שיטת ה-Jimusho

Mondsee

New member
שיטת ה-Jimusho

חשבתי שיהיה מעניין לעשות סקירה קצרה על "מאחורי הקלעים" של עולם הבידור היפני, כיוון שזה כל כך שונה מכל מה שאנחנו מכירים. הסקירה מבוססת על סדרה של ארבעה מאמרים שכתב W.David Marx ב- Neojaponisme קישורים לסקירה המאוד מעמיקה שלו בסוף. שיטת האירגון השלטת בקביעת "תרבות הפופ" ביפן היא שיטת ה jimusho "המשרד". ג'ימושו אלו הן הסוכנויות שתפקידן לנהל את האומנים. הסוכנויות הללו למעשה "יוצרות" את הכוכבים. הסוכנויות הגדולות בונות כל פרט באומן שלהם החל מסגנון הביגוד ועד לאישיות המוצגת לקהל. כדי להבין את הכח שלהן צריך להבין שאומנם הן נקראות סוכנויות אומנים אבל בשונה ממה שאנחנו מכירים במערב שם האומן בוחר את הסוכנות כדי שתייצג אותו תמורת אחוז מסויים מההכנסות שלו, והוא רשאי להחליף סוכן בכל עת, ביפן האומן הוא למעשה salaryman לכל דבר ועובד תמורת משכורת חודשית. בתמורה למשכורת האומנים מוותרים על 100% מזכויות היוצרים, מההכנסות שלהם מהופעות בטלוויזיה, מההכנסות מהופעות וכו' וכו'. המשכורת החודשית מתחילה נמוך מאוד וניתן לשאת ולתת עליה כל שנה. למרות זאת, עדיין, הרבה אומנים רווחיים מאוד לא מצליחים להגדיל את הכנסותיהם באופן שתואם את תרומתם לג'ימושו. אם כן, למה אומנים שמרוויחים הרבה בשביל הג'ימושו שלהם לא עוזבים לג'ימושו אחר? בגלל שיש הסכם לא כתוב בין הג'ימושו השונים שאומן שעוזב ג'ימושו נכנס ל"רשימה שחורה" ולמעשה מקפיאים אותו. הוא לא יצליח להשיג הופעות בטלווזיה, השמעות ברדיו, לא יוכל להשתתף בדרמות, הוא פשוט יעלם מהנוף. כאן צריך להבין שהג'מושו למעשה שולטים הן בטלוויזיה, הן במדיה הכתובה והן בשוק המוזיקה בזכות העובדה שכל הזכויות נמצאות אצלהן. כדי להשיג אישור לשימוש בשיר בפרסומת, כדי שאומן מסויים ישתתף בתוכנית בידור, בדרמה או בפרסומת, הכל כרוך באישור הג'ימושו. מה המשמעות של כל זה לשוק הבידור היפני? הג'ימושו מעוניין ברווח. לא באומנות. הם מעדיפים אומנים שיהיו "ילדים טובים" ומיין סטרים, שתהיה להם תדמית ציבורית טובה, כדי שיוכלו להופיע בפרסומות ושכולם יאהבו אותם. התוצאה היא שלאו דווקא האומנים המוכשרים ביותר הם המצליחים ביותר. למי שהגיע עד הלום, מקווה שהיה מעניין.
 

herouth

New member
מעניין. זה אומר שאין "רוקיסטים מרדנים" ביפן?

או שיש, אבל הם לא באמת מרדנים אלא הכל מתוכנן בצורה מדוקדקת ע"י הסוכנות? אין אומנות אינדי?
 
שימי לב שהוא דיבר על תרבות הפופ

אני מניח שאמני אינדי ואנדרגראונד פשוט לא הולכים לג'ימושו, גם לא היו מקבלים אותם גם ככה. מה שכן אם מכירה אמני רוק פופולריים אז כנראה שהתדמית שלהם כולה מהונדסת.
 

innocence

New member
יש אינדי,

אני לא יודעת אם היום באותה מידה שהיו בשנות ה90, אבל רוב להקות הויז'ואל קי התחילו בתור אינדיז, ואפשר לשמוע את זה גם בסאונד שלהם..
 

Mondsee

New member
אני מניחה שיש

פה דיברתי על המיין סטרים, אלו שמופיעים בטלוויזיה, מושמעים ברדיו, ובד"כ מלבד לשיר גם משחקים ומופיעים בתוכניות הוריאטי. אני מכירה פחות את סצנת האינדי, או בעצם לא מכירה בכלל. מה שכן, קראתי פעם כתבה על אומני הויז'ואל קיי שהם לא ממש מקבלים חופש אומנותי וגם כלכלית המצב שלהם גרוע. אני צריכה למצוא את המאמר הזה.
 

Hinamori

New member
אני די בטוחה שאלה רק האיידולים,

כמו AKB48 ו-Arashi. בכל מקרה יפן עוד נמצאת במצב טוב, כי בניגוד לקוריאה ששם הכל זה *רק* איידולים שעובדים בשיטה הזאת, ביפן אפשר להצליח כמוזיקאי בלי זה.
 

Reyoga

New member
נשמע דיי עצוב

זה שאמן הוא salaryman לכל דבר ועובד תמורת משכורת חודשית זה עוד בסדר - שלא כמו האמנים האמריקאים שגרים בטירות ענק עם מזרקות והם מתלוננים שמורידים להם את השירים מהאינטרנט... אבל זה שהם מעוניינים ברווח על פני האומנות זה דיי מבעס - למרות שאני מאמין שהאומנים שהם לא "ילדים טובים" עדיין מסתרים...
 

