שיחת "לאן"

asafgery

New member
נראה לי

שלא הצלחתי להבהיר את עצמי כראוי. קשר מתפתח כל הזמן הוא אף פעם לא דורך במקום. או שהוא מתהדק או שהוא נמוג במהירות זו או אחרת. יש שלבים בהתפתחות הקשר שהם רגשיים ויש שלבים שעשויים להיות מלווים בשינויים טכניים לדוגמא: מעבר למגורים משותפים, הבאת ילדים נוספים לעולם וכו' ואלה מחייבים תיאום. טוב, נראה לי שאני מבין על מה המהומה - אתה ואחרים נתפסים ספציפית לשיחות "יחסינו לאן" הרשמיות בעוד שאני מדבר על תכנון מול זרימה. זרימה היא מצוינת ועם זאת לפעמים יש להציב מטרות - לאן אנחנו רוצים לזרום, אחרת נזרום יחדיו לביוב... תכנון ותיאום אינם עומדים בסתירה לזרימה. לגבי שיחות "יחסינו לאן" הרשמיות, אני מסכים שכאשר התקשורת טובה, הן הופכות למיותרות.
 
צריך לדעת, לא צריך לשאול

אני יכול להבין את הצורך לדעת באיזה קשר מדובר. יש תמיד את אלה שחיים על המזוודות, בכל רגע נתון הם מוכנים ללכת. זה אחלה, רק שאי אפשר לבנות שום דבר משותף בצורה כזאת. מצד שני יש את הרצים לטווח רחוק... השאיר מברשת שיניים אצלך בבית? חודשיים שלושה. השאיר גם שתיים שלוש חולצות? אפילו שנה. השאיר סט כלי רחצה מלאים ואולי גם נעליים להחלפה + מתקשר כל ערב לפני שהולך לישון? אפשר להזמין את ההורים :) אין חוקים אבל אפשר להרגיש ולהבין מבלי לשאול. כמו שטוטל אמר, לא בטוח שלהצהרות יהיה כיסוי.
 
עובדה אמפירית קטנה

בכל מערכות היחסים שאני מוקירה, לאו דוקא הזוגיות, לא היו שיחות כאלו ולא היה בהן מעולם צורך. כל "התקדמות" או "התרחקות" היתה טבעית ובאה מרצון של שני השותפים בצורה זורמת, בלי שום התערבות או תכנון. במערכות שהיו בעייתיות, ה"לאן" היה בעצם רק בגלל שהיו שם בעיות אחרות. וזו היתה אחת הדרכים להתמודד עם העמימות והספקות. זה מנסיוני הדל.
 

asafgery

New member
אני חושב שאנו מדברים על דבר דומה

אני מסכים איתך ועם אחרים ששיחה רשמית ודרמטית על "יחסינו לאן" היא בדרך כלל ההתחלה של הסוף. עם זאת אני חושב שיש טעם לראות לאן הולכים היחסים ובהחלט יש מקום לחשוב קצת קדימה ואני לא תופס מעצמי טיפוס מתוכנן... הלואי והייתי.
 
ואני כן בעד תקשורת פתוחה

בכל נושא . ואם יש משהו שמטריד את אחד הצדיים, בודאי שצריכה להיות שיחה ושום דבר לא צריך להשמר בבטן. בפרט אם הדבר המטריד זה אי בהירות בקשרק למערכת עצמה. לדבר, לדבר ולדבר. על הכל. אבל, מנסיוני, יש דברים שהם ברורים וכשמגיעים לדבר עליהם - זה רק ההליך הפורמלי של להודות, שמשהו עמוק לא עובד. ייתכן והיו מקרים שזה אחרת, ובעקבות שיחה כזו המערת דוקא לכה לכוון טוב ונעים יותר לשותפיה. רק שאני לא נתקלתי בכזה.
 

asafgery

New member
אז אנחנו מדברים על אותו הדבר

אני מדבר על הצורך לשוחח ולתאם באופן כללי, ואת מתיחסת ספציפית לשיחת "יחסינו לאן" הרשמית. לכל זוג סגנון משלו, העיקר שתהיה תקשורת.
 

שלי 9

New member
חושבת, איזה כיף לי שלא צריכות

להיות לי יותר שיחות "יחסינו לאן".. אודה ולא אבוש..כשהייתי רווקה..ורציתי משפחה וילדים,השיחה הזו היתה רלוונטית,(למרות שהיא לא הלחיצה את "המיועד" היות והוא רצה אותי,וממש לא פחד ממחוייבות).. אבל היום,ממרומי נסיוני ו"פכחוני", חתונה מעניינת אותי כקליפת השום.. ואני בכלל לא חושבת שאני מעוניינת במגורים משותפים,אלא בזוגיות מבתים נפרדים, לכן, לא חושבת שהשיחה הזו היא אישיו..התחום היחידי שלגביו יכולה להתקיים שיחה כזו מבחינתי,הוא התחום של ילד נוסף, התחום הזה מחייב ברור הדדי ותאום ציפיות,(והוא גם טורף את כל הקלפים בנושא של אי מגורים משותפים).. נ.ב. לא מסכימה עם טוטל ששיחת "יחסינו לאן" נובעת מחוסר בטחון, לטעמי היא נובעת מהרצון הפשוט לדעת "איפה אנחנו עומדים" בסקאלת היחסים,ובמשמעויות הפרקטיות הנלוות לכך.
 

