להיות לבן בהוק היה נחשק כי זה אמר
שאתה לא מפשוטי העם ולא עובד בחוץ, גם ביחס ללובן האירופאי.
מה שהיה פעם היה בעייתי, את צודקת כשאת כותבת שאי אפשר לצפות לפוליטיקל קורקטנס בספרות של פעם,
אם היינו מחפשים את זה, לא היינו מצליחים כיהודים, למשל, לקרא את המנגווי או דיקינס ועד היום הרבה סטודנטים שחורים
יוצאים מהרצאות על אחת הקלאסיקות של הספרות האמריקאית "הקאלברי פין" של מרק טוויין בגלל השימוש הנפוץ במילת ה N, ישנן גם גירסאות בהן השמיטו את המילה למרות שמרק טוויאן היה הומניסט והכי לא גזען שאפשר לתקופת, נגד העבדות באופן נחרץ ובכתביו, יצג את השיח הרווח באותם הימים.
כל טקסט יש לקרא בקונטקסט היסטורי אבל אי אפשר להתעלם מההשפעה הלא מופרשת של התרבות הזו, על שלל ציוריה (שחורים באומנות של לפני המאה 20 תמיד קטנים משמעותית מהלבנים), הספרות שיצרה ודפוסי היופי שהטמיעה עלינו.
אנחנו מושפעים, קשה לשבור דפוסים כאלו, אפילו אני זוכרת כילדה לא בהירה, כמה הערצתי את עפרה חזה כי היא גילמה והציגה לראשונה בחיי דמות יפה ולא בהירה או תכולת עיניים, אני חושבת שהרבה ילדות הרגישו כמוני, היא היתה מישהי שהיה לי קל להזדהות איתה.
כדי שיהיו מגוון גיבורים, צריכים להיות מגוון סופרים ואנשי אומנות שיוצרים את הרוח של התקופה אבל זה דיון אחר לגמרי שאני כרגע מעדיפה להמנע ממנו (מותר לנו או לא לכתוב או ליצור על דברים שלא חווינו או מצייגים אותנו)