שיירה של מלאכים

[קארן_@]

שיירה של מלאכים

יושבת בבית הריק, חושבת. שומעת את המוסיקה שלך. יודעת שרק היא תסיח את מחשבות האובדן ממני. אבל לחשושים משום מקום חודרים אל תוך הבית. גוברים על קולך. יוצאת לחצר. שומם שם כמו תמיד. מאוכזבת, פונה אל הדלת. ופתאום- קרן אור שמעולם לא ראיתי קודם מושכת אחריה שיירה של מלאכים. ואת בינהם. כמה את יפה. ואני רואה אותם, ואני מתקרבת. והם... ממשיכים ללכת. ואת איתם. למה את לא נשארת איתי?... את מתקרבת ולוחשת לי שטוב לראות אותי אבל שאני נראית רע. ורק לך אני מאמינה. ורק את דברייך אני לא מכחישה. אבל את מסבירה לי שעכשיו את חייבת ללכת, אסור לך להשאר. ואני מנסה לגעת... לא מצליחה. והם עוברים פה לידי. בחצר. מלאך אחרי מלאך אחרי מלאך. ואת בינהם. חיוך פרוש על פניהם. כמו קוראים לי לבוא. לבוא? אני שואלת. את לא עונה. למה את לא עונה? איך אני אדע מה נכון. תמיד רק את יודעת. למה עכשיו את לא עונה? למה עכשיו את לא יודעת? קרן האור מחזירה אותך לשורה ואת ממשיכה לצעוד עם השיירה. את מחייכת לי את חיוכך המתוק. לא הבנתי ממנו הרבה. להשאר פה או לבוא אתכם? גם לי יהיו כנפיים לבנות כאלה כמו שלך? ואת קורצת במתיקות. כמה את יפה. את נעלמת. לא, אל תעלמי לי שוב. מסרבת להאמין. עקבותיכם נשארו בחצרי. אחזור עליהן ואגיע אליך. כ``כ מתגעגעת. אני.

 

[סתיו*]

קארן שלי

אוהבת אותך כל כך יקרה שלי. מבינה את הכאב שלך. אני חיה אותו. אל תרימי ידיים מתוקה. אני כאן. דברי איתי. אוהבת כל כך אני.

 

[קארן_@]

סתיו...... את פה.

תודה. לא רציתי להרים ידיים אבל עכשיו כלום כבר לא עוזר. לא מצליחה להסביר את מה שקורה לי זו הפעם הראשונה שזה כ``כ חזק ממני. קיבלת את המייל שלי? לא היתה לי הזדמנות להתנצל על הכתוב בו, סליחה. אני יודעת שקשה. לא רוצה להכביד עלייך יפתי. רציתי לקוות שזה עניין של זמן ושזה יעבור. בנתיים, דבר לא זז... אוהבת עד סוף העולם וחוזר חלילה..... אני.

 

[סתיו*]

קארן שלי מדהימה, את עדיין כאן?

שלחתי לך מייל כרגע מלאכית. אוהבת אותך. ואת לא מכבידה אף פעם. רק מקלה. את תתגברי על זה. כלום לא חזק ממך. את חזקה. והנוכחות שלה מחזקת אותך עוד יותר. אוהבת עד אין קץ אני

 

[קארן_@]

כן..... אני עדיין כאן.... איכשהו.

משתדלת לאחוז במה שנשאר. חיכיתי למייל שלך כ``כ. נכנסת לקרוא אותו בזה הרגע. תודה סתיו שלי. תודה שאת פה.

 

[סתיו*]

יפה שלי

תהיי חזקה מתוקה. אסור להרים ידיים. אני מקווה שקראת את המייל שלי, ומחכה לאחד חזרה. ביליתי את כל הבוקר בקריאה באינטרנט, לחפש עוד מידע. עוד מילים. עוד קרבה. עכשיו חייבת ללכת. אוהבת אותך מלאכית, אני.

 

[קארן_@]

סתיו מלאכונית שלי..

