שיח מטריד
בשבת היינו בטיול עם כמה משפחות, כשלמשפחה אחת יש ילדה מאומצת בעלת עור מאוד קהה.
תזכרו את זה כי אחזור לזה בהמשך.
בכורתי התברכה בצבע עור משגע. היא שחומה עם גוון ברזילאי כזה, משהו מטריף.
מטבע הדברים אנחנו שומעים המון הערות מאנשים על צבע גופה כי מה לעשות שלאנשים די מוזר לראות שני הורים לבנים, אימא בצבע שמנת ואבא גם די בהיר, שניהם עם עיניים כחולות, שיצא להם ילדה עם עיניים ירוקות ושחומה.
קיץ, כשהיא משתזפת, היא בכלל תופסת צבע נורא חזק. ואגב, אחותה כמובן עם צבע עור לבן כמו של בעלי.
אחרי שהיינו בטיול, אמרתי לה שהיא ממש השתזפה. בזמן שאמרתי לה את זה, נוכחה עוד ילדה לידנו, בשטאנץ של הקטנה שלי, בלונדה ולבנה.
פתאום בכורתי ממש הזדעקה. לא רוצה להשתזף ולא רוצה להיות שחומה. לא רוצה להיות כמו x, אותה ילדה שדיברתי עליה מהתחלה.
כשאמרתי שלדעתי מי שיש לו צבע עור שחום פשוט בר מזל, כי על העור שלי רואים כל אדמומיות, כל שריטה וכל פגם.
הבנות ממש הופתעו. שלושתן טענו שצבע עור שחור ממש מכוער.
מודה שהופעתי. בלי שום קשר למוצא זה או אחר, אני אישית חושבת שצבע עור שחום/חום/ שחור הרבה יותר יפה מלבן. אני מסתכלת על נשים בבריכה ותמיד אלו עם עור שחום נראות יותר טוב בבגד ים.
אני יודעת שדובר כאן על זה הרבה, אבל דיברו על מבוגרים. פה בפעם הראשונה נתקלתי בזה אצל ילדים.
היה שם קונצנזוס ששחור זה לא יפה.
אולי אני עוצמת עיניים לתופעה קיימת? מאז שאני ילדה אני מקנאה בשלומי עור. זוכרת את עצמי בגיל חמש, נדלקת על הילד השחום היחיד בגן שלנו. מסתכלת על צבע עור שלו ההערצה מוחלטת.
האם זה נבע מגזענות לדעתכם? ממה ששמעו אצל אחרים? כי שלושתן נמצאות במסגרות שונות ושלושתן היו די תמימי דעת בנוגע לזה.
האם גם אתן נתקלתם בשיח דומה אצל ילדים?
בשבת היינו בטיול עם כמה משפחות, כשלמשפחה אחת יש ילדה מאומצת בעלת עור מאוד קהה.
תזכרו את זה כי אחזור לזה בהמשך.
בכורתי התברכה בצבע עור משגע. היא שחומה עם גוון ברזילאי כזה, משהו מטריף.
מטבע הדברים אנחנו שומעים המון הערות מאנשים על צבע גופה כי מה לעשות שלאנשים די מוזר לראות שני הורים לבנים, אימא בצבע שמנת ואבא גם די בהיר, שניהם עם עיניים כחולות, שיצא להם ילדה עם עיניים ירוקות ושחומה.
קיץ, כשהיא משתזפת, היא בכלל תופסת צבע נורא חזק. ואגב, אחותה כמובן עם צבע עור לבן כמו של בעלי.
אחרי שהיינו בטיול, אמרתי לה שהיא ממש השתזפה. בזמן שאמרתי לה את זה, נוכחה עוד ילדה לידנו, בשטאנץ של הקטנה שלי, בלונדה ולבנה.
פתאום בכורתי ממש הזדעקה. לא רוצה להשתזף ולא רוצה להיות שחומה. לא רוצה להיות כמו x, אותה ילדה שדיברתי עליה מהתחלה.
כשאמרתי שלדעתי מי שיש לו צבע עור שחום פשוט בר מזל, כי על העור שלי רואים כל אדמומיות, כל שריטה וכל פגם.
הבנות ממש הופתעו. שלושתן טענו שצבע עור שחור ממש מכוער.
מודה שהופעתי. בלי שום קשר למוצא זה או אחר, אני אישית חושבת שצבע עור שחום/חום/ שחור הרבה יותר יפה מלבן. אני מסתכלת על נשים בבריכה ותמיד אלו עם עור שחום נראות יותר טוב בבגד ים.
אני יודעת שדובר כאן על זה הרבה, אבל דיברו על מבוגרים. פה בפעם הראשונה נתקלתי בזה אצל ילדים.
היה שם קונצנזוס ששחור זה לא יפה.
אולי אני עוצמת עיניים לתופעה קיימת? מאז שאני ילדה אני מקנאה בשלומי עור. זוכרת את עצמי בגיל חמש, נדלקת על הילד השחום היחיד בגן שלנו. מסתכלת על צבע עור שלו ההערצה מוחלטת.
האם זה נבע מגזענות לדעתכם? ממה ששמעו אצל אחרים? כי שלושתן נמצאות במסגרות שונות ושלושתן היו די תמימי דעת בנוגע לזה.
האם גם אתן נתקלתם בשיח דומה אצל ילדים?