Magma99

New member
אפשר לחשוב שבארץ

מתעניינים באומנות ולא ברווח. (תפתח רדיו ותקשיב לכל מה שהוא מיינסטרים) המוזיקה המעניינת תמיד נמצאת בשוליים / באינדי ככה זה. וטוב שיש יוטיוב :)
 

Mondsee

New member
אני בכל זאת חושבת שזה שונה

כמו שאני רואה את זה הג'ימושו מעצב את הטעם הפופולרי. פה יש הרבה יותר חופש לבחור.
 

mishel s

New member
מעניין!

אני הייתי בהופעות של להקות אינדי פה. יש פה די הרבה "לייב האוס", אני מניח שזה האזור של לההקות האינדי יותר. לגבי עניין המשכורות, מה קורה כשה"טאלנט" מאבד פופולריות? הוא עדיין מקבל משכורת ונשאר בחברה או שהם מנצלים את התקופה הטובה שלו ואז זורקים אותו? אם הוא נשאר בחברה, אז למרות הגישה השונה, יש בזה משהו טוב, שלא כמו האומנים הישראלים שעבר זמנם שמדי פעם רואים כתבה בחדות על זה שאין להם מה לאכול...
 

Mondsee

New member
עד כמה שאני יודעת

הם נשארים מועסקים בג'מושו. בנוסף גם טאלנטים לא פופלריים נשארים בחברה, אבל מרוויחים מעט. אני לא מומחית, אבל לא קראתי אף פעם על מישהו שפוטר מהג'ימושו כי הוא לא מוכר מספיק. הפעמים היחידות שקראתי על פיטורים (או ליתר דיוק התפטרויות כפויות) היה כשטאלנט נתפס בהתנהגות לא ראויה. קראתי גם על אומני עבר שעכשיו מועסקים שם כמנהלים. אבל אני לא יודעת אם זה גורף או נקודתי.
 

semuelf

New member
אני לא רואה כאן בעיה

אם סוכנות לקחה אדם אנונימי משלמת לו משכורת חודשית ובונה ממנו כוכב, אזי כל ההכנסות שייכות לחברה. למה, את חושבת שאני מקבל אחוזים ממכירות התוכנה שאני כותב בחברה? גם הגיוני שהמשכורת שלו לא עולה אם הוא נהפך לכוכב. הוא לא תרם שום דבר לעניין, והסוכנות יכלה לעשות את אותו הדבר עם מישהו אחר. לאומן אין סיכון - הוא שכיר של חברה. החברה משקיעה הון כדי ליצור כוכב, ולכן החברה גם צריכה לקבל את ההכנסות. החברה בעצם משקיעה במספר אומנים, שרובם לא יצליחו, ולכן אלה שכן מצליחים צריכים להכניס לחברה מספיק כסף כדי לפצות על אלה שלא הצליחו. (ככה זה עסקים של סיכוי נמוך ותשואה גבוהה. גם בסטארטאפים זה ככה) מה ששובר לסוכניות את המודל זה אם האומן יכול לקפוץ לסוכנות אחרת. הסוכנות השקיעה את הכסף, אבל אז המוצר בורח לחברה אחרת. אבל היפנית טיפלו בזה, בעזרת שיתוף פעולה טיפוסי בין כל הגורמים, שפשוט לא לקבל התנהגות כזאת. מצויין.
 

Mondsee

New member
יש בעיתיות מסוימת

בשליטה של הג'ימושו החזק ביותר (ג'וני אנטרטיינמנ) במדיה, כך שלא מתאפשרת ביקורת חופשית, שלא לדבר על זה שהג'ימושו מרשים לעצמם לשלוט גם בחיים הפרטיים של הטאלנטים שלהם, למשל אוסרים עליהם להכנס למערכת יחסים רומנטית כדי שישארו "פנויים" לפנטזיות של המעריצים/ מעריצות. אבל זאת לא הנקודה כאן שניסיתי להעביר בסקירה הזאת. כתבתי כי רציתי להראות את השוני ממקומות אחרים. אני חושבת שהשיטה הזאת עובדת בגלל התרבות היפנית והיא לא הייתה מצליחה במקום אחר.
 

semuelf

New member
זה דומה יותר ממה שנדמה לך

גם בארה"ב כוכבים (בעיקר צעירים) צריכים להסתיר מערכות יחסים אם יש להם, שלא לדבר על נטייה מינית, בדיוק מאותה הסיבה. וביקורת חופשית זו פנטזיה. בישראל יש לנו שליטה חזקה של הבעלים של ידיעות (ברח לי השם שלהם. שוקן?) על כל ערוצי התקשורת. איך זה בדיוק שונה?
 

Mondsee

New member
אולי

אני עדיין חושבת שזה שונה מהותית. קח את ג'סטין ביבר לדוגמא. כוכב נוער שבנוי על הערצת בנות ובכל זאת, למרות מריטת השערות הקולקטיבית של המעריצות, יש לו חברה ובגלוי. זה נכון לכל הכוכבים. הסתרת נטיה מינית זה באמת נושא בעייתי בכל מקום. לגבי ביקורת חופשית, אני לא אכנס לזה כאן אבל אני מתכוונת לכתוב סקירה על ג'וני אנטרטיינמנט שתבהיר לדעתי את השוני.
 
למעלה