קראתי את המייל שלך. כרגיל, הותרת אותי חסרת מילים ודמעות. איך את מצליחה לעשות את זה סתיו? לכתוב בדרכך המיוחדת ולגעת לי ישר במקום ההוא,- זה שעוד איכשהו(?) פועם לי... אכתוב לך חזרה, עוד מנסה לקחת אויר, לגרד כוחות אחרונים משום מה מרגישה שאני חגה סביב עצמי יותר מדי. רוצה לעצור. אוהבת אותך מאוד. חושבת המון על מילותייך. מלאך לבן שלי. קארן.

 

[סתיו*]

מלאכית שלי

קחי את האוויר מתוקה. קחי לך את הזמן. רק תזכרי שאני אוהבת אותך. ואת כן מלאכית. באת אלי מגן עדן, להקל את הכאב. והסוף ההוא קארן, אני לא אתן לו לקחת אותך ממני, עד כמה יפה שהוא יבקש. הוא אולי יושב איתך בחדר. אבל לא לבד. גם אני שם. וגם היא. אל תלכי לי יקרה. אנחנו ביחד. חגות סביב אותו מעגל. וגם אני רוצה לעצור. קארן שלי, את יפה וטהורה. את מלאכית. אל תרימי ידיים. תקשיבי לשירים. תקשיבי. את לא לבד. אוהבת אותך לעולם, אני.

 

[קארן_@]

סתיו... את יודעת כמה הרבה הייתי

עושה רק כדי להיות שם עכשיו. במרחק נגיעה. אבל היא לא נותנת לי. היא לא מבינה שקשה מדי?... לוקחת את האויר, לוקחת את הזמן, זוכרת את מילותייך האוהבות ומתחזקת בזכותן. תשארו איתי פה בחדר הריק. חכו איתי עד שהוא יחליט ללכת טוב? לא יפה ולא טהורה מסתבר, אחרת, למה הוא כ``כ מתעקש. אולי אסור להילחם סתיו אולי במקרה שלי צריך לוותר. ממשיכה להקשיב לשירים. לולא הם... לא יודעת איך הייתי מחזיקה מעמד. תודה שאת לא משאירה אותי לבד יפתי, תודה . אהבתי אליך סתיו שלי גדולה מדי, את יודעת. מספיק לי לדמיין את חיוכך. אוהבת עד אינסוף. קארן שלך.

 

[קארן_@]

מאחלת לך,

את החג הכי לבן, הכי חלבי, הכי מתוק שיש. לך ולכולם. מגיע לך הרבה יותר סתיו. יום אחד את תביני על מה אני מדברת. את נפש נהדרת. ואני, אני זכיתי להכיר את הנפש הזו. חג שמח וקריר. קארן

 

[הדבורה מאיה]

מאחלת לך...

את החג הכי יפה הכי נפלא הכי לא לבד הכי אמיתי הכי צחור הכי רענן עם הכי הרבה תקווה עטוף בהכי הרבה אהבה מלווה בהכי הרבה אושר מכוסה בהכי הרבה שימחה והכי חשוב...הכי הכי את. מלאך אמיתי...נוצץ..מלאכי. אוהב ומחבק...הכי הכי קרוב. חג שמח...

 

[ספירו^ש]

קארן..

