ללמד ועל מה לא, במה לנרמל ובמה לא. במה שמחים ומעודדים על ייחודיות ובמה לא.
אפשר להראות להורים את היופי שבאוטיזם, ועדיין זו הבחירה שלהם אם לא לשנות את הילד או כן ובאיזה תחום.
ילדים גם כועסים מהצד השני.
למשל, למה לא לחצת עלי ללמוד לנגן? הרי הייתי ילד ולא חשבתי. חשבתי רק על ההנאה הרגעית.
קראתי כמה ראיונות עם אומנים, שהודו להוריהם שלחצו עליהם, מתוך ראיית העתיד להתאמן, ועכשיו הם מאוד שמחים על זה.
להורים יש פרספקטיבה ובכל מקרה, ההורים מנווטים את הילדים ומתערבים.
ילד שיגדל לבד, בלי תמיכה הורית, גם לא ייגמל לעולם. ובכל זאת, להורים יש איזה רצון שהילד ילמד לעשות את צרכיו בשירותים ושהילד ילמד להיות עצמאי. יש תפקידים להורים, ואחד התפקידים הוא להכין את הילד לעולם.
ובכל משפחה שמים את הדגשים על מה ללמד ועל מה לא, במה לנרמל ובמה לא. במה שמחים ומעודדים על ייחודיות ובמה לא.
אפשר להראות להורים את היופי שבאוטיזם, ועדיין זו הבחירה שלהם אם לא לשנות את הילד או כן ובאיזה תחום.
אתחיל מבלי חיתולים
כי ילד בלי העדר תמיכה הורית בכלל לא ירצה חיתול. חיתול נועד לנוחותם של ההורים, שלא מקשיבים לסימניו של הילד, שכלל לא רוצה להשתין על עצמו.
ילדים אכן כועסים מהצד השני. ואי אפשר לנחש הכל. אבל אפשר לתת מקום לרצון הילד או לא לתת. ואמא שמגדירה הצלחה בתור "משרה טובה", זה עצוב. כי אם יש לה בת שחס וחלילה בוחרת בחינוך ביתי, אז אחר כך אני קוראת בבלוג שלה סיפורים על איך הורים מפעילים טרור, או על איך הם מכריחים לשלוח את הילדה לבית הספר כי יש בעיות כלכליות ואם לא המשפחה פשוט תחייה ברחוב.
או פשוט הורים שמנהגים בצורה כל כך לא תומכת, שהילדים מתייחסים לכל תקשורת איתם כאל אתגר, ובשום פנים באופן לא פונים עליהם בשעת צרה, כי הם מפריעים במקום לעזור.
כי ילד בלי העדר תמיכה הורית בכלל לא ירצה חיתול. חיתול נועד לנוחותם של ההורים, שלא מקשיבים לסימניו של הילד, שכלל לא רוצה להשתין על עצמו.
ילדים אכן כועסים מהצד השני. ואי אפשר לנחש הכל. אבל אפשר לתת מקום לרצון הילד או לא לתת. ואמא שמגדירה הצלחה בתור "משרה טובה", זה עצוב. כי אם יש לה בת שחס וחלילה בוחרת בחינוך ביתי, אז אחר כך אני קוראת בבלוג שלה סיפורים על איך הורים מפעילים טרור, או על איך הם מכריחים לשלוח את הילדה לבית הספר כי יש בעיות כלכליות ואם לא המשפחה פשוט תחייה ברחוב.
או פשוט הורים שמנהגים בצורה כל כך לא תומכת, שהילדים מתייחסים לכל תקשורת איתם כאל אתגר, ובשום פנים באופן לא פונים עליהם בשעת צרה, כי הם מפריעים במקום לעזור.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.