ענייני נישה
שיטות שונות, רובן כולן, מתכווננות לנישה מסויימת. למו"ד יש את הנישה שלה - שאותה ניתן לכנות כ"מבוכים ודרקונים". לאקזלטד יש נישה אחרת - המשחק שם הוא מאוד דרמטי, פומפוזי ותזזיתי, משהו בין אופרה של ואגנר לסרט אקשן מצוייר. אם אתה אוהב לשחק דמויות גדולות מהחיים שמניפות את גלימתן האדומה כשברקע יש סופת רעמים וברקים (זה לא מה ש*באמת* עושים שם, רק דימוי ויזואלי) אז הסתדרת. אבל אם אתה לא ממש רוצה לשחק את הנשגבים נבחרי האלים, אתה בבעיה - בדיוק כמו שתהיה בבעיה אם תנסה לשחק "הרמז" עם הלוח של טליסמן או ריסק (או להיפך). אני יכול להעיד על עצמי בהקשר הזה - אחרי שני סשנים בהם סבלתי והשתעממתי, התנצלתי בפני המנחה - הוא היה מנחה מצויין, יצירתי ומשקיע, ההרפתקה שפעה דמויות מקוריות, אבל העולם עצמו ותפיסת המשחק פשוט עשו לי רע. סטורמברינגר היא לא כל כך אפית כמו "פנטזייה אפלה" - יש במשחק בדיוק דמות אפית אחת (אלריק) שממליצים למנחה לא להשתמש בה בכלל - העולם הרבה יותר מעניין *לפני* שהוא מבקר שם. אלריק הנתעב גם גונב את כל החלקים הבאמת חשובים של העלילה, ואם תדבוק בעלילת הספרים ישארו לדמויות שלך רק שאריות. מצד שני, יש שם ספר כללים מעניין (כל מה שבנו מעבר לבסיס שהותיר מורקוק) וזה בא עם שיטה מצויינת. גורפס והירוסיסטם משוחררות לחלוטין מענייני הנישה, אבל אישית מצאתי אותן כקצת כבדות-מכניקה (אם ממש תרצה, לשפם של הדמות שלך יהיו נתוני משחק - סימן מזהה, נמצא תמיד, קל להסתרה - נותן לך עוד נקודה או שתים לשימוש) מצד שני, אני מכיר את המהדורות הישנות, ואולי החליקו שם כמה דברים מאז. לשחר האדמה יש עולם מקורי ומרהיב, אבל התרגום כאמור ממש מעיק (יוסי גורביץ הודה שהדבר הטוב היחיד בו זה הצ'ק שהוא קיבל עליו) והעריכה והעימוד פשוט רשלניים עד לא קיימים (קטעי טקסט עם רווחים לא קשורים, הדגשות בשחור באמצע שום מקום, וכו') כמו כן, העולם מאוד מאוד קסום. למי שפחות אוהב את נישת ה"קסם כהיי-טק" פחות יאהב אותו.