חמודה.. לכל מלאך יש מישהו.. בנאדם מסויים.. שהוא שומר עליו מלמעלה.. וזו עבודה קשה! מאוד קשה! תארי לך מה זה לעקוב אחרי אותו בנאדם (כאשר יש כל כך הרבה כאלו בעולם) 24 שעות ביממה.. להגיח מלמעלה.. לכן, הדבר הפשוט ביותר שמלאך יכול לעשות.. והרעיון הראשוני שעולה לו בראש.. הוא כמובן לקחת את אותו בנאדם איתו למעלה! ככה תהיה לו את העבודה הכי קלה בעולם! אותו אדם תמיד יהיה איתו.. תמיד יהיה קרוב אליו.. וככה, הלאך יוכל להנות! לא תמיד להיות ``במעקב`` אחרי אותו אדם.. ואת יקירה, אסור לך לוותר.. מה, ככה תעשי למלאך, או במקרה הזה למלאכית שלך חיים קלים??? לאאאאאא את צריכה לעמוד מולה ולהגיד לה: ``מותק! את איתי עכשיו! ואם את איתי.. את צריכה להתאמץ!`` חחחח אז תשארי.. תשארי פה.. אל תלכי.. אנחנו, או לפחות אני, לא ניתן לך ללכת כל כך מהר... את יודעת.. בכל בנאדם מאיתנו יש מלאך קטן.. ששומר עליו.. ואת יודעת עוד משהו? יש מקרים נדירים.. שבהם.. האדם עצמו... הוא הוא המלאך.. וזה המקרה שלך.. את פשוט מלאכית.. ומלאך שכמוך.. חי לנצח.. אוהבת אותך, ספירו`ש

 

[קארן_@]

אבל ספירו`ש......

מה עושים כשכן רוצים להצטרף למלאך שלך? מה עושים כשכבר באמת נורא מתגעגעים? כשהיא עוברת לידי ואני לא יכולה להתקרב אליה..... וכל מה שאני רוצה עכשיו זה לא להיות פה. זה לגמור עם כל הזוהמה והאכזריות. לשחרר את עצמי מעול החיים. אני יודעת שזה ודאי נשמע קשה אבל זה כנראה מוצדק. את חושבת שאני מלאכית?.... תודה. אבל אני לא יכולה לחשוב שאני כן. מלאך צריך להיות יפה וטהור ואני כ``כ לא. אני כ``כ לא. רציתי להשאר, אבל הסוף בא אלי וביקש יפה. הוא עדיין פה. שנינו יושבים פה לבד. זה לא עוזב אותי. תודה ספירו`ש, את מקסימה, תודה שאת לא רוצה לוותר, אבל כשנגמרים הכוחות הכל נראה כ``כ אבוד. בערך כמו עכשיו. אוהבת מאוד. המון, קארן שלך.

 

[הדבורה מאיה]

קארו שלי...

באותם רגעים...פשוט נמצאים איתו. לבד. רוצה לומר לך מילים מחזקות... רוצה להחדיר בך את התקווה והכוח... אבל לא יכולה. כי גם לי אין עכשיו. חג שבועות היום. ערב יפה...אני אוהבת את החג הזה. אצלנו בקיבוץ כל הענפים מביאים את ביכוריהם ויבולם ומציגים לפני כל חברי המשק והאורחים. אני עוד זוכרת כל כך טוב את החג לפני שנה. היינו יחד...אני והמלאך שלי. יש לי תמונות יפות כל כך... אני בשמלה לבנה ופרחים לבנים על הראש אוחזת בידו...מחבקת...מתחבקת... והיום אהיה לבד. לא רוצה ללכת...רוצה להשאר לבד...בבית. אבל לא יכולה כי אני צריכה להביא את ה``יבול`` שלי... להעלות את הילדים על הבמה...לעשות סיבוב ולרדת. לחייך לכולם...להראות שמחה וצוחקת... למרות שכל כך לא. רוצה לבכות...בוכה בפנים. הלב מתכווץ לי מרוב כאב. אין לי כוח להעמיד פנים גם היום...לא היום. לא יכולה לעמוד בכאב הזה יותר. יפתי...רוצה לחבק אותך ולהבטיח לך שהמלאך שלך יחכה לך שם...לכשתגיעי. הלוואי והייתי יכולה לומר יותר. אבל הנושא הזה כאוב נורא גם לי. רק תדעי שאני איתך...בלב ובנפש. אוהבת ומחבקת חזק חזק מאיה של אלן.