שלי 9

New member
טוטל, הרצון הפשוט הזה הוא ממש

כשמו, רצון אמיתי ופשוט לדעת היכן הדברים עומדים, אבל מסכימה שהוא יתעורר ביתר שאת כאשר הדברים לא ברורים מדי..
 

יערית

New member
כולנו חכמים ,כולנו נהורים,כולנו...

יודעים ומכירים את האימרה "כאן ועכשיו ובשביל מה לחשוב על המחר?" מיד אני לוקחת את המחשבות האלו לתוכניות חיסכון,השקעות לתווך הארוך שאנשים משקיעים בבנק ובבורסה,דאגה של אנשים מהפנסיה שתבוא עליהם לטובה בעוד 40 שנה,נדל"ן וכיוצ"ב, אבל כשמדובר במערכות יחסים?חס וחלילה מלדבר על העתיד, חס וחלילה מלחשוב על "לאן דרכינו פונות". לא מתוך חוסר ביטחון ולא מתוך גחמות ריגשיות,אלא מתוך רצון להכיר את הפרטנר שאיתו אנחנו מבלים חודש בחודשו,יש שרוצים להקים משפחה ויש שרוצים לחיות באותה נקודה ללא שינוי,יש שרוצים רומן חולף ויש שרוצים חברות ארכות תווך. אין לי ערבות שקשר יצליח בעתיד אלא אם כן למישהו יש מראת קסמים המראה את העתיד לבוא,אבל נקודת המוצא צריכה להיות אמיתית, קודם כל אדם אמיתי לעצמו-מה הוא מחפש בקשר עם האדם שעומד מולו? אישית אני נוהגת לשתף את בן הזוג ברצונות שלי למן ההתחלה, זה לא אומר שלא אחיה את הכאן ועכשיו,זה שילוב של פר"י עם פק"מ לתווך הארוך.במידה ולא הולך טוב,במידה והדברים לא מסתדרים, כמובן שאין מה להאחז במה שנאמר מלכתחילה. אז למה לאנשים קל יותר להתייחס לכסף ורכוש לתווך הארוך וקשה מאד להתייחס למערכות יחסים באותה צורה? ברור-כסף משתנה בהתאם למדד ולריבית ,כסף מקנה לנו ביטחון ואינו משתנה בהתאם למצבי הרוח שלנו,כסף לא עובר שינויים עם עצמו ופתאום מגלה שאנחנו לא מתאימים האחד לשני. נקודת המוצא שלי: רצינות בקשר עד שהדברים יראו אחרת לשני הצדדים או לפעמים רק צד אחד רואה כך. כאן ועכשיו זה יפה לשנות העשרים ואחת,זה מאד שיקי ומודרני:)
 

שלי 9

New member
יערית, היות ובימים אלו מציינים

50 שנים להיווסדה של האקדמיה ללשון העברית.. את תכעסי אם אציין שזה נאורים ולא נהורים..????? מקווה שלא תכעסי..,הכל ברוח טובה
 

יערית

New member
ואת צודקת../images/Emo13.gif

קראתי איפה שהוא שאת אוהבת להיות צודקת
 
אין שום קשר לשיק

פשוט מאד - כשזה עמוק עוצר כל העולם ואת קוטפת כוכבים. עם זה שהתחתנתי איתו. יום אחד מצאנו את עצמנו עם תיקי ענק של דברים שצריך להעביר בין הדירות. הבנו שאנחנו כל הזמן ביחד. אז עברנו לגור ביחד. לא היתה אף שיחה. לא אומר שלא היתה "רצינות". היתה סימטריה טבעית ופשוטה, ולא היה צורך בשום שיחה.
 

יערית

New member
כשזה עמוק..

זה בדיוק גם מה שאני חושבת,אבל לפעמים לא מספיק מראה עיניים גם טוב לשמוע על כך,כפי שלא מספיק לנו לדעת שאוהבים אותנו, אלא יש לנו רצון ברור לשמוע הצהרה כזו לעיתים קרובות:)
 
ובשביל לשמוע צריך שיחה יזומה?

שיחה מתוכננת מראש? הדברים האלו עולים טבעי, מתוך התפתחות טבעית של קשר. אם למשיהו נראה שהקשר לא מתפתח לכוון שהוא היה רוצה, האם שיחה תעזור? אולי... לא יודעת. לא נראה לי.
 
למעלה