 

[סתיו*]

מאיוש שלי

הלב שלי כואב כל כך כשאני קוראת. מאיה, אני מבינה את הכאב הזה. לפעמים זכרונות יכולים לעורר געגוע כה חזק שנדמה שאין יותר כוח. אבל יש בך כוח. יש בך חוזק. את תעברי את היום הזה, ולא לבד. כי יש שם מלאך אחד למעלה, שיתבונן בך בעיניים אוהבות במשך כל הערב, וישלח לך תקווה במעטה של זכרון מתוק. ויעניק לך חוזק דרך אהבה שלעולם לא תדעך. ואת תלבשי שמלה לבנה, והצחוק של הילדים שכל כך אוהבים אותך יעטוף אותך. ישכיח ממך ולו לרגע אחד את הכאב. צחוק של ילדים יש בו קסם אמיתי. את תראי שלא כל כך קשה לחייך. לא כל כך עצוב לשמוח. את לא לבד מאיונת. לעולם לא תהיי לבד. ומותר גם לבכות יקירה. מותר להזיל דמעה של געגוע, של עייפות, אפילו של כאב. אבל אסור להזיל דמעה של ייאוש. תבכי מתוקה, ועם הבכי יבוא השחרור. יקל המחנק. את חזקה מאיה. הלב שלי יהיה איתך הערב. כל החוזק שלי, כל האמונה. קחי אותם, ביחד עם המילים שלי, ותתגברי. אני מאמינה בך מאיוש. אני אוהבת אותך. וגם הוא. שלך תמיד סתיו

 

[הדבורה מאיה]

סתיו...

קוראת את מה שכתבת... מנסה להאמין... לראשונה מזה המון זמן זלגה לי דמעה על הלחי. דמעה אחת...שמכילה המון. לא יודעת תחת איזו הגדרה להכניסה... כל מה שאמרת נכון...יחד עם עוד הרבה נוספים. וכן...גם היאוש ביניהם. קשה לי לומר זאת...אבל כן. אתם חושבים שאני כל כך חזקה... כל כך בטוחה... כל כך יכולה... אבל אני יודעת שזה לא נכון. לא תמיד. אקח איתי הערב את המילים שלך...הן ילוו אותי לכל מקום. ואני אשתדל להתגבר. מבטיחה. סליחה אם אני כבדה היום... קשה לי בכלל בתקופה האחרונה וכמה שאני משתדלת שלא להראות ולהוציא אף פעם זה לא מספיק. תודה לך יקירתי. אוהבת אותך כל כך...לא יכולה לתאר עד כמה. שלך תמיד תמיד אני.

 

[קארן_@]

אני רואה אותך מאיה.....

בשמלה הלבנה. את כ``כ יפה. הפרחים הלבנים על ראשך, והם כמו חלק ממך... חלק מגופך... פרח שלי. גם אני אהבתי את החג בימי המאושרים. יודעת שאין יותר כח להעמיד פנים. יודעת כמה קשה לך להראות עצמך היום. להביט לילד תמים בעיניים. עיניו הצוחקות, כמה הוא חיכה להעלות על הבמה בשבועות.... ואת מאיה, את תעשי את זה היום. את יכולה. בשביל המלאך שלך יפתי שלי, אם לא נשאר דבר... אז רק בשבילו. את מאיה של אלן לעולם, הוא כבר כ``כ מחכה לראות אותך היום שוב בשמלה הלבנה, כ``כ רוצה שרק תהיי שמחה, כמו שפעם. ואני יודעת שאת לא. אבל בשביל המלאך שלך... מאיה ילדה שלי, מילותייך חודרות לליבי באופן נדיר. רק רוצה לחבק עכשיו. אני יודעת שקשה, רוצה לראות אותך על הבמה היום, את מדהימה מאיה, כשתרדי אני אתן לך חיבוק גדול גדול, אחד כזה שתביני כמה את מיוחדת. חג שמח מאיה יקרה, גם אני איתך בלב ובנפש, הלוואי והיה לי אומץ להוציא עצמי היום רק כדי להראות כמה אני עוד כאן. אני עוד כאן. עדיין... אוהבת מאיה, עד אינסוף... קארן שלך.

 

[הדבורה מאיה]

לא אותי ראית.

ראית אולי מאיה אחרת. מאיה הזו לא הלכה היום עם שמלה לבנה. לא היה לה האומץ ללכת איתה שוב. למאיה הזו לא היו פרחים לבנים על ראשה. הם ניראו חסרי טעם...לא במקום. מאיה הזו לא הייתה יפה. היא בקושי עלתה על הבמה...רצתה לברוח לפני אבל לא יכלה. כמעט לא חייכה...אולי קצת בנימוס..צחוק מלאכותי...לא מהלב. הלב של מאיה הזו בכה בפנים...אבל לא היה לו האומץ להראות את זה כלפי חוץ. לא ירדו לה דמעות...למאיה הזו. ההבעה שלה הייתה כזו מרוחקת...מנותקת. היא הייתה במקום לא לה...רצתה להסתתר ולברוח. פחדה שכהרף עין תישבר לפני כולם...לפני הילדים שהיא כל כך אוהבת. לא יכלה כמעט להגיד שלום לאנשים...המאיה המגעילה הזו. והמלאך שלה לא ראה אותה יפה ולא היה גאה בה. הוא התבייש בה...אל איך שהיא מפחדת ואיך שהיא בורחת. לא הייתי בתפלאה אם הבמה הייתה נשברת תחת רגליה של המאיה ההיא. היא ממילא רצתה להעלם מהעיניים הבוחנות..הצוחקות...השמחות. היא לא הייתה מאיה שאתם מכירים. היא לא הייתה מאיה שאני מכירה. היא הייתה סתם מאיה...מוזרה ולא אמיתית. והיא לא היתה המתוקה של אלן. היא הייתה שטן. סליחה קארנינה...אל תשימי לב אלי היום. אני אוהבת אותך ותמיד אוהב. שלך לא יודעת מי.

 

[קארן_@]

מאיה שלי יפה......

מותר לך מלאכית שלי..... מותר לא להיות סופר-מאיה תמיד.... כמה את יכולה עוד לשאת? וזה בסדר ילדתי, זה בסדר שלא יכולת. את רק בן אדם מאיה. בן אדם מתוק ויפה. מאיה המתוקה של אלן. מאיה המתוקה שלי. אל תגידי עליה שטן כי היא לא. עצוב לי כשעצוב לך יקירתי... סליחה שעבר עלייך ערב לא מאוד נעים. אבל לפחות, היית אמיצה ויצאת את פתח הבית. אספת את כל הכוחות שבעולם והשתמשת בהם למטרה טובה. אני, אפילו לזה לא היה לי אומץ. מאוכזבים ממני. אני בטוחה. ממך אלן לא יכול להתאכזב, את לפחות ניסית בכל כוחך. הוא גאה בך עכשיו מאיה. ותזכרי מאיה שלי, את לא צריכה להשאר אמיצה כל הזמן, מותר גם לקחת מנוחה. את חושבת שאנשים לא הבינו שקשה? את חושבת שאלן היקר לא יודע מה עובר עלייך עכשיו? הוא המלאך שלך מאיה, בטח שהוא יודע. והוא גאה להיות המלאך שלך. אם להיות מלאך, אז שלך. שולחת לך נשיקות לבנות לחג מאיה, רוצה רק לראות חיוכון קטן. אוהבת המון, בלי סוף. אני פה בשבילך. קארן שלך.

 

[הדבורה מאיה]

אני לא...

לא יפה לא חזקה לא אמיתית וכבר לא מתוקה לא....הוא לא היה גאה בי עכשיו. הוא היה כועס. מאוד. עשיתי דבר שהרגיז אותו תמיד. מזמן לא עשיתי את זה...ופתאום כן. לא. הוא לא היה גאה. וגם אני לא. אין לי כוח יותר. אין כוח אין. סליחה...